החברה הישראלית הופכת לפגיעה יותר ויותר. אפשר להאשים את פסיקות הרבנים, שמעודדות יריקות על נשים ואבנים על קצינים - יש רבים המחפשים מוצא וקוראים להפרדת הדת מהמדינה.
רבים אחרים כבר כל כך מיואשים שהם חוזרים ומבקשים מושיע ומוכנים להאחז בכל קש גם אם נפל מאיזה לפיד שבער כבר וכבה.
כל אלה יכולים להיות סיבה למרמור. אבל, כאשר קוראים את מה שחוגג כאן באתר - אתרם של בני גיל הזהב ,מי שבעבר הלא כל כך רחוק, נחשבו לחכמי הקהילה ולבוגרים האחראים - יכולים להבין כי אם אלה חוגגים כאילו אין מחר החלחלה משתלטת והמרמור כבר לא מקל וגם לא מבשר דבר.
כאשר למדוני על ימיה האחרונים של רומא, וספרו על דרישת ההמונים ל"לחם ושעשועים". חשבתי בלבי כמו כל ילד תמים : "לנו זה לא יקרה. לזה רק הרומאים הטיפשים מסוגלים. היהודים חכמים ומלוכדים ואין סיכוי שנלך שולל לא אחרי הלחם ולא אחרי השעשועים". היום אני כבר לא בטוח....שרומא כבר כאן.
