מה שכדאי לקחת מבית הספר למוזיקה זה כמה יופי ואור יוצא מכל ילד ששר ומנגן. לא באמת צריך את הטלוויזיה, את הניקוד ואת הפרסים. רק את המוזיקה עצמה.

בית ספר למוסיקה היא מהתכניות שיכולות וראוי שגם יהיו דוגמא ובית ספר לאיך לעשות טלביזיה להנאת הצופים מבלי לפגוע במשתתפים.

הילדים שנבחרו בקפידה הם מהמובחרים שבכשרונות ויש בהם הרבה תקוה לעתיד. החונכים ראויים לשבח על מה שכבר עשו וגם על תרומתם לצעירים.

התכנית חשפה עומקים לא ידועים באמנים הותיקים. על מנת שלא לפגוע לא אתן ציונים אישיים אבל הציון הממוצע אחרי שראיתי מספר תכניות הרבה יותר גבוה ממה שהייתי נותן להם קודם לאותה התכנית.

כל אלה הביאו אותי שוב לאותה המסקנה. דעות קדומות אינן מביאות תועלת לאדם.

בית ספר למוסיקה היא תוכנית שאני לא יכול לצפות בה. היא מנצלת את הילידים והוריהם. ניצול ילדים הוא כמו התעללות מינית מבחיניתי.

גם אם נדמה לכם שהילדים מקבלים תמיכה ראוייה ומלטפים להם את האגו הם יוצאים פגועים מאד. חלקם יסחוב אחריו את העלבון שנים לאחר מכן.

ילד שמודח מתוכנית כזו יוצא עם תחושה שלא הצליח, שהוא לא טוב וכן הלאה. לא יעזור כלום - הוא לא זכה ונאלץ לעמוד בתנאי לחץ איומים של הטלווזיה, אפילו אם הוא לא מרגיש זאת.

ילדים בתחרות שכזו חושפים את נפשם הלא בוגרת להתמודדויות שאנשים מבוגרים לא תמיד עומדים בהם.  

מעבר לכך אתה לא הופך זמר בלילה אחד וכדאי מאד שישקיעו בהם לתקופה של שנה ולא תוכנית תחרותית.  כל ילד יכול לשיר אם יקבל תנאים שכאלו אבל לא מול המצלמות אלא משהו ארוך טווח מסודר.

את האומנים הללו אפשר להביא גם ללא ה'שואו'.

אופיר שלום,

לא כל כך הבנתי.

אם אתה לא יכול לצפות כיצד אתה יכול לקבוע דעה בכלל ועוד נחרצת בפרט.

כמי שצפה בתכנית ומי שגידל גם ילדים וזכה לנכדים אזי כדאי שגם אתה תדע שהילדים חשופים כל הזמן ללחצים לא קלים - כבר בראשית הדרך למשל ילד בכור שמתמודד עם הבאים אחריו ואלה בתורם שצריכים להתחרות על תשומת הלב של ההורים - ותתפלא עד כמה הם מצליחים להתמודד אתם ובהצלחה. הבעיה מתחילה כאשר מבוגרים חושבים שהקטנים לא מבינים ושמחובתם להסביר להם. ומה לעשות בחלק גדול מהמקרים המבוגרים "המסבירים" הם אלה שלא יודעים מהחיים שלהם ולטובת הילדים כדאי שהם יקבלו את ההסברים.

אז כן צריך לגונן על הקטנים אבל לא בגלל שנפשם לא בוגרת אלא בגלל מבוגרים שכופים עליהם את "חכמתם" ולעתים גם את עצמם.

צביקה,

ראיתי מספר תוכניות וגידלתי מספר ילדים. זה שהם לחוצים לא אומר שצריך להוסיף על כך. אני לא מצדד בשום תחרות מוזיקלית מכל סוג שהוא אלא בלימוד מוזיקה לשם הנאה או כל דבר אחר. הרעיון שמישהו מהשופטים יכריע את גורלך בגיל צעיר נשמע לי לא במקום. מה גם שילד ששר יפה בגיל 11, רוב הסיכויים שהקול שלו יתחלף בגיל 13 ואז גם החלום יישבר.

לא מגיעים לבגרות מוזיקלית בגיל 11. לפעמים גם לא בגיל 25. כשאתה שופט ילדים על יכולת מוזיקלית אתה חייב לשקר. מה לעשות - הילדים בתוכנית זייפו ומתי כספי שבדרך כלל יאמר את האמת, נאלץ לשבת עם חיוך על הפנים ולרצות את הילד כדי לא לפגוע בו או בהוריו שכל כך 'רוצים'. והכל למען השואו...  זה בדיוק הניצול שאני מדבר עליו. 

כל תוכנית שלוקחת ילדים והופכת אותם לכלי בידור פסול בעיני, בעיקר כשזה נוגע במקום אינטימי כמו שירה או מוזיקה. הילדים אכן בוגרים אבל לשים אותם בתחרות ולדרג אותם לפי יכולת או כישרון זה בדיוק סוג הכפייה ה'חכם' שאתה מדבר עליו. 

אופיר לא חייבים להסכים על כל דבר. איני עושה תחרות אלא משתף מנסיוני ומספר מחוויותי.

אני חולק עליך ברמה העקרונית בעניין מערכת היחסים בין המבוגרים לבין הילדים. אתה קובע שזה ששופט יקבע את גורלו הילד הצעיר אינו במקום. אבל זה קורה כל יום וכל רגע. הרי זה מה שעומד מאחורי המושגים הורות וחינוך. התמצית של גידול ילדים היא שיפוט והכוונה. נרצה או לא נרצה "שופטים" הם אלה שקובעים את גורלו של הרך הנולד, מרגע הוולדו ולעתים עד יומו האחרון.

איני חולק עליך כלל לעניין הפסול שבניצול ילדים בכלל ולצרכי בידור מבוגרים בכלל. הניצול מתחיל כאשר הילד מאולץ לעשות ובמיוחד כאשר העשייה נועדה לשרת את צרכיו של המבוגר המנצל ולתועלתו בלבד. המקרים בהם הילד מבקש ומי שאחראי עליו מבין שלא ייצא ניזוק אינם שייכים לדעתי לתחום הניצול. שער בנפשך את מסיבות הסיום של בתי הספר ללא ההופעות של התלמידים. תסכים אתי שאין בהן מין הניצול אבל יש בהן משום השיפוט והקביעה איזה ילד יקבל איזה תפקיד.

צביקה, אנחנו אכן לא חייבים להסכים. הכל ברוח טובה.

בכל אופן, זה שהילד מבקש משהו זה בגלל שזו הנורמה. ברור שהוא מבקש - הרי הטלוויזה פתוחה אצלו בבית והוא בטח חשוף לאח הגדול ולתוכניות ריאליטי שיש בהן מן התחרות.

שלא תבין אותי לא נכון - אין לי שום דבר עם תחרות. אבל כשהכל מכוון לשם ונעשה בצורת אינסטנט יש בזה לטעמי מן הפגם, גם אם זה לא נראה ברגע הראשון.

השגיות ותחרות צריכה להגיע מהאדם עצמו ולא מן הסביבה. במקרה של טלוויזה זוהי לרוב מהות העניין  ואז זה קצת מאבד בעיני את חינו.

זה שקובעים את גורלינו מתוך שיפוט זו בהחלט בעייה. זה אכן נקבע בבית, בגן וממשיך לבית הספר, אבל... זו בדיוק הבעיה. כמה ילדים אתה מכיר שאוהבים ללכת לבית ספר. כמעט אף אחד!

הילדים שכן אוהבים ללכת לשם הם ילדים שלומדים במערכות חינוך שונות. בית ספר פרטי, דמוקרטי קהילתי וכיוצא באילו. בבתי ספר כאלו החינוך לא מכוון השגיות תחרותית כי אם מתרכז בילד ושואל לדעתו.  

ברגע שמערכת כזו שמה את הילד במרכז ומוציאה ממנו את היכולות שלו הוא הופך לאדם אחר. קודם כל לאדם מאושר עם בטחון בדרכו. אושר כזה לא מגיע מתוכנית טלוויזה. שם לטעמי ההיפך הוא הנכון וכאן אני חושב שמחמיצים משהו, כי בתוכניות הללו לא באמת רואים את הילד וצרכיו לטווח ארוך אלא מנצלים את הצורך של כל הסביבה להתרגשות חד פעמית.

הייתי שמח לראות את אותם שופטים מסיירים בבתי ספר ועובדים עם ילדים למשך שנה. מטפחים את כשרונם וממשיכים לטפח אותו גם לאחר מכן.  

במקרה שלנו - כשתוכנית נגמרת המסך יורד. אין המשכיות וזה חבל כי אם כבר התחילו פרוייקט שכזה מן הראוי שימשיכו אותו למשך כמה שנים.

אופיר אם נעזוב את הנושא הספציפי אזי יש כאן נושא רחב יריעה - מה קרה לחינוך בארצנו?

מתאים לך להרחיב את היריעה?

בהחלט. בדיוק דיברתי עם הבת שלי על כל מה שקורה כאן בחינוך.

הייתי פותח לזה פורום נפרד. 

החינוך מספיק חשוב בכדי לקבל דיון נפרד.

אופיר לך על זה!!!