"פרדוקס החכמה" הוא שם ספרו של אלחנן גולדברג - נוירופסיכולוג אמריקאי ממוצא רוסי (יהודי כמובן) בעל שם.
מדוע פרדוקס ועל איזו חכמה מדובר?
אנו יודעים כי המוח מתחיל להתנוון כבר בסוף שנות העשרים לחיינו, מאידך רוב בני האדם הופכים לחכמים יותר לקראת אמצע החיים - גיל 50. אז אמנם שאלה זאת איננה עונה באופן מלא על ההגדרה של פרדוקס, אך תודו שיש כאן משהו המחייב הסבר.
כיצד זה יתכן
כיצד יתכן שהכלי מאבד מאיכותו ובמקביל משפר את ביצועיו?
בכדי להבין זאת יש להבין את המבנה המיוחד של המוח ואת הקשר בין ההיבט הפסיולוגי להבט הקוגניטיבי התפקודי. את האופן שבו המוח בונה רשתות היוצרות תבניות קוגניטיביות.
הזיכרון האנושי שונה באופן מובהק מזיכרון של מחשב, בעוד זיכרון המחשב הנו אלגורתמי, מדויק, כל פריט זיכרון נשמר בנפרד וצורך משאבים נפרדים, הרי הזיכרון האנושי עובד על העקרון של זיכרון גנרי, שומר תבניות כלליות של מושגים ולפיכך למעשה אינסופי.
במקביל לירידה בכמות הנוירונים המתרחשת לאחר גיל 30, מתרחש תהליך למידה ועיצוב תבניות (ניסיון) המאפשר תפקוד שאינו זהה לתפקוד בגילאי ה20 אלא אפילו תפקוד טוב יותר. (למעט במספר מוגבל של כישורים ותחומים, לדוגמא כל המתמטיקאים והפיסיקאים הגדולים הגיעו להישגיהם העיקריים לפני גיל 30)
גולדברג סוקר עבודות של אמנים ואנשי רוח שהגיעו לגיל מופלג, אבדו חלק מכישוריהם הקוגנטיביים אך לא איבדו את הייחוד והקסם שהיה סימן ההיכר של עבודתם. את אותו תחום שבו התבניות שלהם היו המובנות והמחודדות והייחודיות ביותר.
על בסיס הבנה זאת ניתן להרחיב ולאמר שאם למרות ההתנוונות של המוח בין גיל 30 ל50 אפשר לשפר את ביצועיו, הרי ניתן להאריך תהליך זה ולפתח כישורים, מיומנויות, גמישות מחשבתית ובעיקר זיכרון תקין גם בגילאים מבוגרים בהרבה.
בכדי לדעת יותר,
אתם מוזמנים להרצאה שלי בנושא ביום חמישי ה16 לפברואר במשכננו החדש: רחוב סעדיה גאון 26


