הסרטון מאת אסף ומיכל שפיר
חברים יקרים,
גל המחאה החברתית ששוטף את המדינה בממדים שלא היכרנו הפתיע את כולנו. גם הממשלה לא היתה מוכנה למתקפה בכל החזיתות החברתיות, שהזכירה את מתקפת יום כיפור, אך עברה מהמישור הצבאי לתחום החברתי.
אבל לא רק הממשלה נתפשה לא מוכנה. גם אנחנו הופתענו. ומי יותר מאתנו היה אמור לקבל מידע מוקדם, להרגיש שמשהו עומד לקרות. שהרי מדובר בילדים שלנו, שיוצאים כל בוקר לעבודה או ללימודים, שמסתדרים איכשהו בחיים, שמקטרים מדי פעם על המצב ועל העתיד - אבל לא יותר מדי. הילדים שלא מרבים להשתתף בעצרות מחאה מתוך אדישות או משום שלדעתם ממילא אי אפשר להשפיע ולשנות.
והנה אנו עדים לעצרות ובהן אלפי צעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם, מלאי התלהבות וחדורי אמונה שהם יכולים לשנות ולהפוך את המדינה לטובה יותר. ילדים שהפכו כמעט בין לילה מאדישים פוליטית לפעילים חברתיים. כולנו נפעמים לנוכח כל אותם צעירים שהחליטו לקחת את עתידם בידיהם, להסתכל לראש הממשלה וחבריו השרים "בלבן של העיניים" והעזו לומר להם: די! מעכשיו אנחנו רוצים להשפיע, להיות שותפים לא רק לנתינה אלא גם לקבלה. ואם המשק נהנה מצמיחה ושגשוג, גם לנו מגיע חלקנו. רק כדי שנוכל לקיים את עצמנו בכבוד. לא יותר, אבל גם לא פחות.
כולנו צריכים לחוש גאווה מול הצעירים שלוקחים יוזמה ורוצים להשפיע על האג'נדה החברתית שלנו. אבל כדאי לא להתעלם גם מהמסר הסמוי המיועד אלינו, החשוב לא פחות. הצעירים, הילדים שלנו, משדרים שהם לא רוצים להיות תלויים בנו כלכלית. הם רוצים לעמוד ברשות עצמם, ולא להזדקק לעזרתנו כדי להשלים את החודש. ובזאת הם מייצגים גם את בני דורנו, ונאבקים על הרצון של כולנו לזכות באי תלות כלכלית. ועל כך מגיע להם יישר כוח כפול ומכופל!



