במקרה של גירושים, חלק מהקביעות המשפטיות נוגעות להסדרי משמורת חוקית על הילדים. הערכאה המשפטית המוסמכת מעניקה את המשמורת לאחד מההורים, ולעתים ההורה שבחזקתו נשארים הילדים מסרב לאפשר להורי הצד השני לשמור על קשר עם הנכדים, מצב שעלול לגרום לניתוק בין הסבים לנכדים שלא מרצונם. האם המשפט הישראלי מעניק להורי המתגרשים פתרון לסוגייה זו, והאם הם זכאים לקשר עם נכדיהם שלא בהסכמת הוריהם?
ככלל, לא קיימת חקיקה ספציפית המעניקה לסבים מעמד מיוחד בנוגע לנכדיהם. עם זאת, חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות טומן בחובו הוראה כללית, לפיה בית המשפט רשאי לשמוע גם את דעתם של קרובי הקטין, ביניהם הסבים.
התנגדות ההורים לקשר בין הנכדים לסבים
בהקשר זה התפתחו בפסיקה שתי גישות: לפי הגישה המצומצמת, אם שני ההורים בחיים (סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית), הרי שלסבים אין זכות לדרוש הסדרי ראייה עם נכדיהם. הגישה השנייה מכירה בזכאותם של סבים לנקוט בהליך משפטי ולממש את זכותם לראות את הנכדים, לדוגמה כאשר אחד מההורים נמצא דרך קבע בחו"ל.
בשנים האחרונות התפתחה גישה מרחיבה יותר המכירה בזכויותיהם של סבים לקשר עם נכדיהם. כיום עומדת על הפרק הצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון - זכות קטין לקשר עם קרוביו), המבקשת לקבוע כי: "לקטין יש זכות לקשר סביר עם קרוביו.
אם התעוררה מחלוקת בין אפוטרופוסו של הקטין לבין קרוביו בדבר מימוש הזכות, יהיו קרובי הקטין זכאים לפנות לבית המשפט בבקשה כי יקבע בצו את אופן קיום הזכות לפי טובת הקטין ובהתחשב במידת הקרבה ובעמדות הקטין ואפוטרופסיו החוקיים. 'קרובים' לעניין זה – לרבות סב, סבתא, אח, אחות, דוד, דודה, בין אם ביולוגיים ובין אם מכוח זוגיות או אימוץ".
בהסבר להצעה צוין כי החוק מכיר בתוצאה המשפטית של קרבת משפחה לקטין, שבאה לידי ביטוי בעיקר בחיוב קרובים לשאת במזונות קטין כשהוריו אינם מסוגלים לכך. לנוכח זאת, חסרה הקביעה המתבקשת לפיה קיימת לקרובים גם זכות להיפגש עם הקטין. מטבע הדברים זכות זו תלויה בעיקר בשאלת טובת הקטין, שכן ההנחה היא שהפגישה עם הקרובים היא בראש ובראשונה לטובתו.
כשאחד ההורים נפטר
סעיף 28א לחוק הכשרות המשפטית קובע: "מת אחד ההורים של קטין, רשאי בית המשפט לתת הוראות בעניין המגע בין הורי המת לבין הקטין". בכך מעניק החוק לסבים את היכולת לתבוע את זכותם לקשר עם נכדיהם לאחר מות אחד ההורים או שניהם. עם זאת, לסעיף זה ניתנה פרשנות צרה בפסיקה, ובית המשפט יפעילו רק במקרים נדירים, למשל עם מות שני ההורים.
במצב שבו אישה אלמנה נישאה בשנית ובעלה החדש אינו מעוניין בקשר עם הורי הבעל הראשון, רשאים הסבים לבקש צו מבית משפט שיאפשר להם לראות את נכדיהם, ולרוב ייקבע הסדר ראייה בתנאים מסוימים. אולם אם ביצוע הצו יגרור סכסוכים ומריבות, השיקול המכריע יהיה תמיד טובת הקטין. מאחר שלעתים הקשר של הסבים עם נכדיהם הוא לטובת הקטין, יכיר בית המשפט בזכות הסבים לקשר עם נכדיהם כנגזרת של טובתם, ואף יחייב את המשך הקשר ביניהם.
טובת הקטין
כיצד בודק בית המשפט מהי טובת הקטין? במספר פסקי דין צויין כי זכותו של הילד להביע דעה בכל הנוגע לו כחלק מ"זכויות הילד". בית המשפט אף קבע כי כאשר מדובר בקטין מתבגר, שמוסת כנגד סביו ורצונו אינו פרי בחירה חופשית, יהיה מקום לתת משקל גבוה יותר לרצונו של הילד, גם אם בית המשפט סבור כי אין ההחלטה תואמת את טובתו, "שכן קטין בגיל זה מסוגל לנקוט צעדים אקטיביים, כגון בריחה מביתו, כדי לסכל החלטה שאיננה נראית לו".
אימוץ נכדים
בהחלט ייתכנו מקרים שבהם סבים יוכרו כמאמצים החוקיים של נכדיהם מכוח חוק אימוץ ילדים (התשמ"א -1981). במקרה כזה, יכולים הסבים להפוך להיות ה"הורים" של הנכד מבחינה משפטית.
