בינואר מלאו לשחקן גדי יגיל 72 שנים. לפני יובל, כשהיה בן 22, היה יגיל הכוכב הגדול ביותר בבידור הישראלי, בזכות תוכנית היחיד שלו "חיי כלב", שבה נכנס לעורם של בעלי מקצועות במציאות הישראלית דאז, עם מערכונים ומונולוגים של צלם חתונות, מציל בשפת הים, איש מכס, וגם דון ז'ואן מזדקן. 600 הצגות רשמיות ועוד אלפי חלטורות, וכבר 53 שנים הוא עובד ללא הפסקה.
מה מניע אותך?
"קודם כול הפרנסה. אני חי מזה, המשפחה שלי חיה מזה. הבנתי שחיים טוב מזה כשהייתי אחראי הקמות ב'אלובין', בית חרושת לאלומיניום, עם משכורת של 120 לירות לחודש. כבר בלהקת פיקוד צפון, כשקיבלתי בחלטורות צדדיות 120 לירות ללילה, הבנתי שהבידור זה המקום שלי. דבר שני, אני אוהב מאוד לעשות את זה. לא מחיאות הכפיים כמו ליישם רעיונות שהיו על הכתב, וכל המדינה מדקלמת משפטים ומונולוגים שאתה המצאת. ליצור את הדברים שאתה באמת אוהב, ולא הייתי כאן לו לא הייתי אוהב את זה. גם בתהליך החזרות. והדרייב שלי הוא גם להספיק כמה שיותר - ולא נשאר לי עוד הרבה זמן - להספיק כל עוד יש כושר ויש קלילות. ולא אחת אומרים לי, 'חשבתי שאתה כבר לא זז...'".
איך אתה שומר על כושר?
"אם יש 15 הצגות בחודש, אין צורך. ככה זה כשאתה עושה קזאצ'וק ב'איבנוב' ורוקד עם מיקי קם ב'קברט'. שחיתי כשלא היו הצגות. היום אני מעדיף ללכת ברגל במקום לנסוע, לשחק עם הילדים. לא מעבר לזה. אני מודע לגוף שלי. עושה דברים תוך כדי תנועה. התעמלות טבעית. מותח אברים כפי שלמדתי בבית הספר, בסיף ובג'ז".
קראו עוד: רבקה מיכאלי בראיון - "אני אוהבת לעבוד, זה הדרייב שלי"
את מה אתה מחשיב להישג הגדול שלך?
"שלושת הבנים שלי. אני גאה שרן הוא סופר, שישי הוא איש חינוך, שדני הוא איש קולנוע וקופירייטר. האמת היא שהצלחתי לשרוד בפאקינג מדינה במקצוע הזה. מבחינת אהבת הקהל אותי, היום מקבלים אותי כמו שקיבלו ב'חיי כלב'. חום עולה מן האולם בהתחלה ובסוף של 'האורחת'. אני גורם לאנשים הנאה כבר 53 שנים, וזה הישג ענק. הרב גורן אמר לי שכמי שמשמח אנשים, יש לי מקום בעולם הבא".
יש משהו שאתה מתחרט עליו?
"לא. כל מה שעשיתי היה בחירות שלי. אני לא יכול להתחרט על דברים שלא הלכו. אני בחרתי".
למה אתה מתגעגע?
"ללהקת פיקוד צפון. חלק מהם כבר הלך לעולמו. אלה היו ימים של התחלה, של ירוק, של טרי. ללא ידע רב, הכול יצא טבעי וראשוני. כל יום היה יום לימודים, וגם הדמויות שחשבת עליהם מרחוק, כמו צמד הדודאים, שייקה אופיר, יוסי בנאי - הופעתי איתם אחר כך. נהיו פרטנרים שלי, שזה למות".
מה דעתך על הבידור של היום?
"אם יש דבר שאני מצטער עליו הוא מה שאני קורא לו בגידת הקהל. הקהל היידישיסטי הלך עם דז'יגאן ושומאכער עד מותם. איתנו, הבדרנים, לא הלכו. עזבו אותנו לטובת הסטנדאפ, אפילו שהם מודים שלא נהנים באותה מידה. בארצות הברית הקהל שומר אמונים וסנטימנטים לאמן הוותיק. אצלנו לא.
"בהשוואה למה שאנחנו עשינו הבידור הנוכחי יותר רדוד, רגעי, זמני, לא נצחי. בסטנדאפ אתה לא יכול לספר מה הצחיק אותך. אין דמות, לא מערכון, לא פזמון, לא חיקוי. בידור לא צריך לחנך או לשנות תפיסת חיים, אבל צריך להשאיר אצלך משהו, לפחות לגבי הכישרון. יש ביניהם טובים. קטורזה, אדיר מילר, יצפאן שהוא נפלא בעיניי. אבל זה לא בידור. זה נישה קטנה בבידור. אף אחד מהם לא אנטרטיינר. וזה גם לא שלנו. בתוכניות הבידור שלי, של יוסי בנאי ורבקה מיכאלי, של הגשש החיוור, הגיבורים היו שלנו. מי בסטנדאפ? וודי אלן וג'רי סיינפלד הם אמריקנים, והם טובים יותר. אני לא מקנא. לא רוצה להיות כמוהם, וגם לא יכול להיות כמוהם. הייתי משתעמם אחרי עשרים דקות".
מסוף החודש (מארס) יגיל מככב בסדרת טלוויזיה חדשה בשם "נשמה", נבסו באמהרית, בערוץ 2. קומדיית מצבים שגיבוריה, יגיל וחנה לסלאו כהורים שבתם התחתנה עם אתיופי ונולדה להם נכדה "שזופה" כהגדרתו. "שמחתי לשתף פעולה עם הכותבים יוסי ואסה ושי בן עטר שגם ביים. שמחתי גם לחזור לשתף פעולה עם חנה, ארבעים שנה אחרי שעשינו יחד את 'ירח דבש'. זה גם מקורי וגם מצחיק, ואני צופה שיהיה מוצלח. אם יהיה כמו שאני חושב, 30-28 אחוזים רייטינג זה לא בשמיים. הלכתי על זה גם כדי להמציא את עצמי מחדש. סדרת הטלוויזיה האחרונה שעשיתי הייתה 'שכנים' ב-1992. אני לא מבזבז את הכישרון שלי על דברים קטנים. זאת גם דרך יפה לחזור לתודעה בטלוויזיה".
אתה חושב על העתיד?
"שמע. אני מדור שדאג קצת לעצמו. לא פוצצתי את מה שהרווחתי. מצבי הכלכלי בסדר גמור. ביידישפיל ובתיאטרון לילדים ולנוער העבירו לי לפנסיה, גם חסכתי יפה, יש לי תמלוגים יפים על דברים שעשיתי, ויחד עם קצבת זקנה מביטוח לאומי אני עובר את החודש. אבל בעצם אני חי ממה שאני עובד. אני בין מקבלי השכר הכי גבוה בתיאטרון. אני לא מתכוון לפרוש עד שהגוף יגיד לי, ויש לי הרבה מקומות להופיע בהם מחוץ לתיאטרון. אני רק יכול לחזור על משפט שאהוב עליי: שחקנים ותיקים אף פעם לא מתים - הם רק מפסיקים להגיד טקסט".
