לעולם בעקבות שרי: ראיון עם נסיכת הדיסקו מהסבנטיז

 מעטים הזמרים בארץ - זמרות בפרט, אבל גם עמיתיהן הגברים – שהמוניטין שלהם עולה על הקריירה שלהם בפועל. שרי, נסיכת הדיסקו מסוף הסבנטיז, היא אחת כזאת. עם חמישה אלבומים בלבד בתוך ארבע-חמש שנים (1982-1978), שניים מהם באנגלית, אבל עם שני להיטי ענק בלתי נשכחים - "דם חם" ו"לעולם בעקבות השמש" - נחשבת שרי עד היום, כשהיא בת 62, לאייקון רוק מקומי.

לטובת אלה שמכירים את השמות אך אינם בקיאים בפרטים, הנה התקציר: שרי, שם הבמה של שרלוט אליאס, ילידת טירת הכרמל, שירתה בלהקת פיקוד צפון. ממש עם סיום שירותה הצבאי "התגלתה" על ידי המפיק צביקה כגן, שהתאהב בצבע קולה, באופי שירתה ובטמפרמנט הבימתי שלה, ויחד עם המוזיקאי רוני וייס הימר עליה ככוכבת חברת התקליטים שהקימו.

על אף אהדתה המוצהרת לשירת רוק וללהקות הרוק של הסבנטיז, השניים מיתגו את שרי כזמרת דיסקו, סגנון שפרח בשלהי אותו עשור, ואף זכו אתה במקום הראשון בפסטיבל שירי הילדים (חנוכה 1978) עם השיר "ילדיסקו" (אליעוז רבין ורוני וייס), אחרי שגנבה את ההצגה בפסטיבל הזמר והפזמון של אותה שנה כשהגיעה למקום הרביעי עם השיר "למה לא" (רבין-וייס). בתוך שנתיים הקליטה שני אלבומים באנגלית ואחד בעברית "זה הרגע" (שבו נכללו הלהיטים "לעולם בעקבות השמש" של אהוד מנור ורוני וייס ו"זה הרגע לאהוב", גם הוא של רבין ושל וייס), ושנה אחר כך הוציאה אלבום אוסף ובו שיר חדש אחד, "דם חם" (מירית שם אור וצביקה פיק), שהפך ללהיט גדול.

כשהגשימה את חלומה האמנותי, והקליטה, ב-1982 עם המפיק המוזיקלי ירוסלב יעקובוביץ', את "פסיעה אחת קדימה", שנחשב לאחד מאלבומי הרוק הנשיים הראשונים בישראל, הוא לא הצליח מסחרית, ושרי בחרה להוריד פרופיל ולהתמקד בהקמת משפחה, עם שלומי גולד, אז חברהּ מהלהקה הצבאית והיום מעצב גרפי בעל שם. יש להם שלושה ילדים: ליטל (34), אדר (30) ויובל (19).

הצלחתו הגדולה של אלבום האוסף הנוסטלגי "לעולם בעקבות השמש", בעריכת קובי בן עטר (1996), שהפך לסדרה משולשת תחת אותו שם, החזירה את שרי בגדול, במופע נוסטלגי מלהיטי שנות הש-70, עם הזמרים עוזי פוקס וגבי שושן ז"ל, מה שהביא אותה לשחק (ב-2003, בתיאטרון הבימה) במחזמר המצליח "מרי לו", על פי שיריו של צביקה פיק (לסירוגין עם אילנה אביטל).

בחודש שעבר הפתיעה שרי, משהוציאה - אחרי שנות דור - שיר חדש בשם "פסיפס". יחסי הציבור לא פספסו את ההזדמנות להכתיר את האירוע כ"שרי חוזרת". "זה מצחיק אותי. להרגשתי אני לגמרי ממשיכה. זו רק נוכחות רדיו חדשה אחרי תקופה ארוכה, עם משהו חדש שנכתב עבורי". 

הלחן "שכב" אצלה כמה שנים. "קיבלתי אותו בתקופה של ספקנות, כשלא ידעתי אם ומה אני רוצה לעשות. הוא נכתב במקור על ידי לירון לב, כתוב מעולמו, לא משלי". בהזדמנות העבירה אותו למלחין המוכשר דודי בר דוד. "הוא ניסה לשכנע שאכתוב לבד, אבל אני ביקורתית כל כך, שזה מה שמחזיק אותי חדה על הבמה. רק דברים שזורמים בתוכי אני עושה במלוא תשומת הלב והפרטים. לפעמים אין לי כוח להיות אני. זה מעייף אותי, אבל גם מה שממלא אותי".בר דוד הפך את גילוי הלב שלה, על בחירותיה ועל החלטותיה בחייה, לפסיפס ולאסוציאציה בשיר. "ברגישות שלו הוא שם אותי בדיוק במקום שלי. עם מבט מפוכח ומפויס על בחירות העבר ועם היכולת לקבל אותן ולצמוח מתוכן. מאוד היה לי חשוב להגיד שהתעצמתי והבנתי הכול. יכולתי לחשוש, לפחד ולשחרר, והיום, כשאני סוגרת פינה, אני מרגישה יותר אמיצה להעז ולבנות את השלב הבא".

את הכיוון המלנכולי, שהציע בר דוד, המירה בעצתו של המפיק המוזיקלי פטריק סבג בחזרה לקצב. "אני לא צריכה להוכיח שאני רוקרית, אבל הסכמתי אתו שחייבים לסגור מעגל עם העבר, עם הדיסקו מתחילת הקריירה שלי. בראש של אנשים, שרי היא בסאונד של פעם. לך תספר להם שדווקא עם דיסקו לא הרגשתי טוב, אלא עם המוזיקה של 'לד זפלין', שממנה צמח סיפור הסינדרלה שלי. כיום אני מרגישה נכונה עם עצמי".

את בדרך לאלבום חדש?

"אין לי תשובה לזה. אני שמחה לומר, וזה כבר עושה לי טוב, שאני מחפשת את השיר הבא. מרגישה ששחררתי משהו, את העכבות שלי. הצורך לחדש ולהתחדש יביא בהמשך שירים חדשים שיגדירו את מי שאני היום. בפנים הייתי רוצה שיהיה אלבום. ברור. זה עונג. אני מהדור הישן, שלו אלבום אמר משהו".

 

השלמה וסגירת מעגל

ההתחלה החדשה הביאה אותה גם להעמיד מופע במה חדש, שגם הוא, כשם השיר, פסיפס אמנותי. "אין בו שירים חדשים, אלא מיטב הלהיטים, שירים שהיו אבני דרך בחיי, מעודכנים להיום, בעיבודים חדשים, כולל מחשב ולופים. ואני בכלל באתי מגיטרה-בס-תופים, ריתם סקשן. זה לא שרי חדשה אלא טאץ' חדש וגם נגיעות בחומרים שלא העזתי לעשות בעבר, כמו שירים אותנטיים מהבית העיראקי שבו גדלתי".

לשיר בעיראקית זה סוג של התפייסות עם עברך?

"מעולם לא התביישתי או הדחקתי. לא הסתרתי שגדלתי בבית עיראקי, עם מוזיקה ערבית שורשית ואותנטית. דיברתי על מוזיקת הרוק שאהבתי. הבית שלנו היה ליברלי ומעודכן. המוזיקה הערבית של הגדולים הייתה תמיד בבית. אבי נגן עוּד. למוזיקה הכפרית העיראקית לא נחשפתי. גם לא יכולתי לשיר אותה. זו השלמה וסגירת מעגל מאוד חשובות.

"אתה יודע מה זה בשבילי להעז לשיר בעיראקית? עם העי"ן מהבית? שנים חשבתי על זה, בסוף דודו טסה עשה את זה. כמה אני מעריכה אותו. נורא התרגשתי לשמוע אותו שר את המוזיקה של הדודים שלו, ומאוד כעסתי על עצמי שלא הקדמתי אותו. לעשות את זה אחרי טסה זו השראה אחרת לחלוטין. לפני כמה שנים, כשחידשתי את 'אמסטרדם' של חנה גולדברג ועובד אפרת, שילבתי בו מאוואל בעיראקית של אבא, המקור והאנרגיה של המשפחה. במופע אני מחברת את אום כולת'ום עם פוג אל-נאחל. התרגשתי כמו ילדה קטנה בהופעה הראשונה".

 

פאוזה דידקטית

 שירה החדש מנמק מבחינתה את בחירותיה, בעיקר את ההחלטה "להוציא את התקע מהשקע", כדבריה, בראשית שנות ה-80, ולהקים משפחה במחיר עצירת הקריירה. "להוציא חמישה אלבומים בפחות מחמש שנים זה מאוד אינטנסיבי. הייתי זקוקה לעוד חמש שנים בשביל להתחיל קריירה ממש. הייתי ילדה, מאוד תמימה. לא ידעתי מה אני רוצה אבל ידעתי מה אני לא רוצה. לא הייתי שלמה עם כל מה שעשיתי, אבל לא יכולתי לעצור ולבחון דברים, כמו להחליט על קריירה בחו"ל, שזה לצאת מאזור הנוחות שלי.

אני שומע חרטה? צער?

"זה לא עניין של להתחרט או להצטער. לא ידעתי או יכולתי אחרת. לוּ יכולתי לבחור הייתי מתנהלת אחרת. לכאורה נראה שהיה לי ביטחון עצמי. אני לא בטוחה בזה. על הבמה כן, תמיד. מחוצה לה? אולי. לא הבנתי את גודל ההצלחה. אז לקחתי תפנית של 180 מעלות. הלכתי לעבוד עם ילדים. לימדתי דרמה חינוכית, פסיכודרמה. נהניתי מכל רגע בעבודה בבתי ספר, בקידום ילדים חלשים, בחיזוק הביטחון שלהם. עשיתי טקס השלמה עם הילדה שהייתי, מסע שהייתי חייבת לעבור עם עצמי".

שרי עשתה זאת במקביל לגילוי ההורות. "כל כך נהניתי מהאימהות הראשונה שלי לליטל. למדתי לגעת במקום הילדי שבי. הרגשתי שזה משהו שאני עשיתי, לא בנו לי. כשאדר נולדה, כבר התגעגעתי. החשק למוזיקה חזר אליי. אבל הביקורת העצמית שלי לא לי. ללא וייס וכגן, שני האנשים שהיו אתי ועשו אותי, וכשהרוק'נרול על הקרשים, לחזור עם משהו עמוק יותר לווה בחששות. הפחד היה משתק. לא שוויתרתי על ניסיונות, עם טובים ומעולים. היו הרבה התחלות. הוצאתי פה ושם שירים, אבל אף פעם לא הייתי עד הסוף עם עצמי - ויכולתי, ויכולתי. משהו - שדים אולי - מנע ממני".

המופע הנוסטלגי שלה עם פוקס ועם שושן ("שני אייקונים שעל המוזיקה שלהם גדלתי"), נולד לגמרי במקרה. "את גבי לא היכרתי אישית. הוא הזמין את עוזי ואותי להתארח בהופעה שלו, כחלק מסדרה שבה אירח אמנים בקמלוט הרצליה. הביקוש להופעה נוספת הוליד את המופע הזה, עם דני רובס כמנהל מוזיקלי. רצנו יותר מעשר שנים. לא הייתה במה או תוכנית טלוויזיה שלא הופענו בה. היינו שלושה אגו'אים שיצקו לשירים שלהם צורה חדשה וקסם". מאוחר יותר נתנה ידה למופע דומה, במתכונת ובאופי של 'גירל פאואר', עם רותי נבון, וכששושן פרש, הרבה לפני מותו הטרגי, נבון הצטרפה במקומו לפוקס ולשרי במופע הלהיטים הנוסטלגי.

עשר שנים זה המון זמן. מה החזיק אותך: השירים? אהבת הקהל? הפרנסה?

"האהבה לבמה, לשירים, לקהל. הבמה היא העיסוק שלי. לאן אלך לשחרר את אהבת המוזיקה שבי?".

ולא חשבת שההצלחה המטורפת, כדברייך, יכולה להזניק שירים חדשים שלך?

"לא שלא חשבתי על זה, לנצל את זה לטובתי. כל הזמן עסקתי בזה. אבל לא הייתה חברת תקליטים שתסייע לי. ויש עוד דברים בחיים - ילדים, משפחה, אני לא יכולה להיות עסוקה רק בעצמי. אבל יש לי דרייב, וזה מה שאני רוצה עכשיו.

"הילדים הם הלב והנשמה שלי. כמו שהמוזיקה בחרה בי, כך היא בחרה באדר ויובל, שני הצעירים שבילדיי. הם באמת מוכשרים. הם ראו אותי בשנים הפחות טובות שלי, מכירים היטב את תלאות המקצוע הזה, ואני לא יכולה לעמוד בפניהם ולבקש מהם להתכחש למה שהם אוהבים. לא קל לי עם כל מהמורה שלהם, אבל אני יודעת שכשהם יעשו את זה, זה יהיה על הצד הטוב ביותר".

אדר, יוצאת "כוכב נולד", היא הסולנית הוותיקה של עילי בוטנר ולהקת ילדי החוץ. "היא מאוד דומה לי אישיותית, על הבמה, ויש לה גם את שלה, כמובן. היא לומדת, אני מקווה, מהתובנות שלי על עצמי. בגלל חוסר הביטחון שלי אני תמיד מחדירה בה ביטחון עצמי. היא יכולה להיות הפסיכולוגית שלי. ברור לה ש'ילדי החוץ' הוא שלב ראשון בקריירה. כבר שש שנים שהיא עושה סטאז' בפרויקט כל כך מקצועי ויוקרתי, שאי-אפשר לבקש יותר מזה. זה נכון לה בדיוק כמו שלא היה נכון לי להתחיל כל כך מוקדם. יובל משרת בלהקת הנח"ל ומנגן בהרכב הליווי שלה. "הוא מולטי טלנט, בוגר מגמת מוזיקה בתיכון קריית שרת בחולון. התחיל כמתופף וסיים כנגן גיטרה, והוא גם זמר נפלא. ליטל, בתי הגדולה, חסכה ממני את עוגמת הנפש. היא מעצבת טקסטיל, בוגרת שנקר, שמתגוררת בברוקלין ועובדת בעבור הגדולים". היא נשואה לאמריקאי, חצוצרן, בוגר תואר שני בברקלי, והעניקה לשרי את נכדתה מיקה, בת שנה וחודשיים. "באסה להיות סבתא בשלט רחוק. אנחנו גרים במחשב ובסמרטפון", נאנחת שרי.

 צילום: רון קדמי

המציאות משתנה במהירות

אחד הדברים שמפחידים את שרי, ברמה של אמונה טפלה, הוא ציון שנים ומספרים. מתחמקת מלנקוב בתאריכים ובגילים. מדחיקה גם את ההכרה בהתקרבות גיל הפרישה. "אני חיה את החיים שלי. לא עוסקת במספרים. עסוקה בעשייה. דוגלת בהשקפת עולם אופטימית. זו הדרך לשמור על ויטליות בסיסית. אמנם שום דבר לא מובן מאליו, אבל אני לא מבינה מה אתה רוצה ממני".

זה גם מה שהיא משדרת לעמיתים שלא מצליחים להתקיים מתהילת העבר. "איפשהו אני יכולה להבין את כאבם, אבל המציאות משתנה כל כך מהר שאינך יכול לשבת בבית ולקטר מבלי שתנסה לחבר את עצמך למה שקורה עכשיו. אני מחוברת לצעירים, גם כמורה וכמנטורית, וגם ערה למתרחש, מעודכנת, עובדת כל הזמן על כושר גופני ועל כושר השירה שלי, ומקפידה לקחת שיעורים בפיתוח קול. אף פעם לא קיטרתי. תמיד זרמתי עם מה שיש. עשיתי את המקסימום שאני יכולה.

"אני מציעה לאנשים שיסתכלו על עצמם וישאלו אם הם עושים מספיק שזה יקרה. אני כל הזמן נלחמת, על כל שעה שניתנת לי. אולי זה האופי, אולי זו האנרגיה. התקרבנות ולעורר רחמים הם לא הקטע שלי. ואף אחד לא הביא לי כלום על מגש. אני במלחמה יומיומית עם המקצוע שלי, להוכיח שאני רלוונטית ולהתקדם".

לצד הפרנסה מהופעות על הבמה, שרי יצרה לעצמה עיסוק נוסף, כמורה לפיתוח קול בשיטתה של רחל הוכמן מורתה, וכמנטורית לזמרים צעירים בהתייחסות למקצוע ובעמידה על במה. "אני מתפרנסת מזה, אבל זה בא ממקום של שליחות. אני רוצה שלתלמידים שלי יהיו תובנות ואמצעים שלא היו לי. שיהיו קודם כול הם, ואני מרחיבה ומעמיקה את המקום שלהם. ואני לא מסתכלת על השעון בשיעורים. כמה שיותר לתת. זה אופי. אני באה מהכי נתינה. רוצה להעיף אותם למעלה, שיעקפו חוסר ביטחון".

יש הבדל בין הכוֹכבוּת של אז לזו של עכשיו?

"היום אני הרבה יותר נגישה. בצעירותי הייתי מנתקת מגע במהירות. מסיימת הופעה ונעלמת בתוך הרכב. עם השנים עשיתי דרך. הרי לא יכול להיות שלא אוכל לעמוד בתור בסוּפֶּר ושאנשים לא יגיעו אליי. ואני מקבלת חום ואהבה גם מרחוק, בפנטומימה. שיאי קריירה, גילויי הערצה ואמירות שגדלו עליי זה נורא כיף, אבל כשאתה מגיע בסוף היום הביתה אתה ככל האדם וזה בהחלט קשור לתובנות של מי שמתבגר".

איזה להיט גדול יותר, "דם חם" או "לעולם בעקבות השמש"?

"שניהם. יכולתי להגיד לך שכולם היו בניי וכאימא אני אוהבת אותם באותה מידה. לא מפני שאני לא יכולה לבחור, אלא מפני שעל הבמה אני יכולה לראות איך מגיבים להם. אם כי למדתי שאוהבים מאוד גם את 'זה הרגע לאהוב', שלהפתעתי הגמורה הפך גם לשיר חופה מבוקש".

 

צילומים: רון קדמי

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין "החיים הטובים" 

 

ליצירת קשר עם עמוס אורן
יש למלא פרטים ונחזור אליך בהקדם

Loading...

מומלץ להתפנק עם הטבות חדשות

{{PRODUCTID.NAME}}

{{ProductId.Website_ShortInfo}}

מומלץ להיפגש כאן

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

מומלץ לטייל במקומות חדשים

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

הצטרפו לרשימת 
התפוצה שלנו

Loading...