מיקי קם ויהודה עדר הם אחד הזוגות היציבים, העסוקים והמצליחים בבידור הישראלי כבר 40 שנה. הוא (65) יליד כפר הנשיא, היה חבר בלהקת הנח"ל, בלהקות הרוק תמוז ודודה, ובלהקת הליווי של מאיר אריאל. למד במשך שלוש שנים מוזיקה בברקלי, בוסטון, שבעקבותיהן הקים את בית הספר הגבוה למוזיקה רימון ברמת השרון. בנוסף ניהל במשך שלוש שנים את המחלקה הישראלית בחברת התקליטים הד ארצי והפיק מוזיקלית עשרות אלבומים לאמנים, ביניהם שלמה ארצי, רונית שחר, אריאל הורוביץ, אתי אנקרי, אבטיפוס, מאיר אריאל ורבים אחרים. הקליט שני אלבומי סולו: מר גרוסבארד היקר (2007) ועולה ירח (2016).

היא (61) ילידת מנרה. הכירו כששירתה בלהקת הנח"ל. פרצה לתודעה כשנבחרה, בהמלצתה של נעמי שמר, להנחות את פסטיבל הזמר והפזמון 1976. מאז ידה בכל כשחקנית, קומיקאית וזמרת. "מתמחה" בהצגות בידור ובמחזות זמר (שתי הפקות שונות של "קברט", בשני תפקידים שונים; על "בילי שוורץ" זכתה בתואר שחקנית המשנה בטקס פרסי התיאטרון). השתתפה באינספור הצגות תיאטרון, סרטי קולנוע ותוכניות טלוויזיה, גם כמדבבת. כזמרת, בעיקר במחוות ובתוכניות טלוויזיה. הוציאה אלבום אחד, "זמן הוא נצח" (2013) שאותו הפיק בעלה. מתגוררים בתל אביב, יש להם שני בנים, אלון (זמר גם הוא) ונדב (שחקן), ושני נכדים.

קם עסוקה בימים אלה בשלוש הפקות: הצגת הבידור המצליחה "קם.דוט.קום" (מזה שלוש שנים), המחזמר "בילי שוורץ" בתיאטרון חיפה (אוהד חיטמן מוזיקה ופזמונים, שירילי דשא מחזה ובימוי) ובחזרות על המחזמר "עלובי החיים" שיעלה ב-21 בחודש זה בתיאטרון הבימה (ובו משתתפים גם מירי מסיקה, הראל סקעת, אמיר דדון, רוני דלומי, אבי קושניר ו...חנה לסלאו, שעמה היא חולקת בתפקיד). עדר, לצד עיסוקיו ברימון (כנשיא המוסד וכמרכז מגמת השירים) מריץ בימים אלה מופע משלו (כשלצדו מנגנים איתן גדרון בבס, גלעד מאור בגיטרה חשמלית והוד שריד בתופים), ועסוק בחזרות קדחתניות לקראת האיחוד מחדש של "תמוז", ב-15.9 בראשון לציון.

-מה הדרייב לפעלתנות בלתי נלאית זו?

קם: "מה, אפשר אחרת? כפקידת בנק הייתי שמחה לצאת מזמן לפנסיה. לנסוע לזנזיבר, לשכב בטן-גב. אבל היות שהמקצוע שלנו עוסק במשוואה אמן-קהל, ויש קהל לאמן, אז לאמן יש את קהלו. הדרייב נובע מעצם הבחירה המקצועית - יצירתיות, ויטאליות, רלוונטיות. כיף לקום בבוקר בידיעה שכל פעם אני עושה דברים אחרים. זה לא מקצוע שיוצאים בו לפנסיה. המושג לא קיים בז'רגון שלי".

עדר: "אלא אם אין ברירה...".

קם: "אז, בסדר. גם יהודה רב-פנים: גיטריסט, מורה, מדריך, אב רוחני"

עדר: "אני ב'רימון' כבר 31 שנה. זה משהו שאני נושא על הכתפיים בהמון אחריות. עושה שם המון דברים, אפילו בקטע של הכספים. ואני גם מוזיקאי פעיל. אתה לא מרגיש שאתה עובד קשה, אתה פשוט עובר את זה. אולי רק בתקופת 'הד ארצי' הרגשתי שזה גדול עליי".

קם: "אולי מפני שעבדת מול אמנים...".

עדר: "התעסקתי עם עשרות אמנים - ארצי, ד'אור, גוב, סנדרסון, שטרית, מוניקה סקס, גלעד כהנא. כשאתה עובד לעצמך, אתה מסיים פרויקט, מתחיל חדש. בהד ארצי העבודה היתה במקביל והרגשתי עייפות. שלוש שנים של הכרעות. אני זוכר שדחיתי את עידן רייכל. 'זה מיוחד', אמרתי לו, 'אבל אני לא מוכן לשמוע את זה'. נורא כיף להיות עסוק בדבר הבא. אתה לא שם לב אפילו. לדעתי, מיקי עובדת קשה מדי. דבר רודף דבר אצלה, ללא הפוגה".

קם: "נפלא לשמוע את זה מפיו".

עדר מעיד על עצמו שאינו מכיר את המושג חופשה. "מאז שהקמתי את רימון לא לקחתי שנת שבתון", הוא אומר. קם חושבת שהוא היה ונשאר קיבוצניק, לא חושב כסף. את רימון היא מגדירה כסטארט-אפ. הוא מתעקש שלמרות שעיתותיו מסורות עתה להקמת הבניין החדש של בית הספר, הוא עסוק בקריירה האישית שלו יותר מבעבר. מבחינתו הוא רוקיסט, ועל הדרך יש לו כל מיני יוזמות, היא מעירה.

-האם אתם משתפים אחד את השנייה בקבלת החלטות?

קם: "ברור".

עדר: "האמת שלא. היא מחליטה".

קם: "מעולם לא התייעצתי איתו, אבל תמיד שיתפתי אותו".

עדר: "כשהציעו לה את 'רוקדים עם כוכבים', שלדעתי הזניק אותה, התנגדתי. חשבתי שהיא תבזה את עצמה".

קם: "זה סוד הזוגיות שלנו. לא יושבים ומדברים 'למה זה מצליח לנו'. אנחנו אוטונומיות נפרדות בתוך האי של הזוגיות. כל אחד אוכל את הפירות שהוא מוצא באי, מקשיב לשני ודואג לו. שלא כמו בעניינים אחרים של משפחה וילדים, שם אנחנו team, צוות, עם ויכוחים ועם תמימות דעים. אבל כיוון שהעיסוקים שלנו שונים כל כך - הוא לא מבין בהומור - אנחנו מתנהלים בנפרד".

עדר: "נדמה לך שאני לא מבין בהומור. אני רק מפספס פאנצ'ים. כשאני הולך להצגה איתה אני בכלל לא יודע לאן צריך להסתכל. את ההחלטות החשובות לגבי תפקידים  מיקי עושה לבד".

קם: "היפה בזה, שהוא נותן לי לעשות לבד. אני מתייעצת עם תחושות הבטן שלי, ועם ציפי מייזלר, המנהלת שלי. יהודה תמיד יודע. אני מספרת לו. אבל ההחלטות הן שלי".

צילום: יובל אראל

-ואיך התנהלתם בהקמת רימון? איך נדונה סוגיית חוסר הכדאיות הכלכלית?

עדר: "אמרתי לה שאני מקים את בית הספר. אם היא הייתה חוקרת אותי, בית הספר לא היה קם. היא השאירה אותי לנפשי. זה היה רגע מכונן. נכון שהיא שאלה אותי, אבל לא הציקה. כמו שהצטרפה אליי, בלי להקשות, כשנסעתי ללמוד מוזיקה בברקלי. היא הייתה אז בארץ כמו נינט אחרי 'כוכב נולד', כוכבת מבוקשת אחרי הסרט 'גבעת חלפון אינה עונה' וההנחיה בפסטיבל הזמר. והיא לא הרגישה לרגע אחד שהיא עושה משהו לא נכון".

קם: "היה לי קשה, כי היה קר בבוסטון, אבל לא הרגשתי שהקרבתי. היינו זוג נשוי, אז נוסעים. יהודה תמיד אומר שלא היה עושה את זה למעני. ועל אף זאת אני עדיין איתו".

עדר: "והיא חזרה משם כאילו דבר לא קרה, ומאז לא מפסיקה לעבוד. הכישרון שלה כל כך יוצא דופן, שאף אחד לא מקנא בה".

-איך אתם מסבירים את החיבור ביניכם?

קם: "אנחנו גם הפכים, גם נורא דומים, וגם משלימים האחד את השנייה. בעיקר אנחנו יודעים להתנהל אחד ליד השני, בתוך השני, עם חברות, כבוד, הבנה וספייס. זה נשמע קלישאי ובנאלי, אבל זה כך. לא המצאנו שום דבר. אני לא יכולה להרצות על זוגיות. בסך הכול יצרנו אוכלוסיית חיידקים שיודעים לחיות אחד עם השני".

עדר: "הדבר היחיד שהשתנה לאורך השנים הוא שהיום מיקי צודקת בכל. פעם אני צדקתי יותר".

-ברשותך מילה על רוקדים עם כוכבים. אני מסכים עם יהודה שההופעה בתוכנית הייתה אבן דרך משמעותית בקריירה שלך

קם: "אני לא חסידת ריאליטי. פנו אליי כמעט מכל תוכנית, אבל אני חכמה לא ליפול בפח. התוכנית הזו עסקה באמנות הבמה, וכאחת שאוהבת לרקוד נעניתי לה. ומה-זה נהניתי שם. אני מניחה שבזכות 'רוקדים עם כוכבים' נכנסתי ליותר בתים. התוכנית הייתה המקפצה לחומר שלי במופע 'רגל פה רגל שם'".

-שניכם אנשי לילה. איך מגדלים ילדים באדרנלין המטורף שלאחר הופעות?

קם: "גם היום יש אדרנלין, אבל הוא נופל מהר יותר. יהודה היה יותר עם הילדים".

עדר: אני זוכר יום עצמאות אחד, הופעתי עם דני סנדרסון ברמלה ולקחתי אתי את אלון, שהיה אז ילד. אמרתי לו 'תעמוד בקהל, מה כבר יכול להיות'. באיזשהו שלב הקהל הסתער עלינו. לא ראיתי כלום בעיניים, רק את הילד. ירדתי תוך כדי ההופעה, שלפתי אותו מהקהל והושבתי אותו על המגבר. 'זה המקום שלך', אמרתי לו. מאז הוא נשאר שם".

קם: "תמיד היו מטפלות, בייביסיטרים. כאמא במקצוע הזה שקלתי את ההצעות שקיבלתי בהקשרים של טובת הילדים. היו דברים שוויתרתי עליהם. מרגע שהם עמדו על דעתם ועצמאותם, נתתי יותר דרור לתשובות חיוביות להצעות"

עדר: "בהקמת רימון זה היה לא לישון שש שנים רצופות".

קם: "אבל תמיד היה גיבוי בבית, מצידו לדברים שלי. הוא נלחם באש ובמים, ולהיפך. אם רימון גבה את הזמן, סימן שכך צריך להיות. לא חושבים על זה כשהדברים קורים. זו מלאכת החיים".

עדר: "בית הספר הוא שלי, אז אין גבולות. זה ילד שכל הזמן צריך להשקות אותו כדי שיגדל".

קם: "זה נחמד שאנחנו לא חד-הוריים, אבל אמא היא נתח מאוד נכבד במבנה המשפחתי (יהודה: למזלנו הגברים). היה לנו בית מאוד ביתי. היה סדר בתחנה המרכזית שממנה יצאו האוטובוסים. הילדים שלנו לא הסתובבו מאחורי הקלעים בחזרות. היה נורא חשוב לי שבשמונה בערב הם יהיו במיטות, בין אם אני, יהודה או בייביסיטר מקלחים אותם".

עדר: "כשילד שומע 'אמא הולכת לעבודה', הוא מקבל את זה, הרבה יותר מאשר 'הולכת להצגה'".

יש מלא אנשים שתמהים: 'מה, אתם עוד נשואים?'

מינואר 2014 ועד אפריל 2015 הם הגישו, בהצלחה רבה, תוכנית שבועית במסגרת ציפורי לילה של גלי צה"ל. 

תמוז - ג'ראר אלון

-התחושה היא שהפסקתם את הזוגיות הרדיופונית שלכם בטרם עת

קם: "במקרו, היה נורא כיף לעבוד ביחד על משהו יצירתי. הקריירות שלנו הן קווים מקבילים, לא נושקות, ופונות לקהלים אחרים. יש מלא אנשים שתמהים: 'מה, אתם עוד נשואים?'. הכימיה הזאת הפליאה אותם".

עדר: "אני ילד רדיו. הרדיו הציל אותי. תמיד היה סוג של נחמה עבורי. לתוכנית הבאתי את כל הדברים המעניינים שלמדתי מהתלמידים שלי ברימון. לצורך התוכנית חרשתי את מדור הספרות והתרבות של בני ציפר ב'הארץ', והדמות שלי הייתה של אחד שנזרק בשטח. מיקי, כמו בחיים, הייתה מחזירה אותי לחיים".

קם: "ויום אחד נמאס לה להחזיר אותו לחיים".

עדר: "לאט לאט התחלנו לעבוד פחות ופחות על התוכנית. הרשינו לעצמנו להגיע משוחררים".

קם: "הוא אמר לי שהוא רוצה שיבינו שזה חי. הפסקתי את התוכנית כי התחלתי למרקר כל דבר שנתקלתי בו. זה הפך לעבודה. כשזה התנגש בהופעות שלנו, הקלטנו תוכנית מראש. ומרגע שזה הפסיק להיות חי, העניין שלי התחיל לדעוך".

עדר: "זה הפסיק כי זה הלחיץ אותה".

קם: "מה פתאום?! הרי התחלנו לדבר אחת עם השני".

עדר: "היה כיף. צברנו קהל".

קם: "אם היה לי מישהו אחר, זה לא היה מפסיק. אולי נחזור, כשאהיה פחות עסוקה".

-במדינה אחרת או במציאות תרבותית-אמנותית-כלכלית אחרת, הייתם אנשים מסודרים, שלא להגיד עשירים, פחות מודאגים מן העתיד

קם: "לדבר על זה, זה להכניס את השיחה הזאת לאוברדראפט".

עדר: "אנחנו חיים טוב, אבל אין מצב שנפסיק לעבוד".

קם: "אנחנו אנשים צנועים. אין לנו דרישות גבוהות. גרים 17 שנים באותה דירה. כל פעם שנופל כוכב נדמה לי שיש מישהו שאומר: 'עוד פעם היא מבזבזת משאלות?'".

עדר: "השיר 'עץ הכוכבים' זה אנחנו (הוא מדפדף באייפון וקורא את המלים שתרגם יורם טהר לב מיידיש)". 

קם: "יהודה הוא איש שלא עזב אף פעם את הקיבוץ. אני זוכרת שכשאלון התבקש בבית הספר להשיב לשאלה מה יעשה במיליון דולר, כל התלמידים הפליגו בפנטזיות, והוא אמר 'אני חושב שהכי חשוב זה אהבה'. נמלאתי גאווה".

עדר: "לא מזמן הוא עשה מזה להיט, 'קצת אהבה לא תזיק'".

קם: "ואנחנו אוכלים כוכבים. אין בי הרגשת החמצה. אני חיה בארץ הזאת, ואתה יכול להיות מוכשר אין קץ, ועדיין לקנות 30 גרם קצ'קבל במכולת".

עדר: "מיקי ואני זוג אנשים שחיים בדיוק כמו שהם אוהבים לחיות. אתה יכול לקטר אבל זו המדינה שלך". 

קם: "אין לי ספק שהיינו בסטטוס אחר לו חיינו בחו"ל, אבל זה בסדר".

עדר: "אני מרגיש שהשארתי חותם. התמזל מזלי שדברים שאני עושה נשארים - תפקידי הגיטרה שלי ב'ירח' של שלמה, ב'תמוז' או ב'דודה'. אני אוהב את זה. זה שווה. ואת זה אפשר להגיד רק אחרי 40 שנה. הסולו שלי ב'ככה את רצית אותי' של תמוז, הוא אחד הדברים המוכרים ביותר, כי זה השיר המושמע ביותר של 'תמוז'".

-אפרופו האיחוד הנוסף של תמוז שבפתח, הנוסטלגיה של הקהל המקומי לא מתסכלת אותך כיוצר של מוזיקה חדשה?

קם: "נוסטלגיה היא טבע מאוד אנושי. אנשים אוהבים להתרפק על המוכר".

עדר: "אני דווקא אוהב את ההסתכלות הזאת של בני ה-20 הנוכחיים, עלינו, על תמוז וגם על השירים של זוהר ארגוב, כ'דור שעושה להם את זה'. ואני אומר שיש עוד הרבה להמציא בשפה המוזיקלית"

-מיקי, מה ההישג האמנותי הגדול ביותר של יהודה?

קם: "יהודה הוא איש חזון שחושב על הקהילה. הוא לא המרכז, למרות שהיה צריך להיות. רק על הקמת רימון הוא צריך לקבל את פרס ישראל. יוזמה שראויה להמון הערכה, אחת מאבני הדרך של היצירה המקומית. זו לא גחמה רגעית. זה משהו שקרם עור וגידים, שיש לו שורשים". 

עדר: "מבחינתי סולו הגיטרה ב'פנס הרחוב' (של תמוז, ע"א) הוא באותה רמה".

קם: "בעיני, יהודה הוא גיטריסט-על. אין יותר ממנו. באלבום האחרון שלו הוא התגלה בכל סאונד הברזלים הזה. אני הטיפוס הכי מיינסטרים, כל כך נקיה, עושה תיאטרון ופסטיבלים, חיה עם רוקיסט שמתלכלך בביבים. ההסתכלות שלו על אמנות מקישה לחיים הפרטיים. ההישג שלו בחיים המשותפים שלנו הוא ביכולת לעמוד במקום שנקרא זוגיות ולאפשר לו לגדול ולהתפתח. ויכולנו להתגרש יותר מפעם אחת. הוא מסוגל לשנות את מצב הצבירה בתוך הזוגיות שלנו, לפשוט וללבוש צורה ולגדול בתוך זה".

עדר: "אני מסכים עם מיקי לגבי הזוגיות. לגביה - היא עשתה כל כך הרבה דברים שקשה לבחור. אני חושב שהביצוע שלה את 'הטיול הגדול' של נעמי שמר - 'יצאנו בבוקר אלול לצעוד 40 קילומטר...' - הוא הדבר הגדול שלה. היא עשתה את זה לפני 25 שנה, כשהייתה בהריון עם נדב, במופע הצדעה לנעמי. רפי קדישזון עיבד מוזיקלית לפי רעיון של סנדרסון. בעיני זה הדבר הכי ישראלי שיש. מיקי היא הכי ישראלית שיש. בביצוע הזה כל הכישרון שלך מובע"

קם: "אני לא חושבת כך. יש לי מלא פסגות, אבל עדיין לא הגעתי להישג הגדול שלי. אם כי כשהופעתי ב-1984 בווינה, עם 'גטו' של סובול בשפה הגרמנית, זו אחת ההופעות המרגשות שעשיתי".

-יש משהו שאתם מצטערים עליו, יכולים להגדיר אותו כפספוס או כהחמצה?

קם: "אני זמרת שלא העמידה את השירה בראש העדיפויות שלה. החיים לקחו אותי. יהודה יכול להיות רוקר מקשיש, קלפטון כזה, ולעשות הופעה בקיסריה. אני זמרת, אבל אין לי 10 אלבומים. שרתי בדרך במיוזיקלס ובמחוות, ואת 'תעודת הזהות' שלי מצאתי רק כשעבדנו ביחד על אלבום הבכורה שלי, שראה אור לפני שלוש שנים". 

עדר: "יצא תקליט נורא יפה".

קם: "לא היינו יכולים לעשות אותו לפני 30 שנה. הדיסק מדהים בעיניי. אבל כשהבאתי אותו לקהל, שאוהב את מיקי קם המוכרת, זה כמו ששלמה ארצי יתחיל עכשיו לשחק. מי ישים עליו? אני כן זמרת וב'בילי שוורץ' אני שרה, ועל זה קיבלתי את פרס התיאטרון, הפרס הראשון שלי אי פעם. ולא, לא יהיה עוד תקליט".

עדר: "ההחמצה שלי, לא שלי כמו של הקהל, היא להקת 'דודה'. רצו אותנו בדרנים כמו 'כוורת', לא הקשיבו למוזיקה שלנו".

-בואו נעבור לחלומות שלכם

קם: "אני קומיקאית, ויותר מהכל הייתי רוצה לעשות תפקיד דרמטי שאף אחד לא ראה אותי בו. אני בדרך. אעשה אותו בסופו של דבר".

עדר: "אני רוצה להוציא עוד אלבומים, לצבור עוד קהל. יש לי חלום להקים פסטיבל גיטרה שבו ינגנו הכי גדולים על המדשאות של רימון. אני עובד כרגע עם קבוצה של תשע זמרות, רובן יוצאות רימון - מאיה בלזיצמן, דניאלה ספקטור, דאנה איבגי, דורון טלמון, איה זהבי-פייגלין, מיכל גבע, ענב ג'קסון-כהן, סיוון טלמור וזהר גינזבורג, שהיא הגיטריסטית של אסף אבידן ומנהיגת להקת 'המפשעות' - שרוצות לבוא ממקום אחר לשירים שלהן. נשים צעירות שמוכנות, עדיין, לשמוע את משנתו של הזקן. זו מחמאה בשבילי. מבחינתי זה עשוי להסתיים במופע בפסטיבל ישראל".

-ומה הם לדעתכם "החיים הטובים"?

קם: "אין דבר מקודש יותר משלאף שטונדה. אם שרדת את הזוגיות כשהילדים היו בבית, פיצחת את הגנום וניצחת את הזוגיות. יש לנו את הזמן שלנו. פנויים להחלטות של הרגע. גם גרים בתל אביב, עיר שאין שנייה לה. אני מתה על זה. ולא להפסיק לעבוד. אלה שיוצאים לפנסיה, אומללים בעיניי".

עדר: "תשוקה לכל. לזכור את הדברים הטובים שעשית ואז לשכוח אותם, כדי שתרגיש צעיר ורענן על מנת להמשיך לעשות". 

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין "החיים הטובים". למנוי לחץ כאן