לשף ישראל אהרוני קריירה ארוכת שנים ורשימה ארוכה של הישגים - ממסעדת יין יאנג המיתולוגית דרך עשרות ספרי בישול, תכניות טלוויזיה ומדורים בעיתונות. הוא יכול היה להרשות לעצמו כבר מזמן "לתלות את הסינר" אבל זה לא מתאים לאיש. בימים אלה הוא פעיל כתמיד ומבלה חלק ניכר בזמנו בחדר העריכה, לקראת עליית העונה החמישית של התכנית "המסע המופלא של אהרוני וגידי", שתשודר בקרוב. במקביל הוא עובד על תחקירים לעונה הבאה, שהפעם תתמקד באוכל באזור הים התיכון. 

"אני שונא את המושג 'מטבח ים תיכוני' ובעיניי הוא פיקציה רדודה. באזור הים התיכון יש לפחות 20 מטבחים מובחנים שכל אחד מהם הוא תולדה של התרבות שבה הוא קרה: מטבח מצרי, תוניסאי, מרוקאי, יווני, צרפתי ועוד. הם שונים אלה מאלה ובכל זאת מעניין מה המשותף להם, ולו בגלל העובדה שהם יושבים סביב ים אליפטי סגור שיש לו משמעות היסטורית רבה – הוא מחבר בין שלוש יבשות, סביבו נולדו שלוש הדתות המונותאיסטיות ותרבויות חשובות כמו רומא, יוון ועוד. אני רוצה לקחת את הביטוי, לפרוט אותו לפרוטות ולהראות את העושר והמגוון של המטבחים הים תיכוניים, מה מבדיל אותם אלה מאלה ומה מחבר ביניהם".

"המושג 'מטבח ים תיכוני' הוא פיקציה רדודה בעיני"

איך בכלל נולדה התכנית?

"הרעיון היה שלי. התכנית הראשונה שעשיתי בטלוויזיה לפני 20 שנה עם גברי בנאי, היא 'האבא' של התכנית עם גידי. כבר הרבה שנים אני אוהב להתייחס לאוכל לא כאל עולם סגור שמתקיים בפני עצמו, אלא כחלק מפסיפס תרבותי רחב ומגוון. בתכנית עם גברי רצינו להציג את האוכל בישראל בצורה דוקומנטרית. הלכנו לבתי משפחות שמייצגות מטבחי עדות מסוימות וליווינו אותן במשך שלושה ימים בשווקים ובמטבח. תוך כדי כך ניסינו להראות את ההווי התרבותי שהוא קצת יותר רחב ומעניין – איך הגיעו לארץ, איך חיים ומה אוכלים. כך נוצרה תמונה מעניינת של המגוון התרבותי בארץ ישראל. הרעיון לסדרה על דרך המשי הגיע לאחר שבמהלך מסעותיי גיליתי את הסיפור המעניין שלה. הצעתי את התכנית לערוצים שונים וההיענות הייתה נמוכה, כי הרעיון לא ענה על אף קריטריון של מה שמקובל בפריים-טיים - תכנית של שני זקנים בני 65 שאחד מהם צולע, ושאין בה אף בחורה יפה. לא הבינו את הרעיון וכל הזמן אמרו לי 'זה לא יחזיק פריים טיים'. בסוף ערוץ 10 השתכנע בקושי רב. הרייטינג היה מטורף ובעיני הקרדיט מגיע לקהל. מעבר לאיכויות הברורות של התכנית, היא הראתה שאפשר לצאת מהקיבעון המטופש שזה מה שאפשר להראות בפריים טיים. הקהל אמר את דברו וביקש משהו אחר. הבאנו משהו אחר בכל המובנים, וזה חלק מהצלחת התכנית. אני לא נגד ריאליטי ויש תכניות ריאליטי נהדרות, אבל אני בעד הרחבת ההיצע".

שני חברים יצאו לדרך

כשאני שואלת את אהרוני האם הוא הופתע מההצלחה, הוא עונה: "האמת שלא. חשבתי שזו הולכת להיות תכנית מעניינת, כנה, משעשעת ואמיתית כי מה שקורה זה מה שרואים. אחרי אחת התכניות הראשונות כתבו 'מגיע לתסריטאי פרס על הדיאלוגים', כשאין מילה אחת כתובה. הכל קורה בלייב. יותר מזה: לא הכרתי את גידי קודם מעבר לשלום שלום. בהפקה ביקשו שנתחבר לפני ואני לא הסכמתי, כדי שאם תיווצר חברות היא תקרה מול המצלמה. זה הרעיון: שני חברים ייצאו לדרך ונראה מה יקרה להם. ידעתי שזה יעבוד. גידי שונה ממני מספיק כדי שהתכנית תהיה מעניינת, אך יש לנו הרבה דברים משותפים. כשסמנכ"ל הערוץ ראתה את התכנית הראשונה, היא אמרה 'לקחתם חומרים של נשיונל ג'אוגרפיק והפכתם אותם למשהו נגיש ועממי'". 

 "גידי שונה ממני מספיק כדיי שהתכנית תהיה מעיינת"

איך הבחירה נפלה על גידי?

"אני לא רוצה להזכיר את שמות הפרטנרים שניסו לשדך לי. בהכללה גסה אני יכול לומר שניסו להדביק לי חתיכה. כשהשם של גידי עלה אמרתי שזה רעיון טוב. לא ידענו אם הוא יסכים אז הרמתי לו טלפון ובמשך 10 דקות תמימות העברתי לו את האינפורמציה. בסוף השיחה הוא ביקש כמה ימים לחשוב. חמש דקות אחר כך הטלפון מצלצל וגידי על הקו. הוא אמר שזו הזדמנות של פעם בחיים, ושאני האדם היחיד שהוא מוכן לנסוע איתו למקומות כאלו. צריך להבין שגידי מוקף בסוכנים וביועצים ושכל החלטה צריכה לעבור המון אישורים. כאן הוא פשוט הודיע שהוא הולך על זה. החשש היחיד שלי היה שאני הולך לקבל פרימדונה, אבל אין דבר רחוק יותר מזה. מדובר במסעות קשים פיזית, למשל 50 מעלות צלזיוס בבוכרה, ובגודש חוויות, במיוחד לגידי שמעיד על עצמו שעולמו צר כעולם נמלה. האופן שבו הוא הוקסם מהדברים מהמם בעיניי".

היו נקודות חיכוך ביניכם?

"קשה לתאר עד כמה זו הפקה נינוחה, נעימה ואינטימית, אבל היו מקרים בודדים. במקסיקו ביקרנו אצל שתי זקנות שהכינו לנו משקה שוקולד מפולים טחונים ביד. גידי טעם ואמר שלא טעים לו. לי הייתה התפוצצות קטנה ואמרתי לו 'זה סיפור חשוב ומעניין. שוקולד כמו שאנחנו מכירים היום לא היה קורה היום אלמלא הסיפור'. בהמשך היום הרגשתי שגידי מסויג, ובארוחת הערב שאלתי אם קרה משהו. גידי הודה שקצת התבאס והצעתי להוריד את הקטע בעריכה, אבל הוא אמר 'אתה פשוט צודק'. זו גדולתו".

מה הייתה המטרה שלך בסדרה?

"אני מאמין שאוכל הוא חלק מפסיפס תרבותי מורכב. למשל סיפור השוקולד – עד לפני פחות מ-200 שנה לא היה שוקולד בעולם כפי שאנחנו מכירים אותו. היום שוקולד הוא מאכל חוצה תרבויות, וסיפורים כאלה מעניינים ומאירי עיניים. בטיול בשניים עוברת המון אינפורמציה. כשאתה עומד מול מצלמה ומרצה על מקורות המטבח המרוקאי, זה יוצא פוצי ומתנשא. בדיאלוג אמיתי שנעשה בצורה משעשעת בין שני אנשים, שאחד בתפקיד הסקרן והשני בתפקיד הידען – האינפורמציה עוברת". 

למדת דברים חדשים?

"כל הזמן. כבר בתכנית עם גברי חשבתי שאי אפשר ללמד אותי כלום, אבל בכל פעם שדפקנו בדלת, עולם חדש נפתח. כל פעם מדהים אותי כמה אוכל הוא נושא דינמי, מתפתח ואיכותי. כדי לגלות הכול צריך יותר ממחזור חיים אחד".

כשיצאת למסע, ידעת לאן הוא יוביל אותך מבחינת הקשר בין אוכל לתרבות?

"משפחתי מוצאה מסמרקנד שנמצאת באמצע דרך המשי. עד לצבא הכרתי כמעט אך ורק את האוכל הבוכרי של אמי. כשנסעתי למזרח הרחוק בפעם הראשונה, ראיתי אוכל שמזכיר את מה שאמי מכינה, למשל כיסונים מאודים בסיר במבוק. לאמי יש סיר דומה מאלומיניום והיא הייתה מכינה כיסונים, אם כי לא במילוי חזיר, מפני שהיא הייתה יהודיה כשרה ודתיה. ככל שהרביתי לנסוע מצאתי עוד ועוד מאכלים שברור שיש להם די.אן.איי משותף עם האוכל הבוכרי של אמי. התחלתי לבדוק והשם 'דרך המשי' עלה מספר פעמים. למדתי את הנושא וגיליתי שקבוצת המאכלים שנקראת פסטה או נודלס משותפת לסין ולאיטליה, שהן בשני קצות דרך המשי ההיסטורית - דרך המסחר הארוכה והעתיקה ביותר שחיברה בין מזרח למערב, ובנוסף לכך ערוץ התקשורת הגדול והחשוב בעולם העתיק. 

"רציתי לבדוק את הקשר על ידי נסיעה לאורכה. אין תחנה אחת על דרך המשי שאין בה פסטה בהגדרתה הרחבה, ובכל תחנה רואים את השינוי הקל שהיא עברה מהתחנה הקודמת, על דרך ההחסרה או ההוספה. למשל אצל הבודהיסטים הכיסונים ממולאים בחזיר ואצל המוסלמים בכבש או בקר. אני לא המצאתי את הסיפור, רק גיליתי את ההקשר. 

"אינפורמציה במובנה הרחב עברה על גבי גמלים וחמורים ובכל מקום הותירה פירור שנטמע. תהליך דומה קורה במה שאנחנו מכנים כיום מטבח ים-תיכוני, שרובו בהשפעה עות'מאנית. בצק השטרודל האוסטרי הגיע מאותו מקור וכך גם החיבה של ההונגרים לחריף. עגבניה, שנחשבת לאחד ממרכיבי היסוד של המטבח האיטלקי, הגיעה לאיטליה רק לפני 350 שנה. עד אז היה מטבח איטלקי מובחן ומוגדר ללא עגבניות. באותה תקופה לא היו במטבח הרוסי, הפולני והאירי תפוחי אדמה, ופלפל צ'ילי לא היה קיים במזרח אסיה. דברים נודדים ממקום למקום במסעות או בכיבושים, ובעצם אין מטבח אותנטי. אם מגרדים מעט מפני השטח מגלים קשרים והשפעות בין תרבויות, מטבחים, גזעים ובני אדם. דרך המשי היא אחד המקומות המעניינים לראות את זה, כי היא רצף תרבותי שנע על ציר של מקום וזמן, ומה שנכון לאוכל נכון גם לאדריכלות, דתות ומוזיקה". 

מה קורה במטבח הישראלי? יש חיה כזו?

"בהחלט, רק שכדי להבין את המטבח הישראלי צריך לזנוח לרגע את ההגדרה הישנה של מה שנקרא מטבח (cuisine), ומתייחס למטבחים כמו הסיני והצרפתי שקיימים כבר מאות שנים. למטבח הישראלי, שקיים פחות מ-70 שנה, יש כמה אבות: מטבחים שהיו קיימים באזור הגיאוגרפי ומטבחי עדות. מבחינה זו ישראל היא תופעה. בשטח כל כך קטן יש כמות עצומה של מטבחים שכאילו אין בהם כלום מן המשותף למעט העובדה שהם מטבחים יהודיים, עם כל המשמעות שהמושג מקפל בתוכו. חיים כהן היה הראשון שהכניס למסעדת קרן הצרפתית אלמנטים מהמטבח של אמו בצורה חדשה ובטכניקות חדשות. כך נוצר מטבח ישראלי חדש שהוא שעטנז של טכניקות ותובנות. הוא לא בא במקום המסורת, אלא בנוסף".