ליניאק הוא חיית פייסבוק של ממש: ספורט, פוליטיקה, בעל חלומות ארץ-ישראלי ומפיק מוסרי השכל. הזירה האינטרנטית משמשת לו כר נרחב להבעת דעות ותובנות כמעט בכל תחום, וכשצריך - גם לסגור חשבונות). בריאיון גלוי הוא מספר כיצד מחלת הפוליו, שבה לקה כילד אי-שם בפיפטיז, עיצבה במידה רבה את אישיותו. "ב-1951, כשהייתי בן שנה וחצי, פרצה מגפת פוליו בישראל. אין תרופה לפוליו. הייתי מאושפז עם עוד שישים ילדים משותקים בבית חולים קטן בפרדס כץ. כל הצד הימני של הגוף שלי היה משותק, אבל יצאתי מזה. היה לי מזל. מי שמאמין בה', אז בעזרת השם. אלפים חלו, ורק מאות ניצלו. ומכל המאות האלה, רק אחד נהיה כעבור 16 שנים שחקן נבחרת ישראל בכדורסל. אפשר להמציא הרבה סיפורים בדיעבד. שפיציתי את עצמי. שטויות. ילד בן שנה וחצי לא יודע בכלל שהוא משותק. וכשהוא יוצא מזה הוא לא אומר לעצמו, עכשיו אני אפצה את עצמי. זה הכול שטויות. נראה שבמוח שלי, זה מה שאני מאמין, הוקרן על מסך דמיוני סרט, שבו אני רץ ומטביע כדורים לסל. אם לא היה לי את זה, לא הייתי מסוגל לעשות את זה. השורה התחתונה - אף אחד לא יכול להגיד לי שמשהו בלתי אפשרי. זה הסיפור שלי". 

בגיל 33 הגשמת חלום. הפכת למאמן נבחרת ישראל בכדורסל.
"אימנתי נבחרות נוער, אחר כך את נבחרת העתודה, והתמניתי לעוזר מאמן נבחרת ישראל של רלף קליין. יום אחד קליין הודיע שקיבל הצעה לאמן את נבחרת גרמניה ושהוא עוזב. זה היה ב-1984, לקראת אולימפיאדת לוס אנג'לס. הייתי צריך לקבל החלטה. מצד אחד, זו הצעה של פעם בחיים. מצד שני, זאת אחריות גדולה וזמן קצר להכנה, ורוב הנבחרת הייתה מבוגרת. החלטתי לקחת, ואני שמח על כך, אפילו שנשארתי רק לקדנציה אחת".

מדוע פוטרת מאימון הנבחרת?
"בהתחלה היו לנו ניצחונות גדולים, וגם אני יצרתי ציפיות. כעסו עליי שיצרתי ציפיות, כי כמו כל הנבחרות לפנינו, לא עלינו לטורניר האולימפי בארצות הברית. לא האריכו לי את החוזה, ובדיעבד זה עשה לי רק טוב".

מה זה עשה לך ואיך התמודדת עם המשבר?
"ברגע הראשון, זאת הייתה אכזבה גדולה. גם התקשורת, שהייתי חלק ממנה, התהפכה עליי. החלטתי לאמן את הפועל גליל עליון. גם התרחקתי מהמרכז וגם לקחתי קבוצת תחתית והפכתי אותה לקבוצה מספר שתיים בישראל. אחרי שנתיים בגליל, חזרתי למרכז כמו חדש. בגליל הספקתי לעשות המון דברים שפתחו לי את הראש. למדתי קולנוע וטלוויזיה במכללת תל חי, הוצאתי רישיון טיס בשדה התעופה בראש פינה, חייתי בקיבוץ חולתה, חסכתי כסף וקניתי דירה. זה היה אחרי שהתגרשתי. לא היה לי אף פעם קשה. אני יכול לישון עם שק שינה פה על הדשא או במלון חמישה כוכבים. אני מסתגל לכל מצב. שום דבר לא מפחיד אותי ושום דבר לא קשה. אני חושב שזה משהו שאני מעביר למתאמנים שלי". 

איך התגלגלת לקואוצ'ינג?
"בגיל 37 פרשתי מאימון כדורסל והתחלתי עם קואוצ'ינג. אז לא קראו לזה כך. גם נמנעתי מלקרוא לזה אימון, כי בהתחלה כולם התבלבלו וחשבו שאני מדבר על אימוני כדורסל; מה גם שחלק מהסדנאות אני מעביר במגרש. כשהתחלתי לאמן מנהלים בחברות, אף אחד לא הבין מה אני עושה. הייתי פורץ דרך בעניין הזה. הלקוחות הראשונים שלי נתנו לי צ'אנס כי אני אריה מליניאק. אבל זה קרדיט שטוב לעשר דקות. אחר כך אתה חייב להוכיח את עצמך".

הרעיון של סדנה במגרש כדורסל אמיתי הוא מקורי שלך?
"את הרעיון להוציא מנהלים מהמשרד לקואוצ'ינג במגרש כדורסל אמיתי, קיבלתי מאחד שלא ידעתי אז מיהו, פרופ' דב פרוהמן. הוא צלצל אליי ואמר, יש לי קבוצת מנהלים שאני רוצה להוריד למגרש כדורסל. אמרתי לו שאני לא מעביר אימוני כדורסל למנהלים. הציע שניפגש. הגיע אחד עם שיער פרוע, זקן לבן, טי שירט וסנדלים. בשיחה הוא הסביר במה הוא מאמין, והתחלתי להבין איזה אוצר יש לי ביד. הוא ראה דברים שאני לא ראיתי אז. זה היה בשנות ה-90. 

"לסדנה במכון וינגייט הגיעו עשרים איש. העברתי להם תרגילים במגרש, שאפשרו להם לחוות תובנות שרלוונטיות לניהול. מה מניע ומה עוצר בני אדם, איך גורמים לאנשים לשתף פעולה ולתפקד כצוות וכולי. נכנסנו לכיתה, שם פרוהמן חיבר להם את החוויה מהמגרש למטרות שעמדו בפניהם. לאחר שנים הבנתי שאימנתי את צוות ההקמה של מפעל אינטל בקריית גת. ההצלחה הובילה אותי לאימון קבוצות מנהלים בכל התחומים - בנק לאומי, מגדל, חברות היי-טק, קמעונות, תעשייה, מגזר ציבורי. את הסיפור המלא תוכלו לקרוא בפרק שעוסק בהשראה, בספר החדש שלי".

ספר על ספרך, "משחק הפוך", שצפוי לצאת לאור בסוף השנה?
"הרעיון המרכזי של הספר הוא שהחיים הם משחק. לא משחק במובן המשעשע שלו, אלא שניתן לנהל כל סיטואציה בחיים כמו משחק. במשחק יש משתתפים, כללי משחק, הוא מוגדר בזמן. אנחנו תמיד משתתפים במשחק ותמיד מנצחים במשחקים שאנחנו משחקים. כשאנחנו מרגישים תחושה לא טובה, כעס, עצב, תסכול וכאב, רוב האנשים נוטים לברוח ממנה. לא רוצים להרגיש לא בנוח. אני אומר, חכו רגע. תחושה לא טובה היא איתות לכך שאנחנו מרמים במשחק. מרמים את עצמנו. משחקים משחק אחד, ומספרים לעצמנו סיפור שאנחנו משחקים משחק אחר. כאשר אנחנו חושבים או מאמינים שאנחנו מפסידים, האמת היא שאנחנו אף פעם לא מפסידים, כי בני אדם תמיד מנצחים במשחקים שהם משחקים. אנחנו פשוט לא מבינים ולא מודעים באיזה משחק אנחנו באמת משחקים. חקרתי את הנושא הזה, של המשחק, בפסיכולוגיה ובפילוסופיה. בניגוד למה שרבים חושבים בטעות, משחק הוא אמנם מהנה אבל המחשבה שמשחק זה עניין לא רציני היא טעות גדולה. משחק זה הדבר הכי רציני בחיים. המשחק שאנחנו משחקים הם המציאות שבה אנחנו חיים".

את הספר שלך אתה מתכוון להוציא לאור בעזרת מימון המונים. למה?
"אמנם אני מכיר מו"לים, אבל החלטתי להוציא את הספר לבד, במימון המונים. אני לא הולך לעשות פה כסף, אבל אני גם לא מוכן לקבל שלושה שקלים לספר. השקעתי לא מעט כסף ושנים בכתיבת הספר. החלטתי להוציא אותו לבד כי אני שחקן, ובמשחק יש רק שתי אפשרויות: או שאתה במגרש או שאתה ביציע. הגיע הזמן שאדע מה אני שווה באמת, בזכות עצמי ולא בזכות הוצאה לאור כזאת או אחרת. אני אדפיס, אעשה לעצמי יחסי ציבור, אממן את זה, ואבקש מהציבור להשתתף ולתמוך. אם אף אחד לא יקנה את הספר - אבין שזה מה שאני שווה, ותודה רבה". 

"להפוך לקוחות לאוהדים"

טוני רובינס, האיש ואגדת האימון מארצות הברית, הוא הגורו של מליניאק. "זה איש מעורר השראה. הוא מספר 1 בעולם בתחום שלי. ממציא את עצמו מחדש. פורץ דרך", אומר מליניאק. 

מה למדת אצלו?
"לפני חמש שנים נסעתי לקמפוס שרובינס הקים באיי פיג'י, ללמוד אצלו מומחיות עסקית. פגשתי שם מומחים ברמה עולמית, וזה פתח לי את עולם העסקים הקטנים. זה עזר לי מאוד לשפר ולדייק את גישת האימון שלי, שלפיה שם המשחק זה להפוך לקוחות לאוהדים".

מה בעצם אומרת שיטת האימון שלך?
"שהכול בעצם מבוסס על אימון. התוכן משתנה, אבל בסוף כל תחומי החיים יושבים על אותה מערכת הפעלה אנושית. מערכת ההפעלה היא המפתח להצלחה בחיים, כי כשאתה פועל ומשיג תוצאה בתחום אחד, זה מיד משפיע על תחומים נוספים. ההצלחה מגיעה כשידע מתחבר עם אימון. בהשאלה מעולם המחשבים, חיבור של תוכנה ומערכת הפעלה. כל אחד מהם לא שווה כלום בלי האחר. רוב האנשים הולכים לכיוון של התוכנה, אלא שהיא מצטמצמת לתחום אחד בלבד. שדרוג מערכת ההפעלה מביא תוצאות בכל התחומים בחיים. אימון עוסק בשדרוג מערכת ההפעלה האנושית".

אתה מסוג המאמנים שאומרים למתאמנים שלהם מה ואיך לעשות?
"רוב האנשים שפונים למאמן, למנטור, למדריך, ליועץ, למורה - מצפים שהוא ייתן להם תשובות ויגיד להם מה לעשות. יש מאמנים שזאת הדרך שלהם. ככל שהאדם מצוי בלחץ, כך הוא יהיה מוכן לקבל את העצות, הפקודות, הדרישות מאחרים. איש חכם אמר לי שמחשבים הם מטומטמים כי הם יודעים רק לתת תשובות. החוכמה היא לשאול את השאלות. ואיכות החיים שלנו, התוצאות שאנחנו משיגים ורמת האנרגיה שלנו הן תוצאות של איכות השאלות שאנחנו יודעים לשאול את עצמנו, ואת זה כל אחד יכול ללמוד".

לצד הרצאות וסדנאות אימון, אתה שותף במיזמים "התחלה חדשה" ו"איפה הכסף?". מה המכנה המשותף ביניהם?
"שני המיזמים נועדו לפתוח את המתאמנים לשינוי גישה והרגלים; לשחרור מתקיעויות לחיים טובים יותר ולהכנסות גבוהות יותר".

מה אתם עושים ב"התחלה חדשה"?
"את התחלה חדשה הקמנו זאבי ויזל, דורון ליבשטיין, טלי בנדר ואני. זיהינו בעיה גלובלית שרק תלך ותחמיר עם השנים: אנשים בגיל הביניים נדרשים לשינוי קריירה שנופל עליהם בפתאומיות. התעשייה לא יודעת איך להתמודד עם זה. האנשים עצמם לא יודעים איך להתמודד עם זה. מה שהיה פעם בעיה של בני 40-50, התרחב לגילאי 30-60. היום ילדים צריכים לדאוג להורים, כשהם עצמם לא מסודרים. את יודעת כמה ילדים מחזיקים הורים בבתי אבות? כל התעסוקה המסודרת, הארגונית, הולכת ומתחסלת. הדרישות מעובדים וממנהלים להתמודד עם מצבים משתנים הן מטורפות. זה מצב שלא הכרנו, ולכן הדבר החשוב ביותר זה לאמן אנשים ואת המוח האנושי לשינוי מתמיד. להתיידד עם השינוי. לאהוב שינוי. רוב האנשים שבאים אלינו הם אנשים שעובדים ומחפשים שינוי. שרוצים להתכונן לשינוי לפני שהם מפוטרים ולפני שהם מגיעים למצב שהם חיים על חסכונות. חלק מהם מקימים עסקים. הסטטיסטיקה אומרת ש-50 אחוזים ממחפשי העבודה סביב גיל 50 לוקח להם שנתיים למצוא עבודה. אצלנו, בהתחלה חדשה, 80% מוצאים עבודה בתוך חודשיים-שלושה".

ומה אתם עושים ב"איפה הכסף?"
"איפה הכסף? פועל באופן דומה, רק שהוא מיועד לבעלי עסקים קטנים ובינוניים. רו"ח רותם זילברמן, המאמנת שרית אמיתי ואני הקמנו אותו לפני כשנתיים במטרה לעזור לבעלי עסקים קטנים ובינוניים לצאת ממעגל ההישרדות לשגשוג. התוכנית בנויה על שלושה ממדים: הממד הפיננסי, באחריותו של זילברמן, עוסק בחיבור בעלי העסקים למספרים בדרך קלה ופשוטה, שלא הכירו עד היום. רבים מבעלי העסקים לא מבינים את השפה שעליה מבוסס עסק, אבל כשמדברים איתם בשפה פשוטה ומובנת הם מתיידדים עם המספרים, מקבלים תמונה ברורה של העסק ומסוגלים לקבל החלטות נכונות. באמצעות שינויים קלים אפשר להגיע לתוצאות בלתי רגילות. 

הממד השני, שאני אחראי עליו, הוא האימון העסקי, המאפשר לאנשים ליצור בהירות לפעול בעוצמה וליזום. וזה אומר להגדיר מטרות, לבנות תוכנית, לנהל את המשחק, במירכאות, למדוד את ההצלחה, לבנות לוח תוצאות, לקחת פסקי זמן ולבצע שינויים כדי להתאים את התוכנית למציאות. ההצלחות הן מדהימות. אנחנו הופכים בעלי עסקים למנהלים גדולים. 

הממד השלישי, הרגשי, באחריותה של שרית, משפיע ישירות על הציפיות, על היכולות ועל התוצאות של בעלי העסקים. זה ממד שבדרך כלל נסתר מהם, ואם לא מטפלים בו קשה מאוד להתקדם. השילוב בין שלושתנו יצר תוכנית מנצחת לפיתוח עסקי ואישי לבעלי עסקים קטנים ובינוניים". 

מהו הקושי הגדול ביותר של בעלי עסקים קטנים ובינוניים?
"האתגר הכי גדול - שבעל עסק קטן הוא גם מנהל הכספים, המכירות, התפעול, השיווק ומשאבי האנוש. אבל במקרה הטוב, אדם יכול להיות טוב בדבר אחד. ופה הם נדרשים להיות מצוינים בכול. זה בלתי אפשרי. הפתרון שאנחנו מציעים הוא להתמקד במה שטובים בו ולקנות או ליצור שיתופי פעולה עם מי שמתמחה במה שחסר לך. הבעיה השנייה - בעלי עסקים לא מבינים שהעסק שלהם זה לא הם. אם אתה איש כספים גרוע, העסק שלך לא יכול להרשות לעצמו שאתה תהיה מנהל הכספים שלו. 

עוד דבר - בעלי עסקים קטנים, ובמיוחד אלה שעובדים מהבית, מערבבים את הזמן והכסף של הבית ושל העסק. והכי גרוע, חשבון בנק משותף. עוד טעות שבעלי עסקים עושים, הם מפילים על העסק הוצאות גדולות וחושבים שהם עובדים על מס הכנסה. הם שוכחים את התרנגולת שאמורה להטיל עבורם ביצי זהב. כמו כן, לרוב בעלי העסקים אין מטרות, אין תוכנית עסקית או שהתוכנית העסקית בנויה על נסים ונפלאות ואינה מעשית, ולכן הם כל הזמן מאלתרים. והבעיה הכי גדולה - רוב בעלי העסקים לא באמת יודעים את מצב העסק שלהם. הם לא יכולים אפילו לענות על שאלה פשוטה כמו האם הרווח או הפסדת החודש. כשבעל עסק מקבל את הדוחות מרואה חשבון, במקרה הטוב זה דוח פתולוגי. משהו כמו להראות לשחקנים ולמאמן את לוח התוצאות שעתיים אחרי שהמשחק הסתיים. בעל עסק צריך להבין מהם המנועים הקריטיים של העסק שלו, ואת כל זה אנחנו מלמדים באיפה הכסף".

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין "החיים הטובים". למנוי לחצו כאן