ננסי ברנדס, פסנתרן מחונן, מנצח, מלחין, מוזיקאי, מעבד ומפיק מוזיקלי, שחקן, קומיקאי וסטנדאפיסט, החליט לכתוב ספר על חייו. את הספר, שכבר יש לו כותרת, ''חיידק במה", מתכוון ננסי להוציא לאור בעזרת מימון המונים, הדרך הפופולרית כיום להגשמת חלומות קטנים וגדולים. בריאיון להגר רם הוא מאפשר לנו הצצה אל תוך הספר, שיהיה, איך לא, גם מצחיק
"החיידק האכזרי שפגע בי לפני כשנתיים כמעט הרג אותי. כשהייתי בטיפול נמרץ, בדרך לעולם הבא, פתאום ראיתי את האור הלבן ואת הפרוזדור שמוביל לשמיים. חיידק יכול מצד אחד להרוג אותך ומצד שני לשמור אותך חי ותוסס ויוצר ופעיל. כשהחלטתי לכתוב את הספר היה לי ברור ש'חיידק במה' יהיה שמו"
''מאז שהייתי בן שנתיים, כששאלו אותי מה שמי הייתי אומר 'ננסי', ועד היום אני הגבר היחיד בעולם שקוראים לו ננסי! בדקתי את זה בגוגל. אין עוד גברים בעולם כולו עם השם הזה. כילד, הייתי מוכשר ופופולרי, אבל האמת היא שעד גיל 14 הייתי ילד אומלל מאוד''
"הגעתי לישראל, והתאהבתי בה!!! זו הייתה אהבה ממבט ראשון. התאהבתי בארץ, בשפה, במזג האוויר, באוכל, בחום של האנשים, ברעש, פשוט בכל מה שהיה כאן. עד היום אני מאוהב בארץ הזו, במדינת ישראל. אני הפטריוט הכי גדול שלה. אני הכי ישראלי שיש. כיף לי כאן, אני אוהב לגור כאן. אני פשוט נהנה מהארץ הזו"
"בספר שאכתוב יהיו רק מילים טובות, מחשבות, הרהורים, סיפורים מילדותי ומתקופת עלייתי לארץ, חוויותיי כעולה חדש ואירועים שקרו לי לאורך החיים ברומניה ובישראל. זה יהיה ספר מצחיק ומשעשע אבל גם מרגש ונוגע, שיגלה את הצדדים הרגישים שלי לצד הצדדים המצחיקים שלי. הוא יהיה שילוב של דמעות וחיוכים, והרבה אהבה למקצוע, לאנשים, לחיים. זה יהיה ספר חיובי ואוהב"
''לאורך השנים פורסמו עליי עשרות כתבות פרופיל, אבל אני אף פעם לא מזהה את עצמי בהן, לא מבין מי האיש הזה שאני קורא עליו. בכל פעם ובכל כתבה אני אומר לעצמי - זה מה שיוצא ממני? אז החלטתי שאני אהיה זה שאכתוב על עצמי ואספר מי אני באמת. עד עכשיו הציבור הישראלי - הקהל, האנשים - לא באמת מכירים אותי, ואני רוצה שיכירו את ננסי, הבן אדם, האמן, אותי''. את הדברים אומר ברצינות לא אופיינית ננסי ברנדס - פסנתרן מחונן, מנצח, מלחין, מוזיקאי, מעבד ומפיק מוזיקלי, שחקן, קומיקאי וסטנדאפיסט שהחליט לכתוב ספר על חייו. את הספר, שיש לו כבר שם, ''חיידק במה", ננסי מתכוון להוציא לאור באמצעות מימון המונים, הדרך הפופולרית כיום להגשמת חלומות קטנים וגדולים. הוא בטוח בכישרונו וביכולותיו לגייס את הכסף הדרוש להוצאת הספר, ''אבל לא אתמוטט אם זה לא יקרה. מה שכן - לנסות אני חייב''.
@ הסבר בבקשה את השם שבו בחרת. למה חיידק במה?
"לשם חיידק במה יש כפל משמעויות. מצד אחד הוא מבטא את האהבה ואת התשוקה הבלתי נגמרות שלי לבמה, ליצירה, להופעות, לקהל; ומהצד השני - הוא מבטא את החיידק האכזרי שפגע בי לפני כשנתיים וכמעט הרג אותי. כשהייתי בטיפול נמרץ, בדרך לעולם הבא, פתאום ראיתי את האור הלבן ואת הפרוזדור שמוביל לשמיים, ואז בא לי השם הזה 'חיידק במה'. חיידק יכול לעשות כל מיני דברים - מצד אחד הוא מנסה להרוג אותך ומצד שני שומר אותך חי ותוסס ויוצר ופעיל, וזה חיידק הבמה שלי.
"כשהחלטתי לכתוב את הספר היה לי ברור שזה יהיה השם".
@ מאין הגיע הרעיון לספר?
"החלטתי שאני רוצה לספר על עצמי את הסיפור שלי, במילים שלי. רק אני מכיר את עצמי ואת סיפור חיי בדיוק כמו שהדברים קרו וקורים, רק אני יודע באמת מה אני מרגיש ואיך הכול באמת קורה לי".
@ אתה עושה זאת באמצעות מימון המונים. למה?
"כי להוציא ספר לאור עולה 80 אלף שקלים, ואחרת לא הייתי בכלל נכנס לזה. מי שדרבנה אותי זו אילנה אביטל, ואני באמת מאמין שאצליח".
@ ואם לא?
"אז אני לא אתמוטט מזה, אבל אני חייב לנסות. חלומות צריך להגשים".
@ מה יכלול הספר?
"יהיו בו רק מילים טובות, מחשבות, הרהורים, סיפורים מילדותי ומתקופת עלייתי לארץ, חוויותיי כעולה חדש ואירועים שקרו לי לאורך החיים ברומניה ובישראל. הרבה תובנות. זה יהיה ספר מצחיק ומשעשע אבל גם מרגש ונוגע, שיגלה את הצדדים הרגישים שלי לצד הצדדים המצחיקים שלי. הספר יהיה שילוב של דמעות וחיוכים, והרבה אהבה למקצוע, לאנשים, לחיים. זה יהיה ספר חיובי ואוהב. אני לא מתכוון ללכלך על אף אחד. אין לי שום נחשים שמסתתרים בין הדפים ומאיימים להכיש מישהו שעבד או שלא עבד אתי".
@ אתה כותב הכול לבד? כמו סופר אמיתי?
"הכול בא ממני, כל הסיפורים והמילים הם שלי, אבל בכל זאת לקחתי מישהו שיעזור לי. מצאתי בבני ברק רב מכובד בשם 'הרב מכר' והוא יעזור לי לכתוב ולמכור את הספר על חיי".
ילד לא רצוי ומיותר
איש מצחיק ננסי ברנדס. ורגיש. כל שאלה שהוא נשאל נענית בבדיחה שבין שורותיה מסתתר סיפור חיים לא פשוט. הוא נולד בשנת 1946, בבוקרשט שברומניה, וגדל כבן יחיד להוריו 'שקראו לו סילביו ננסי ברנדס, רק שאף אחד לא קורא לו סילביו. ''מאז שהייתי בן שנתיים, כששאלו אותי מה שמי הייתי אומר 'ננסי', ועד היום אני הגבר היחיד בעולם שקוראים לו ננסי! בדקתי את זה בגוגל. אין עוד גברים בעולם כולו עם השם הזה''.
הילד הקטן התגלה מהר מאוד כמוזיקאי מחונן. בגיל 4 ניגן בפסנתר, בגיל 15 הקים את להקת הרוק הראשונה שלו, ובגיל 17 הופיע עם להקתו באצטדיונים גדולים מול אלפי אנשים. ''הייתי מוכשר ופופולרי, אבל האמת היא שעד גיל 14 הייתי ילד אומלל מאוד'', הוא נזכר.
@ אומלל באיזה מובן?
"הייתי בן יחיד. להוריי היו חיי חברה עשירים מאוד. הם אהבו לצאת, לבלות, להיות עם חברים, ליהנות מהחיים, ואני הפרעתי להם לחיות כמו שרצו. הייתי מיותר. הם בעצם לא רצו אותי. הרגשתי שאני לא אהוב, שאני מכשול בדרך. גם בבית הספר הייתי ילד שנוא. הייתי חכם ומוכשר, אבל שנוא על המורים".
@ עצוב.
"מאוד. זה לא כיף לגדול בתחושה שאתה לא אהוב על הוריך. אבל יש לי כושר הישרדות וכוח רצון ולמדתי להסתדר. את ההומור שלי, למשל, פיתחתי כסוג של הגנה ודרך לקבל אהבה מאנשים אחרים. הומור מאוד עוזר בחיים".
@ וההומור עזר לך עם ההורים ועם המורים?
"לא, איתם זה לא הצליח, אבל היום ברוך השם אני כבר לא מרגיש דחוי ולא אהוב. להפך. ברחוב הישראלי אני מקבל המון אהבה".
עברית הומוריסטית במבטא כבד
את האהבה ואת הכבוד שלהם הוא זוכה בציבור הישראלי הרוויח ננסי בזכות. בשנת 1974, כשהוא כבר בן 28, עלה לישראל. רגע לפני היה כוכב רוק ענק ברומניה, ורגע אחרי - סתם עולה חדש בלי שפה, בלי קשרים, בלי להכיר איש - שהגיע לארץ וצריך להתחיל הכול מהתחלה.
@ מדוע החלטת לעלות לארץ?
"כי זו הייתה המדינה היחידה שהרודן צ'אושסקו נתן ליהודים לצאת אליה; הוא קיבל 3,000 דולר לראש וככה הוא גייס 3 מיליארד דולר שאותם הפקיד בחשבון פרטי בשווייץ. רציתי לצאת מרומניה, אז ניצלתי את האפשרות ובאתי לארץ. מה שאנשים לא יודעים זה שבכלל לא התכוונתי להישאר כאן. בסך הכול ניצלתי את האפשרות לברוח מרומניה הקומוניסטית במטרה להמשיך למונטריאול. כל החברים שלי היו שם, ותכננתי להצטרף אליהם".
@ למה נשארת? מה קרה?
"קרה שהתאהבתי!!! הגעתי לישראל, וזו הייתה אהבה ממבט ראשון. התאהבתי בארץ! בשפה, במזג האוויר, באוכל, בחום של האנשים, ברעש, פשוט בכל מה שהיה כאן. עד היום אני מאוהב בארץ הזו, במדינת ישראל. אני הפטריוט הכי גדול שלה".
ההתאהבות הפכה להשתלבות מהירה ומוצלחת, תוך כדי שימוש - לא תמיד מכוון – בהומור, שהיה גורם הכרחי לקיום יומיומי.
כיום, בעברית שוטפת ובמבטא רומני כבד שמעולם לא עזב אותו, הוא מספר וצוחק על ימיו הראשונים בארץ. "היו לי כאן קרובי משפחה שהציעו לי, כדי ללמוד עברית, להשתמש בספרון קטן שהיו בו כל מיני משפטים שימושיים ליומיום. ואני כמו טמבל למדתי את המשפטים והשתמשתי בהם, וכמעט חטפתי מכות בגלל זה'', הוא צוחק.
@ אילו משפטים, לדוגמה?
"למשל, נכנסתי למונית ואמרתי לנהג, 'כלתה נפשי להגיע לארלוזורוב', או כששאלו אותי מי אני אמרתי, 'אני בור סיד שאינו מאבד טיפה'. פעם נכנסתי לאיזה מקום ושאלו מה שלומי, אז אמרתי, 'קצתי בחיי'. ובפעם אחרת מישהו נתקל בי אז אמרתי לו, 'טול קורה בעד עיניך', כל מיני משפטים כאלה שלא באמת מובילים אותך רחוק, ואני השתמשתי בהם כמו אידיוט, אבל אנשים צחקו".
הנחישות, האומץ, יכולת ההישרדות שפיתח, וכמובן ההומור, הובילו אותו אל קדמת הבמה המוזיקלית, המקום שבו הכול התחיל.
@ איך, כעולה חדש שלא מכיר אף אחד, השתלבת בעולם המוזיקה הישראלי?
"ראיתי מודעה בעיתון שמחפשים פסנתרן. הגעתי ופגשתי את הזמרת אילנית. אני פסנתרן מגיל 4 ומיד התקבלתי לתפקיד. ככה הכירו אותי והתקדמתי וניגנתי וליוויתי חצי מדינה. מאוד אהבתי את זה, ואהבו אותי בחזרה. הרגשתי נוח עם האמנים, עשיתי עיבודים מוזיקליים, הלחנתי, ניצחתי על תזמורות, עבדתי עם יצחק גרציאני, הפקתי אלבומים לאבי טולדנו, ליהורם גאון, עבדתי עם צביקה פיק, עם יהורם גאון ועם ריקי גל, עיבדתי שירים שייצגו אותנו באירוויזיון. עשיתי את מה שאני אוהב והתפרנסתי מזה".
@ ברומניה היית כוכב רוק. לא רצית להקים להקה חדשה, להיות בקדמת הבמה?
"ממש לא. סגרתי את הפרק הזה בחיים. הרוק האירופי לא התאים לישראל. מה שכן התאים, ואת זה אני אוהב מאוד, זה לקחת את הידע ואת ההיכרות שלי עם המוזיקה הבלקנית, ולכתוב מוזיקה מזרחית".
היהלום שבכתר המזרחי של ברנדס הוא כמובן העיבוד המוזיקלי שעשה לשירו של זוהר ארגוב "הפרח בגני", שכתב אביהו מדינה ושזכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר המזרחי 1980.
@ הפרח בגני והמוזיקה המזרחית הכניסו אותך לקונצנזוס הישראלי?
"אני הכי ישראלי שיש. פטריוט פנאטי של הארץ הזו, אוהב אותה שאי-אפשר לתאר. מטורף עליה! כיף לי כאן, אין לי טענות ואין לי תלונות, ואני לא רוצה ולא מוכן לבקר שום דבר שקורה פה. אני אוהב לגור כאן, לחיות כאן, לגדל כאן את הילדים שלי. אני פשוט נהנה מהארץ הזו".
מאמין בקרמה ובאהבה
לצד הקריירה המוזיקלית שלו, ולא מעט בזכות ההומור והחביבות הטבעית שלו, החל ברנדס בכתיבת הצגות ומופעי סטנדאפ לשחקנים ולסטנדאפיסטים שונים, ובהמשך עלה בעצמו על הבמה והחל להציג את סיפורו שלו. הסטנדאפ שלו משעשע, שנון, חם ונטול רוע. "אני לא מעליב את הקהל שלי, לא יורד על אף אחד, לא משתמש בגסויות. זה לא אני. אני בא לבדר, להקסים, לא להעליב", הוא מדגיש.
כמי שחי ברומניה של צ'אושסקו, ברנדס יודע להעריך את החופש האמנותי והאישי שבו הוא חי ויוצר. הוא נישא והתגרש ונישא שוב לאשה צעירה ממנו ביותר מעשרים שנה. יש לו שתי בנות שחזרו בתשובה (29, 28) ושלושה נכדים מנישואיו הראשונים, ובן (14) ובת (12) מאשתו השנייה, שממנה נפרד לאחרונה. למרות זאת הוא אומר, ''כולנו חיים בהרמוניה, באהבה ובכבוד הדדי''.
לפני כשנתיים כמעט מת מחיידק שתקף אותו. הוא שכב תקופה ארוכה בטיפול נמרץ ולאחר מכן נזקק לשיקום ארוך וקשה עד ששב לאיתנו. כיום, כאמור, החומרים האלה משמשים אותו בכתיבתו ובמופע הסטנדאפ הקורע מצחוק שלו. הוא מדבר על הכול. על המחלה וההתאוששות, על התפרקות ועל רצונו באהבה חדשה. הוא צוחק על דייטים וקורותיהם, על היותו אבא וסבא לבנות דתיות ולנכדים חובשי כיפה, ועל כל מה שחווה גבר בגילו שעדיין מרגיש כמו נער מתבגר.
@ מהי השאלה ששואלים אותך הכי הרבה ברחוב הישראלי?
"'איך אתה מרגיש?'. זה באמת מדהים. אנשים מגלים אכפתיות, יודעים שהייתי חולה ושעברתי תקופה קשה, ומתכוונים באמת למה שהם שואלים ואומרים. התחלתי להאמין שכמו שיש 'פולסה דה-נורא'- יש גם קארמה. והקארמה שלי כנראה טובה ומבורכת. אני מרגיש אהוב, מקובל, מבורך ושמח מאוד בחלקי".
@ אתה מתגעגע לרומניה?
"אני נוסע בכל שנה לביקור. ותמיד שמח לחזור לארץ. הבית שלי הוא כאן".
@ מה חסר לך כדי שהכול יהיה מושלם בבית שלך?
"אני רומנטיקן, ואני רוצה אהבה. אני בהחלט מוכן לפרק נוסף כי אני לא אוהב להיות לבד".
@ ומה אתה עושה כדי לא להיות לבד?
"בינתיים לקחתי כלב. זה הכלב הראשון שלי!".
@ ובכל יום אתה מוריד אותו לגינה?
"הוא מוריד אותי. הוא הבוס האמתי שלי".
הכתבה המלאה מופיעה במגזין "החיים הטובים" גיליון פברואר 2018
