גרשון, אישה יפה ומרשימה מאוד, היא אחותו המבוגרת יותר של מאמן הכדורסל פיני גרשון.
המראה שלה פראי ומהפנט: רעמת תלתלים, שפתיים אדומות ובגדים שחורים נצחיים.
אבל הקול שלה שקט ורגוע, והמילים שקולות ומדודות. עד שהיא צוחקת,
או-אז הצחוק שלה מתחבר לתלתליה, מתגלגל מתוך השפתיים האדומות שלה ואינו מפסיק.
כבר יותר מארבעים שנה שגרשון היא חלק בלתי נפרד מהאופנה הישראלית בכלל
ומהנוף התל אביבי בפרט. בימים אלה מוצג במוזיאון ישראל בירושלים דגם שלה,
שנבחר להשתתף בתערוכה "מקום לאופנה: מסע בעקבות הבגד הישראלי",
לציון 70 שנות עצמאות למדינה.
הדגם שבחרה אוצרת התערוכה תמרה יובל מתוך הקולקציה של גרשון
מציג ז'קט עור אדום וחצאית קלוש שחורה בשילוב מוטיבים אדומים המדמים רקמה.
למה היא בחרה דווקא את הדגמים האלה?
"זו הייתה הבחירה של תמרה. היא אהבה אותם ומצאה שהם מתאימים לרוח התערוכה ולחזון שאותו היא מציגה. עבורי זה כבוד גדול וגאווה רבה להשתתף בתערוכה שמייצגת שבעים שנה של אופנה במדינת ישראל".
האופנה שלך "ישראלית"?
"אני חושבת שאין כיום משהו שמאפיין דווקא 'אופנה ישראלית'.
היום כולם מושפעים מכולם, ממה שקורה בעולם, מהשפעות אירופיות,
מטרנדים שמשתלבים זה בזה, מתערבבים בלי הגדרות.
בעבר האופנה הייתה יותר מאופיינת - תקופות המידי, המקסי, המיני - היום הכול הולך עם הכל.
כך גם האופנה 'הישראלית'.
"לפני שנים, עם הקמת המדינה, היו לנו משכית, פיני לייטרסדורף, רוזי בן-יוסף ואחרים,
שעיצבו בקו מאפיין יותר לרוח התקופה, לחלוציות שהייתה בארץ.
כיום המגמה הכללית בעולם היא להתייחס פחות למוסכמות ולהגדרות
ויותר לערבב בין בדים, צבעים, סגנונות; לשלב ולחבר הכול עם הכול - וכך גם אצלנו".
הבחירות של רזיאלה
אף שלדבריה "אין באמת אופנה ישראלית",
רזיאלה עצמה היא הכי ישראלית, ציונית ותל אביבית שיש.
היא נולדה להורים ממוצא בולגרי וגדלה בתל אביב,
ונקראת על שמו של דוד רזיאל, מפקד האצ"ל.
את העיצובים שלה היא תופרת בארץ, בסטודיו שלה שבתל אביב, עם תופרות מקומיות.
לא שולחת את העבודה לסין או לירדן או לארץ שבה כוח עבודה זול יותר.
"זו החלטה מודעת מאוד, שתהיה לי אפשרות להיות נוכחת, לראות, לבקר,
להיות שותפה לכל התהליך גם אם זה מייקר את העבודה".
תל אביב היא העיר שהיא ''הכי אוהבת בעולם, העיר הכי מקסימה שיש
ולא מחליפה אותה בשום מקום אחר.
יש פה הכול, מכל הסוגים והמינים, אין עוד ערים כאלה בעולם.
גם ראש העיר שלנו יוצא מן הכלל, עושה דברים נפלאים'',
היא מפרגנת בחום לעיר ולעומד בראשה.
את החוש ליופי ואת האהבה לאופנה ולבגדים אחרים, שונים וייחודיים – גילתה רזיאלה בעצמה.
בבית לא הוכתב סגנון אופנתי בכלל. ''אימא התלבשה מאוד רגיל.
האהבה לבגדים ולאופנה הם משהו מולד אצלי. ממש לא מהבית'' היא אומרת.
כילדה חלמה על הבמה, אהבה לשיר ולרקוד
וכשהתגייסה לצה"ל התקבלה ללהקה צבאית ("לא מגלה איזו").
אחרי השחרור עוד הספיקה לפזז קצת במחזות זמר כאלה ואחרים
''אבל מהר מאוד מאסתי בסגנון החיים הלא יציב הזה.
אני מאד אוהבת מוזיקה ושירה ישראלית-עברית, אבל הבנתי
שתיאטרון, בידור והופעות על במות - זה לא מה שאני רוצה לעשות".
אז העדפת אופנה על פני המוזיקה?
"כן, והיום אני רואה שבחרתי נכון. אני רואה איך האמנים הוותיקים חיים על 'נדנדה' - כל הזמן אפס אנד דאונס, פרנסה לא בטוחה, חוסר ביטחון כלכלי. זו מלחמה קשה מאוד. אני אוהבת את היציבות שלי".
איך הכול התחיל?
"עוד לפני שהחלטתי לעסוק באופנה הייתי יוצרת לעצמי בגדים מיוחדים ויוצאי דופן
שמשכו הרבה תשומת לב. הייתי הולכת המון לשווקים, קונה בדי תחרה, וילונות, מפות
ותופרת לעצמי בגדים שמשכו את העיניים של כולם.
אהבתי לשלב תחרות, וזה היה מיוחד ושונה.
כשהחלטתי לעזוב את התיאטרון הפכתי את האהבה לבגדים וליופי - לפרנסה.
פתחתי בוטיק בדיזנגוף, ובהתחלה מכרתי בגדים של מעצבים שונים.
בהמשך התחלתי לעצב בעצמי ולמכור עבודות ובגדים שלי. אף פעם לא למדתי אופנה.
זה משהו שפיתחתי בעצמי.
אני לא מזלזלת בבתי ספר לאופנה ובלימודים מסודרים,
אבל לא לכל אחד שהולך ללמוד יש את זה בדנ"א שלו.
לעומת זאת, יש רבים שלא למדו מסודר ועושים דברים משגעים".
אפילו הלבנים שחורים
כבר יותר מארבעים שנה שרזיאלה מעצבת מוכרת ומלבישה נשים בנות כל הגילים.
היא מזוהה עם חתך אוכלוסייה של נשים מצליחות, בעלות מקצועות חופשיים,
אמידות, מחויטות ומטופחות מאוד, אבל הקולקציה שלה מבהירה שלא רק.
ספרי על הקולקציות העכשוויות שלך
"אני עושה קולקציות מקבילות לנשים שרוצות תפירת עילית, ייחודית, בהזמנות
אבל גם לבחורות צעירות, עם בדים צעירים ובעיצובים עכשוויים.
החיים מאוד דינמיים, האופנה משתנה בקצב מהיר מאוד, טרנדים מתחלפים, ואני עם יד על הדופק".
מה חשוב לאישה לדעת כשהיא מתלבשת?
"צריך להתאים את הבגד למידות הגוף, לנתונים הקיימים, ולא לנסות להתאים את הגוף לבגד.
אני רואה הרבה מאוד נשים שנראות טוב מאוד לגילן,
אבל מנסות להתלבש כמו הבנות הצעירות שלהן, וזה מגוחך.
אישה בת ארבעים- חמישים יכולה לקחת מהבת שלה טי-שרט,
אבל לא חצאית מיני. אישה שמתכננת מלתחה חייבת להתחשב בכל הנתונים האלה".
בתמונה: עיצוביםמקולקציית 2018 של רזיאלה. צילום: אביב אברהמוב
את לובשת רק שחור
"רק! אצלי גם הלבנים הם שחורים. אני עובדת המון עם צבע, אוהבת לעבוד בצבע, אבל לובשת שחור.
שחור הוא המלך! מצד אחד הוא מאוד דרמטי ומצד שני מאוד-מאד שימושי.
אם תלכי לאירוע בשמלה אדומה, שכבר לבשת לאירוע קודם, כולם יזכרו שלבשת אותה.
אם תלכי עם אותה שמלה שחורה קטנה, ותשלבי פריט שונה - מטפחת, צעיף, תכשיט,
או אפילו ז'קט ג'ינס מעל - זה תמיד יראה חדש, שונה, מעודכן ומפתיע.
נשים חייבות שמלה שחורה קטנה במלתחה. חייבות!"
דירוגי אופנה כמו "שוק ושיק", דרקונים, ודומיהם מפחידים אותך? מעצבנים אותך?
"אני לא יודעת מי הם אלו שמחליטים מה ומי נכון ולא נכון וזה בסדר גמור. זה לא אמור למצוא חן בעיניי.
זה היום הסגנון במדיה העכשווית, בטלוויזיה, בעיתונים, באתרי האינטרנט
וצריך לחיות עם זה ולקבל את זה.
לשמחתי הרבה אני תמיד מקבלת 'שוק' על הבגדים שלי - גם אלה שאני לובשת
וגם נשים שלובשות את העיצובים שלי".
את מי היית רוצה להלביש?
עיניה של רזיאלה מתרחבות ומחייכות: "את גברת טראמפ! היא הורסת!
מבין כל כוכבות הקולנוע ועד נשות נשיאים ומלכים
היא בעיניי האישה המתלבשת הטובה ביותר בכל הזמנים!"
אפילו יותר מג'קי קנדי-אונאסיס?
"ג'קי חייתה בתקופה אחרת. התלבשה מאוד שאנלי; שמרני ונכון ויפה - אבל לא מתוחכם.
מאז ימי ג'קי קנדי האופנה התקדמה בצעדי ענק.
למלניה יש נתונים בלתי רגילים וטעם יוצא מן הכלל והיא לבושה לעילא ולעילא,
אף פעם לא מפספסת. כל מה שהיא שמה על עצמה - מדהים. היא נראית מיליון דולר.
בטח שהייתי שמחה להלביש אותה בבגד שלי..."
אחיך פיני גרשון השתתף לאחרונה בתוכנית הריאליטי 'אף פעם לא מאוחר'. היית עושה זאת גם?
רזיאלה מתפוצצת מצחוק והצחוק שלה מתגלגל ומדבק: "אין מצב! בחיים לא! אני, בניגוד לפיני, אדם מאוד פרטי. דחפתי אותו להשתתף בתוכנית והזהרתי אותו שישמור על הפה הגדול שלו, והוא לא כל כך הקשיב לי... אני לא אוהבת קללות, וקשה לי עם הסגנון, אבל פיני היה נהדר וכולם אומרים שהוא ובראבא עשו את התוכנית. אני לא יכולה לעשות דברים כאלה, אבל נהניתי נורא לראות את התוכנית; צחקתי המון".
כדורסל את אוהבת?
"אוהבת, מבינה וצופה. כשפיני אימן גם הלכתי למשחקים. גדלנו על כדורסל מאז שפיני היה ילד.
כדורסל הוא חלק מהחיים שלי".
עושה ספורט?
היא שוב מתפוצצת מצחוק: "לא עושה בכלל. כלום. זה נורא משעמם אותי.
בכל יום אני אומרת שמחר אתחיל. אני יודעת שאני צריכה, אני מרגישה שהגוף שלי מבקש את זה".
מה את עונה לו?
"אני אומרת לו, 'נדבר על זה'".
בתמונה: רזיאלה ואחיה פיני גרשון בתערוכה של רזיאלה. צילום: רפי דלויה.
החיים הטובים על פי רזיאלה
"החיים הטובים הם לנצל כל רגע בצורה הכי נכונה ומדויקת לך עצמך,
ליהנות מהחיים שמתאימים לך, לא לאחרים.
בלי קנאה, בלי העמדת פנים בלי לחקות אחרים.
להיות את/ה עצמך ולאהוב את מי שאת/ה ומה שיש לך''.
הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים"
