מוקד הכוח הגלובלי, בניגוד למה שארע אחרי מלחמות העולם הראשונה והשנייה, אינו תוצר של עימותים צבאיים,
אלא של אזורי הצמיחה הכלכליים של הגלובליזציה. עם התפרצות מגפת הקורונה נטרפו לשעה קלה הקלפים,
ועתה ניצב ביתר שאת סימן השאלה המרכזי שנקבע כבר קודם: היכן יהיה מוקד הכוח הגלובלי ביובל השנים הבאות,
האם יעבור לסין או יוסיף להיות בארצות הברית. שתי שחקניות מרכזיות נוספות המשתתפות "במשחק הפוקר",
הן כמובן רוסיה והאיחוד האירופי, ובפרט המדינה הדומיננטית בו – גרמניה. מלבדן יש מדינות שזה מכבר בחרו צד ברצון או באונס.
אחרות מתבוננות במהלך המשחק ומחכות לתוצאותיו.

מתחת לאילוסטרציה, שצוירה זה עתה, ניצב נרטיב מוצק המביא לידי ביטוי מהלך היסטורי רחב בהרבה מהתפרצותה של פנדמיה.
זהו מהלך המתרחש מזה זמן רב ובא לידי ביטוי במגמות שונות: התעצמותה של סין ונדידה גוברת של מוקד הכוח העולמי
מן המערב אל המזרח; משברים חברתיים, מבניים ומשטריים בקרב הדמוקרטיות הליברליות; עלייתם של תאגידי
סייבר ענקיים בעלי יכולת ניטור והכוונת אוכלוסיות האמורה להיות שמורה למדינות ריבוניות בלבד (הכלכלנית שושנה זובוף
כינתה זאת לאחרונה: Surveillance Capitalism), לצד עלייה מאסיבית בכוח הניטור וההנדסה החברתית של המדינות עצמן;
צמיחתה של מדיניות אנטי-גלובליסטית בדלנית בארצות הברית ובאירופה, שהגיעה לשיאה במלחמת הסחר של טארמפ ובברקזיט;
והתעצמות מגמות של ריאקציה לאומית באירופה ובשאר חלקי העולם, לנוכח בעיות של פליטים ולנוכח תסכול מצד
מדינות שלא נהנות דיין מפירות הגלובליזציה.

התלות בכללה ובשווקים הסיניים 

בדו"ח של חברת הוריזון (Horizon) המתמחה בייעוץ ובאסטרטגיה כלכלית, שראה אור בארצות הברית באמצע מרץ,
מנותחת האסטרטגיה הסינית לשימוש במשבר הנוכחי ככלי לחיזוק אחיזתה של סין בשווקים, מתוך סימון של שווקים ייעודיים נוספים.
אחת המטרות של קובעי המדיניות הסיניים המצוטטים בדו"ח, היא לתחזק את מדיניות "הפריצה החוצה" שהחלה בשנות ה-80,
עם התגברות הגלובליזציה, מגמה שהפכה את סין בעשורים האחרונים למעצמה עולמית ראשונה במעלה, ולהתאימה לנסיבות המשתנות.
המדיניות המוצהרת היא "שני שווקים, שני משאבים", והכוונה היא שסין מגינה על משאבי השוק המקומי שלה, ובה בעת
חודרת יותר ויותר לשוק הבינלאומי. היא עושה זאת עלי ידי "שימוש במשאבים זרים הזורמים ברשתות בינלאומית,
בעוד היא אינה חולקת את משאביה שלה עם אחרים". המושגים והתוכניות האסטרטגיות האלה תואמים את "יצירתו,
בעשור האחרון, של מודל חדש של כוח גלובלי כפייני וכפייתי [מנקודת מבט אמריקנית] שבמרכזו ניצבת סין". 

נסיקתה של סין לצמרת הבינלאומית 

טיאן פיילונג (Tian Feilong), פרופסור מאוניברסיט בייהאנג, אנליסט ויועץ רהוט של מדיניות ההתפשטות של סין,
ניסח זאת כך: "מבחינה אובייקטיבית, עם התפשטותה של המגפה ברחבי העולם והתסכול הכללי שייגרם מכך לכלכלה הגלובלית,
התלות של מדינות מערביות בכללה ובשווקים הסיניים תעמיק, וניסיונה של ארצות הברית לעשות שימוש במגיפה כדי 'להיפרד'
מסין ישיג את התוצאה ההפוכה (ההדגשות מכאן ואילך שלי. ד.ס.). המדיניות שנקטה סין במאבק במגפה עודדה
ייצור חזק, כולל של מסכות, מכשור רפואי ומערכות טכנולוגיות. כל אלה יכולים להיות נקודות צמיחה עבור היצוא הסיני,
ובכך להעניק תמיכה חזקה להפצה הבינלאומית של כוחה [של סין]. 

זאת ועוד, אירופה עשויה ליפול למשבר כלכלי כתוצאה מהמגפה, מה שיוביל להזדמנות חסרת תקדים עבור קידום יחסי סין והאיחוד האירופי,
ושיתוף הפעולה יעמיק, כולל בתעשיות ה- G5. הזדמנויות אלה יסייעו לבלום את המחסום האסטרטגי והאיומים הפוליטיים
שהציבה ארצות הברית ולפריצת דרך באינטגרציה של סין עם האיחוד האירופי. המגפה עשויה גם לתרום לפיוס ביחסי
רוסיה והאיחוד האירופי ולתחייתו של סדר כלכלי קונטיננטלי פאן-אסיאתי-אירופי. זאת תוך כדי פיחות התלות בכוחות הפוליטיים והכלכליים האמריקנים.
ובינתיים כלכלת ארצות הברית תשקע.

סין פועלת מזה שנים מול אסטרטגיות המכוונות עשורים קדימה, ובהצלחה רבה. תהליכי הגלובליזציה של ארבעים השנים האחרונות
שגובו במדיניות תכנונית סינית הדוקה, הביאו עמם את נסיקתה של סין אל צמרת המדינות הבינלאומיות, תוך כדי איום מתמיד
על הדומיננטיות האמריקנית. ביטוי לשאיפות ההתפשטות האדירות של סין בא לידי ביטוי באחת התוכניות הכלכליות
הנועזות של העידן שלנו: "חגורה אחת, דרך אחת" (One Belt, One Road, או: OBOR), המבוססת על הקונספט
של "דרך המשי" העתיקה: יצירת ערוצי תחבורה ואספקה בין סין לכ-70 מדינות באסיה, אירופה ואפריקה, כאשר "חגורה"
מציינת נתיבים יבשתיים עם מדינות אסיה הגובלות בסין, ו"דרך" מציינת נתיבים ימיים למבחר ממדינות אירופה
(בעיקר, אבל לא רק, כאלה הנמצאות בתחתית ההתפתחות הכלכלית של האיחוד האירופי) ואפריקה, תוך הידוק נוסף של
הקשרים הכלכליים מול אירופה ושאר העולם. 

"חגורה אחת, דרך אחת" 

המטרה של סין היא להפוך את המדינות החלשות יותר שבחגורה סביבה לאזורי כוח עבודה שיחליפו את כוח העבודה הסיני,
תוך השבחה והעמקת ההשכלה וההתמחות של העובדים בסין, ומתוך כך נסיקה ברמת החיים של כלל האוכלוסייה שתשתווה
ואף תעקוף את אלו של הכלכלות הליברליות העשירות ביותר. לשם כך, ולשם המשך חדירתה למדינות נוספות, היא
הקימה את בנק ההשקעות האסייתי לתשתיות, המקבילה לקרן המטבע הבינלאומי, למימון פרויקטים של תשתיות בקנה מידה ענק במדינות אסיה,
ולמתן הלוואות ענק למדינות שיצטרפו לחזון סיני זה של כוח גלובלי מנצח. בכך מקווה סין להרחיב ולייצא את המודל הכלכלי שלה
ואולי גם את זה הפוליטי, אל מדינות אחרות באזור. בהתאם למודל "חגורה אחת, דרך אחת" תוכננו השקעות ענק
נוספות של סין ברחבי העולם, המזכירות את תכנית מרשל לשיקום אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה,
תכנית שמבחינות רבות הפכה את ארצות הברית למעצמה שהיא היום.

בכל הנוגע לפנדמיה הנוכחית לסין יש יתרון מובהק; היא צופה, נכון לעכשיו, בהשתוללות המגפה בעולם לאחר
שהיא בעצמה כבר הכילה אותה. גם דרכי התמודדותה עם המשבר – תחילה המגפה בתוך סין ועתה במדינות אחרות - מאלפים;
לעת הזאת היא מתנהלת בערוצים מספר: הן באמצעות אספקה ומכירה מאסיבית של ציוד למדינות הנגועות, והן באמצעות
העמקת חובן אליה של מדינות מתפתחות החוות, או עתידות לחוות, משבר כלכלי עמוק בעקבות הפנדמיה.
בתמורה לחוב יכולה סין לדרוש בעלות או אחיזה בנכסים אסטרטגים באותן מדינות, כולל העמקת אזורי השליטה
הצבאית שלה, או לחילופין, כפי שמסתמן בשלב זה, השפעה "רכה" יותר באמצעות העמקת התלות של מדינות אלה בה
על ידי מחיקת או השהיית חובותיהן. 

במלים אחרות: השתוללות המגיפה בארה"ב, לעומת מה שקורה בסין מציב בפנינו, כבר בשלב זה, מראה של חילופי
משמרות אימפריאליים; אימפריה בנסיקה, סין, הפורצת אל השווקים הבינלאומיים ביתר שאת, למול אימפריה בירידה, ארצות הברית,
המסתגרת בתוך עצמה וחובה פיצול פוליטי חריף לצד משבר בריאותי, חברתי וכלכלי ניכר. 

עיצוב המדיניות הגלובלית בעתיד 

השחקנים שיקבעו את תוצאות המאבק העולמי בין סין לארצות הברית, אינם רק סין וארצות הברית לבדן, אלא גם ובעיקר
האיחוד האירופי ורוסיה לצד מדינות מתנדנדות נוספות. רמז עכשווי למקומה של גרמניה בעיצוב המדיניות הגלובלית בעתיד ניתן
היה לאתר בהתבטאות מן ה-10 לאפריל של שר החוץ של גרמניה, הייקו מאס, כפי שדווחה בסוכנויות הידיעות.
הלה מתח ביקורת על ההתמודדות של ארצות הברית עם נגיף הקורונה וכינה אותה "איטית מדי".
לדבריו, "סין נקטה בצעדים רודניים מאוד, בזמן שבארה"ב המעיטו בערך של הנגיף במשך זמן רב.
אלה שני קצוות שלא יכולים להוות מודל לאירופה". הוא הוסיף כי הוא מקווה שמשבר הקורונה יוביל לדיון בארה"ב
על מדיניות "אמריקה תחילה" של ממשל טראמפ.
דברי מאס נאמרו על רקע מתקפה גרמנית כלפי ארה"ב, כמה ימים קודם לכן, בטענה שמנעה ממשלוחי ציוד רפואי
להגיע לגרמניה ולקחה אותם לעצמה.

כדי להבין כיצד ההתבטאות של שר החוץ הגרמני תואמת את תכנית האסטרטגיה של סין עוד לפני המגפה, כדאי
לשוב ולעקוב אחרי דבריו של טיאנג פיילונג, הפעם כפי שהתפרסמו ב- South China Morning Post באפריל 2018: 

"מלחמת הסחר מציעה לסין הזדמנות היסטורית לעצב סדר עולמי חדש. ראשית, על ידי נקיטת גישה חיובית,
בייג'ינג יכולה להראות לעולם שהיא מחויבת לסחר חופשי, וכי היא תעמוד בכללי ארגון הסחר העולמי ואתוס הפיתוח של רווח הדדי.
אז העולם יידע שארצות הברית היא "עושה הצרות" המפר את החוקים והגורם למדינות אחרות להפסיד הפסדים". 

עד כאן אנו מוצאים התאמה בין תחזית זו לבין המתיחות המתגלה כעת בין ארה"ב לגרמניה. גם המשך דבריו של פיילונג
בנוגע למלחמת הסחר, מעידים על האופן שבו סין עתידה לנצל את המשבר: "סין יכולה לנצל את ההזדמנות להשתלט
על תעשיות מקומיות, לשפר את שיתוף הפעולה הכלכלי באמצעות תוכנית החגורה והדרך שלה, ולהגדיל את שיתוף
הפעולה עם כלכלות מחוץ לארה"ב, ובכך להאיץ את היווצרותו של סדר כלכלי גלובלי חדש". 

ירידה בערכים של אינטימיות וקירבה ישירה

תהליכי הגלובליזציה שהובילו לנסיקתה המטאורית של סין הם כמובן תוצאת המדיניות הנאו-ליברלית של מעצמות
המערב בארבעים השנים האחרונות. לצד תהליכים פוליטיים-כלכליים אלה ניתן למנות תהליכים תרבותיים מקבילים ומשלימים כגון
צמיחת הפוסט-מודרניזם - לא רק כעמדה אינטלקטואלית אלא גם כאורח חיים - כולל השקיעה של ערכים פוליטיים וחברתיים
והזליגה המאסיבית אל תוך כל שכבות החברה של ערכים תאגידיים כגון הישגיות, תחרותיות, וניהול יעיל;
זאת תוך כדי נטרולו עד כדי מחיקתו של השמאל האידאולוגי והחברתי במרבית הדמוקרטיות הליברליות.
ישראל היא כמובן רק דוגמה אחת לתהליך זה. 

בנוסף, הפלטפורמות הדיגיטליות שבאמצעותן אנו מנהלים את חיינו תרמו לירידה בערכים של אינטימיות וקירבה ישירה,
לטובת השתעבדות גוברת לדימויים פלקטיים של צריכה, כולל צריכה נרקיסיסטית של ה"עצמי" ושל בני אדם אחרים.
עידן הפלטפורמות האינטרנטיות הנציח את שקיעתו של "האדם המורד", כפי שנוסח במשנותיהם של אנשי רוח
כדוסטוייבסקי, ניטשה ואלבר קאמי, לטובת הווי חיים קונפורמיסטי ברמה הפוליטית והתרבותית, המשועבד רובו ככולו לצריכה של אנשים,
שירותים וסחורות. גם כאן אנו מוצאים התאמה בין האתוס הקפיטליסטי הגלובלי לבין אתוס הפעולה הסיני – הכולל
הכנעה פוליטית תמורת שגשוג כלכלי.

בנוסף, דרך חיים זו הובילה לשקיעת האתוס הפוליטי של המערב הליברלי, המיוסד על ערכי הנאורות, שנתפס לאורך
שנים כמוביל, ולעלייתן של צורות חיים אדישות לצורת הממשל כל עוד ערכי ההצלחה הכלכלית משתמרים.
באופן זה, לצד סין, ישויות פוליטיות נוספות כגון סינגפור מציבות בפני המערב דגמים פוליטיים כלכליים אלטרנטיביים,
המיוסדות על דיקטטורות או על שלטון סמכותני, המאפשר גם שגשוג אינדיבידואלי חומרני. עם העלייה בדמותם של
מנהיגים חזקים וסמכותניים גם בחלק ממדינות המערב, סביר להניח שדגמים פוליטיים דומים עתידים לקום
במקומות נוספים בעולם.

השפעת המגפה על החיים במערב, בטווח הקצר והארוך

על רקע הנאמר, ננסה לאמוד את השפעת המגפה על החיים במדינות המערב בטווח הקצר, ובטווח הארוך.
בטווח הקצר: נחווה התעצמות של מגמות הסתגרות, העומדות במתח למגמת הגלובליזציה כפי שהכרנו אותה עד עתה.
התפתחות זו היא נגזרת של התרחשויות קונקרטיות מאוד: התחזקות הגבולות בין ישויות פוליטיות, גבולות המתרוממים לנגד עיננו.
אלה מעלים מספר סימני שאלה לגבי עתידו של האיחוד האירופי; בנוסף לבעיות הפליטים ומגמות הראקציה הלאומית
שידעו מדינות האיחוד בשנים האחרונות, סגירת הגבולות בעקבות הפנדמיה עלולה לעורר מגמות שיהדהדו עוד זמן
רב מעבר למגפה. בין השאר ערעור זיקתן של המדינות החלשות באיחוד לאלה החזקות. דוגמה לכך ראינו לאחרונה בנאומו של
ראש ממשלת ספרד סנצ'ס שאיים שהעדר ערבות הדדית בין מדינות אירופה, שהתגלתה במהלך המשבר, מסכנת את
המשך קיומו של האיחוד. 

ברמה הסוציולוגית והחברתית, מצב החירום שבו אנו מצויים מדגיש כעת גבולות. ניתן לראות שכאשר מושגי הגבולות
משתנים ומצטמצמים בעקבות מגפה, אזי המרחב הביתי והקהילתי הפנימי מתחזקים והעולם הגלובלי הגדול נסוג.
או אז אנו שבים אל גבולות פנימיים ולתחושת קהילתיות חזקה. גם לכך תהיה וודאי השפעה על התרבות הפוליטית שלנו בשנים הקרובות.
חלוקות והסגרים כפי שמתקיימים בתקופה זו מחזירים אותנו לרובד הבית, העיר והמחוז. בארצות הברית, מדינות נאלצו
עד לא מכבר להיאבק בשוק החופשי על ציוד חירום למרבה במחיר. הדבר הדגים את הבעיות המבניות של האומה
האמריקנית והעמיק את המשבר שחוו המדינות והאזרחים מול השלטון הפדרלי. גם בישראל מורגש מתח חזק בין אזורים שונים,
בפרט אזורים חרדיים לאזורים חילוניים. כלומר במובנים חברתיים קונקרטיים גם הגבולות האזוריים הפנימיים בדרך להתחזקות.
עוצמת התחזקות הגבולות תהיה תלויה גם בשאלה עד כמה מגפה זו היא אירוע נקודתי או אירוע מתגלגל.
שכן התפשטות הנגיף לאוכלוסיות נרחבות, עלולה בטווח של שנים קדימה להאיץ מוטציות חדשות שלו, ובמובן זה
השפעותיו עלולות להיות ארוכות טווח עוד יותר מששיערנו.

ברמה הפסיכולוגית והמינית, הקשרים הבינאישיים והמתירנות גם הם עלולים להיות מושפעים. בעולם שלאחר מגיפה
משמעותית, ההשלכות חודרות למרחבים האישיים שלנו, ולכן ייתכן ואנו נכנסים לתקופה של פוריטניות מינית.
בפרספקטיבה היסטורית, למן תקופת הרנסנס היחס למיניות מציג לפנינו נדנדה, תקופה של מתירנות לעומת תקופה
של נסיגה, ואין ספק שאנו עתה, עוד קודם למגיפה, נכנסנו לתקופה של נסיגה במתירנות, מסיבות פסיכולוגיות ותרבותיות.
גם בכך יכול להתקיים אפקט מתגלגל שהוא הרבה מעבר למה ששיערנו.

בטוח הארוך: המשך תהליך הגלובליזציה הוא אינטרס סיני מובהק, אולם מדינות רבות נוספות חולקות אינטרס דומה.
סביר שמספר מדינות ישקלו את הסכנה הפוטנציאלית של תהליכי הגלובליזציה לעתידן ולהישרדותן ויקדמו דגמים
כלכליים המשלבים בין מגמת הגלובליזציה לביצור השווקים הלאומיים, ובעיקר ביצור השירותים הרפואיים בזיקה לתרחישים אפידמולוגים או אקולוגיים.
מגמה כזו אם תתקיים תתוגבר בעלייה נוספת בסנטימנט הלאומי ביחס למה שהכרנו במדינות המערב בעשורים האחרונים. 

עם זאת המחיר של נסיגה מהגלובליזציה הוא ירידה מאסיבית ברמת החיים. לכן, מעבר למשבר המיידי וגרורותיו בכל מדינה בפני עצמה,
אין כמובן לצפות לחזרה אל שווקים לאומיים אלא למודל חדש שיכלול, בשלב ראשון, התכנסות חברתית, לצד המשך
זרימתם של עבודה, שירותים וסחורות בערוצים בינלאומיים. כך או כך בטווח הארוך, קשה לראות כיצד ארצות הברית
יוצאת מן המשבר הזה וידה על העליונה. תם עידן.

ד"ר דוד סורוצקין. הוא היסטוריון וסוציולוג, הקריה האקדמית אונו.