אצל אמא הכל פשוט, ואצלי הכל מורכב. אמא לוקחת את הדברים בקלילות, בפשטות, לא מתעמקת יותר מדי,
ולא מנתחת יותר מדי. אצלי הכל כבד, אני מתעמקת ומנתחת כל מילה, מספרת כל פרט. אני משתפת,
ואמא מקשיבה, היא משתדלת לעקוב אחרי כל הפרטים הקטנים ולא לשכוח שמות או סיפורים, מה שבדרך כלל קורה…
ולפעמים, אמא מתייחסת יותר מדי ברצינות לדברים שאני ממלמלת לעצמי, אפילו אם זה סתם כשאני עייפה
ובא לי שנ״צ. זה גורם לי להבין שאני צריכה לשים יותר לב לדברים שאני אומרת, ובאותה נשימה לדעת תמיד שאני
יכולה להגיד הכל.
אמא שלי ואני הבנות היחידות בבית. יש לי עוד שלושה אחים ואבא, כולם בנים, אז אני מוקירה מאוד את הזמן
איכות שלי עם אמא, גם אם זה סתם ללכת ביחד לקניות בסופר, או לשבת איתה במספרה ולפטפט עד שתגיע הלקוחה הבאה.
אמא שלי מעצבת, זה חלק בלתי נפרד ממנה. עיצוב שיער ועיצוב ושיפוץ רהיטים. היכולת שלה היא להפוך רהיט
שהיא אספה מהרחוב כי מישהו כבר מזמן איבד ממנו תקווה, ולהפוך את הרהיט הזה לפיס אמיתי. בנוסף לכל
יכולות
העיצוב יש גם את הקונדיטורית השתלטנית, שלמרות שהיא אמרה לי כמה דקות קודם שאם אני רוצה להכין משהו
היא לא רוצה להתערב והיא רוצה לנוח, ברגע שהיא רק שומעת את המיקסר בפעולה, קופצת למטבח ומשתלטת
על העניינים תוך כדי שאני מבקשת ממנה לצאת מהמטבח כי אני רוצה להסתדר לבד. כמובן שבפעם היחידה שהיא לא
התערבה ופיקחה, העוגה נאפתה יותר מדי והקרם יצא לא טוב.
אפשר לומר שנדבקתי מאמא בכמה דברים: בדרך בה היא מערבבת בתנועת עיגולית כל משקה שיש לה ביד, וכמובן
גם תזוזת הראש לפי הקצב תוך כדי בהייה במשהו, מבלי לשים לב.
אז כשאומרים לי כמה אני דומה לאמא שלי, מבחינת מראה או אפילו לפעמים התנהגות או תנועות מסוימות, אני שמחה.
אני מרגישה שקיבלתי את המחמאה הכי גדולה בעולם.
טליה אברך, בת 50, נשואה+4 ילדים, מרמת השרון, מעצבת שיער ובעלת הסטודיו "פזור"
מאיה אברך, בת 17, רווקה, מרמת השרון, תלמידת כיתה יא'
