קול החיים - יצחק קלפטר

לא להאמין, אבל יצחק קלפטר, גיבור הגיטרה, בן שבעים. כבר חודשיים. והוא, בניגוד לרבים מעמיתיו הקשישים
בדור הזהב של הרוק המקומי, היה שם-דבר זמן רב לפניהם. לא ילד-פלא, אבל בהחלט נער-כוכב,
ראשון מסוגו ברוק הישראלי, כשכבר בגיל 15 נקראה להקה על שמו. ועוד איזו. הצ'רצ'ילים. חלוצה ופורצת דרך.

כינוי חיבה שהפך למושג ולשם דבר ואותו לאייקון. כמוזיקאי בכוחות עצמו, יוצר (בעיקר לחנים, אך גם מלים),
מבצע ובעיקר נגן גיטרה אלוהי, צ'רצ'יל הטביע חותם רב-רושם בזמר הישראלי עוד קודם קריירת הסולו שלו,
שהחלה מאוחר יחסית. רק לפני ארבעים שנה, כשהוא בן 30. וזה אחרי ששירת בנאמנות את להקות "אחרית
הימים", "כוורת" ו"צליל מכוון" (ולפני שחבר לאריק איינשטיין...). במיוחד עשה זאת כגיטריסט הרפתקן וחדשן,
שהסתקרן והעז, מתח את גבולות החשמלית שלו, ופיזר סולו'אים מרהיבים ומחממי לב כל אימת שהתחבר למגבר.

אחר כך כמלחין בעל חוש מלודי מפותח למנגינות נעימות, mellow, פורטות על נימי הלב ומתיידדות לתמיד,
כמו "שיר אהבה בדואי", "אי ירוק בים", "עד עולם אחכה" ו"תמונה", שהלחין למופע "שיחות סלון" של יהונתן גפן;
או "בואי נישאר" לגידי גוב, "העיירה שלי" לאריק סיני, "סוף העונה" לגלי עטרי, "הולך ושר" לאושיק לוי ו"לוקח
ת'זמן" ו"צליל מכוון" ל..."צליל מכוון" (עם שלמה יידוב ושם טוב לוי). גם ככותב מלים, באיזי, בזרם התודעה,
כאוסף רשמים מהסביבה. הזמרה באה לו אחרונה, מן הסתם מפני שהוא נשמע בה מהוסס ומבויש ("שיר הטמבל"
ב"כוורת" למשל), רך ואפילו אבוד, עד היום. ואולי זה סוד הקסם הקלפטרי. "יצחק", אלבום הבכורה שלו כמבצע
(1981), הוא הטוב באלבומיו. ריכוז של שישה להיטים גדולים: "אני ואת אז" (הראשון שכתב והקליט; עם 
השורה "דו קרב בין גבר לאשה" שמשרטטת את תחומי הפואטיקה שלו), "האהבה שלי היא לא האהבה שלו"
(שכתב יהונתן גפן במבט מפוכח אופייני), "אף אחד כבר לא מתגעגע" (בתבנית מלנכולית של טרום עידן הפופ,
סטייל אנדי ויליאמס ופרנק סינטרה), "נפגשנו" (רוק-סול מצוחצח באווירת לייב, עם עוד שורה מונומנטלית: "זה
משחק האהבה/ מי שנכנס יוצא נפגע"), "מה היא הדרך" (במקצב הרגאיי) ו"היא עוברת" (רוק גיטרות רזה
שמתכתב עם הפיפטיז ועם הביטלס של ההתחלה).

ועוד ארבעה שלא היו לכאלה, אבל הם יצירות יפות, כנות ומרגשות בדרכן: "בוקר" עם גיטרה גראז'ית באופייה,
"אחד ובינתיים" הבלוזי (ששוזר רגאטון וספוקן וורד קודם זמנם), "היא הסכימה" (סיפור של חיזור בגוון אפלולי
ופסיכאדלי) ו"אצל אברם" האינסטרומנטלי, דואט בין חשמלית לסקסופון (של ירוסלב יעקובוביץ', המפיק המוזיקלי של
האלבום ומלחין היצירה).
זה גם דיאלוג בין ריתם'נבלוז לג'אז שיצחק כמו נולד אליו: אמנם הוא רוקי במגע אבל ג'אזי במבע (יעיד "קווים",
האלבום הכלי עם מתי כספי, יוני רכטר ושלמה ידוב, שקדם לקריירת הסולו). לטעמי יכול היה להיות ג'ימי הנדריקס או
ג'ורג' בנסון שלנו, גיטריסט-יוצר, ששר וגם מנגן יצירות אינסטרומנטליות. יש לו כמה כאלה (גם "כפר דייגים" ו"טיול
בתל אביב") אבל הן מעטות מדי. לי נדמה שזו החמצה. כי כך, לפחות, אני מפרש את הפתיחה של "צליל מכוון":
"בואי הנה, בואי לכאן/ אני שולח לך צליל מכוון/ אחרי שנים של חוסר ודאות/ בואי הנה, אל המלים/ אל הקצב, אל
הצלילים/ מספיק חלום, הפכי למציאות".

ליצירת קשר עם עמוס אורן, מגזין החיים הטובים
יש למלא פרטים ונחזור אליך בהקדם

Loading...

מומלץ להתפנק עם הטבות חדשות

{{PRODUCTID.NAME}}

{{ProductId.Website_ShortInfo}}

מומלץ להיפגש כאן

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

מומלץ לטייל במקומות חדשים

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

הצטרפו לרשימת 
התפוצה שלנו

Loading...