"אני מחפשת מקומות שיש בהם ייחוד שעצם ההגעה אליהם כבר יוצרת תחושה של משהו שונה," אומרת ילנה באידק,
מייסדת ומנהלת סדרות הקונצרטים פניני המוסיקה. "מנזר השתקנים בלטרון הוא המקום החביב עלי ביותר; מנזר ניקולאוס בנמל יפו,
מערת הפעמון בבית גוברין, האמפי הפתוח בקניון עזריאלי בתל-אביב, אוגוסטה ויקטוריה בירושלים וכנסיית יוחנן הקדוש בוואדי ניסנס בחיפה.
מקומות שנותנים אווירה מיוחדת למופעי המוזיקה שלנו." ילנה ככל הנראה צודקת בשיקוליה כי במקומות האלה היא מפיקה כ-180 מופעים
בכל שנה שאליהם מגיעים יותר מ-10,000 מאזינים ביניהם יש אנשים שמגיעים בכל שבוע."  

עלית ארצה בשנת 1990 ואת אומרת שמאז את מפיקה קונצרטים.

"למעשה התחלתי בהפקה כבר ברוסיה. נולדתי לבית מוזיקלי, אבא צ'לן ראשי בתזמורת האופרה בנובוסיבירסק,
אימא הייתה ונשארה עד היום פסנתרנית של להקות בלט," היא מציינת. "אז כמובן שלמדתי פסנתר בבית ספר ובאקדמיה.
הכיוון היה נגינה והוראת מוזיקה. ככל הנראה שלא הצטיינתי די כדי להיות סולנית. ואז כשהייתי בת 25 נשואה לבעלי הראשון שהיה פיזיקאי,
התגוררנו בעיר מדענים, סמוכה לנובוסיבירסק. הימים ימי הפרסטרויקה, הרבה אנשים לרבות מדענים נעשים ליזמים.
הגיעה אלי בקשה לארגן סדרת קונצרטים תמורת תשלום. זו הייתה ההתחלה, הקמנו תזמורת סימפונית במקום, המנצח
היה הוויולן מיכאל קוגל שמאז התמקם בהולנד. לישראל הגעתי כעבור חמש שנים. כגרושה עם ילדה. לא היה כל כך ברור מה
נעשה כאן והתחום הקרוב ביותר היה הפקה."

למעשה המשכת במה שעשית שם?

"כן אבל לא מיד. הפניה הראשונה באה מארגון של יוצאי ארגנטינה. באירוע נכח מישהו מן הכנסייה האוונגלית בירושלים
ושאל אם אני מוכנה לעשות קונצרטים אצלו. אז כבר הקמתי יחד עם מי שיהיה בעלי הכנר ולדימיר ברשביץ' רביעייה קאמרית מיתרי הזהב. 
יום אחד הגעתי למשרדי הקרן הקיימת בירושלים, אמרתי לאחד המנהלים שם 'יש לי קבוצת נגנים מצוינת. אשמח להציע תכניות'.
הוא 'לקח אותי ביד' והציג אותי לפני נציגי הארגונים האחרים בחצר המוסדות הלאומיים. תוך זמן קצר החלו ההזמנות.
הופענו בכנסים לפני משלחות מארצות הברית. זו הייתה ההתחלה."  

יש לך מפעל משגשג של מוזיקה שמפיק מספר מרשים של קונצרטים. איך את בונה תכנית איך את מתאימה תכנית לקהל?

"הנכס העיקרי הוא תזמורת הפסטיבלים שבראשה עומד ולדימיר ברשביץ'. המופעים לא מוגבלים רק למוזיקה קלאסית
מובהקת אלא כוללים מופעי ג'ז, מוסיקה לטינו אמריקנית, מוסיקה אירית, נגנים סולנים ולהקות. אני מגיעה להקשיב
להרכב שרוצה להופיע אצלי והבחינה הראשונה היא כמובן אם המוזיקה שלהם מוצאת חן בעיני. מנסים מופע אחד.
אם הקהל נהנה ממשיכים. קורה גם שמופע מסוים לא מצליח או שהאמנים לא מסתדרים אתי, למרות שנראה לי שקל להסתדר אתי.
פעם אחת לא שמעתי מופע מלא של הרכב, רק קטע מוקלט שכבש אותי. הזמנתי אותם להופיע. במהלך המופע
הקהל שמנה 300 איש בתחילת המופע הלך והצטמצם. נשארו 50. הקטע היחיד ששמעתי  היה ה'הדרן'.
שאלתי אותם אם אין להם יותר יצירות ברוח אותו קטע מוצלח. יש והרבה. אז אם יש לכם והקהל נוטש את האולם.
למה לא שיניתם? למה לא עשיתם סוויץ'? במלים אחרות כשאני שומעת קטע או יצירה אני חושבת כמובן על הקהל שלי."

את יכולה לאפיין את הקהל?

"אנשים בני 55 ומעלה. הקהל שאוהב לא רק את המוסיקה אלא גם את האווירה שיש במקומות האלה.
בשנים הראשונות הייתה נוכחות גדולה של יוצאי רוסיה, היום הקהל מאד מגוון. הרוב מגיעים ממרכז הארץ. מירושלים מגיעים פחות.
גם בקונצרטים בירושלים יש יותר לא ירושלמים. אתן לך עוד דוגמא על טעם הקהל. תכנית ג'ז שמנוגנת בשעת צהריים
לא יכולה לכלול קטעים שמתאימים למועדוני ג'ז של שעת לילה מאוחרת עם יין ועם סיגריות. זו רוח ההנחיות שאני מעבירה למוסיקאים שמופיעים אצלי."  

איך את משווקת?

"אני נותנת שמות לתכניות למשל 'ערב בווינה' תמיד מצליח. כשהשם 'קרנבל בוונציה' צץ לראשונה שאלו אותי אם צריך להגיע בתחפושות.
הסברתי. תכנית אהובה במיוחד היא 'העונות' כשאנחנו מבצעים את ארבע העונות של ויוולדי ושל פיצולה ביחד ומצרפים לנגנים צמד רקדנים.
פרסום עשיתי בעבר בעיתונים היום בעיקר דרך התקשורת הישירה פייסבוק ודומיו." 

מה הם גבולות הרפרטואר של פניני המוסיקה?

"בקלאסיקה ויוולדי, מוצרט, שוברט, שומן, בטהובן. צ'ייקובסקי במידה. המאזינים לא אוהבים מוסיקה של המאה העשרים
ויותר חדשה.אנשים אמרו לי פעם כשיש במוסיקה יותר מדי אמוציה ויותר מדי אקספרסיביות היא לא בשבילנו."    

"נבחרת האמנים שלך כוללת רק ישראלים?

"בהחלט לא. הכנר סרגיי סטאדלר מופיע כאן כל שנה תמיד במאי בסביבות יום העצמאות. השנה כמובן לא יכול היה להגיע.
יש זמרים גיאורגיים שגרים במערב אירופה. כשהם פה ושרים רפרטואר מוכר הם מסיימים בירים גיאורגיים. כולם אוהבים את
המוסיקה המופלאה. בין הסולנםי הישראלים אירה ברטמן, יותם כהן, פליקס ליבשיץ, מירלה גרדינרו. הבנתָ כבר שיש לי חולשה לאופרות.
אחת הכוכבות הגדולות שהופיעו אצלנו היא אולסיה פטרובה, מצו סופרן שהופיעה עם הפילהרמונית הישראלית בקונצרטי הפרידה
מזובין מהטה. כמובן שאנחנו לא יכולים לעמוד בתשלומים שהיא רגילה לקבל במטרופוליטן בניו יורק או במקומות יוקרתיים אחרים.
אבל פטרובה חברה של הזמרת אולגה סנדרסקי הירושלמית שמופיעה אצלנו.  שתיהן למדו ביחד. פטרובה התארחה אצל חברתה והופיעה אצלנו."       

נחזור למשפחה את המפיקה, בעלך ולדימיר הוא הכנר הראשי של התזמורת. מה על הבת שלך?

"ריטה היא רואת חשבון  וזה מצוין. אבל בעלה סרגיי הוא האיש שאחראי על המופעים כולם ארגון, סאונד,
לפעמים אני לא בטוחה מי עובד אצל מי הוא אמלי או אני אצלו."

אז אין דור מוסיקאים חדש במשפחה.

"דווקא יש הנכד שלי ניקיטה, הוא בן שלוש עשרה היום. הוא נגן כלי הקשה בעיקר קסילופון.
הם גרים במודיעין וצריכים להסיע אותו בכל בוקר לבית הספר התיכון שליד האקדמיה למוסיקה בירושלים וגם למורה שלו
אלון בור שמלמד במעלה האדומים. המוסיקה ממשיכה לרוץ והמשפחה עובדת קשה בשבילה."   

כשיוסרו ההגבלות על המופעים איפה יהיה הקונצרט הראשון של פניני המוסיקה?

"אם זה תלוי בי בלטרון. אולי לא מקום אידיאלי לתנאים החדשים שמוטלים על מארגני קונצרטים. אבל אני רוצה שזה יהיה שם."