שנות השבעים סיפקו לעולם את השירים היפים ביותר של הפופ. גם בישראל. אחרי שנרגעה הפלישה
הבריטית הראשונה (לשון אמריקאית לתיאור המפץ הגדול של הסיקסטיז) ושככו הגיטרות החשמליות של
הרוק הכבד שזינב בה, אפשר היה לשמוע את יופיו הבלתי נתפש של הרוק המתקדם, השכלתני, ה"אמנותי".
אותו צליל מתוחכם, מרובד וא-מונוליטי שהחדירו לרוק'נרול ולרית'מ'נבלוז מוזיקאים "רציניים", מלומדים ומשכילים,
ש"גילו" את הפופ והרוק ומצאו אותם כר מתאים להתבטאות ולהתפתחות. בארץ קראו לו "קצת אחרת".
אחד הבולטים והחשובים בעיצוב פניו של הצליל המעורבב-משולב-מורכב בישראל, אולי גם ממציאו של
הז'אנר וממבשריו של הפיוזן האינסטרומנטלי שעוד יגיע, היה שם טוב לוי, שנכנס אל הסבנטיז כיוצא להקת
פיקוד מרכז, עם עבר באקדמיה למוזיקה בתל אביב ומעבר במכללת ברקלי בבוסטון. לא פשוט היה לבלוט
לצידם של נפילים כמישה סגל ושלום חנוך, חצי דור לפניו, ולצידם של עמיתים מבטיחים כמתי כספי,
שלמה גרוניך, אבנר קנר ויוני רכטר. אולם כבר ב-72' הציג לוי לראווה ולתאווה את הצליל הלירי,
החושני והמנחם שלו, בלחניו המופלאים ל"דון קישוט", "שיר של אחרי המלחמה" ו"יכול להיות שזה
נגמר" לאריק איינשטיין. ועמו, חזון מוזיקלי רחב-אופקים שחיבר בין פופ, רוק, קלאסי, ג'אז ומוזיקה אתנית,
דוגמת "הנסיך הקטן" ו"קטע שמי" ב"קצת אחרת" (עם ידוב וגרוניך) ב-74', "ענבלים" ו"בלילות הסתיו" ב"ששת"
(עם רנרט ורביץ, בין הייתר) ב-76', ו"סיפורו של יום", "יכול להיות שזה נגמר", "בלדה לאיו" ו"בלילה" ב"צליל
מכוון" (עם ידוב וקלפטר) ב-79'.
אלבום הבכורה כסולן של לוי, אדם צנוע ונחבא אל הכלים (!), מוזיקאי של מוזיקאים ופרטנר מעולה ליצירה
בצוות (יעידו החיבורים לעיל; עבודותיו עם איינשטיין, גרוניך והרכבים נוספים לאורך הדרך; עד ל"אנסמבל
של שם טוב לוי", להקתו בשנות ה-2000; שלא לדבר על כתיבה לקולנוע, תיאטרון וטלוויזיה), היה "מצב
רוח" (76'), אחד הטובים והמגוונים שיצר. יש בו שירים אישיים כ"יצאתי לטייל ברחוב" הגרוניכי בקופצניותו
ו"אחרי שהלכת מכאן" במתכונת טריו ג'אז מובהקת; שירי משוררות כ"שירי סוף הדרך" (לאה גולדברג)
הרוקי שהפך לתפילה חילונית או "צער הלילה" (דליה רביקוביץ) האתנו-ג'אזי; שני הימהומים חסרי מלים
כ"שיר", שנשמע כוואריאציה על שיר מהכבש השישה עשר, הרבה לפניו, ו"קטע נעים" הקלאסי-פופי;
הצדעה ליוהן סבסטיאן באך, המוזיקאי האהוב עליו, ב"אדאג'יו" (סונטה מס' 7) ושתי יצירות
בהשראתו – "יום הולדת", שתובל ב'גאז-רוק, ונעימת הנושא הניאו-קלאסית, החופשית וההרפתקנית
בנגיעות ג'אזיות ופסיכאדליות.
"מצב רוח" הציג מוטיבים ומהלכים מאפיינים שיחזרו ויתפתחו באלבומיו הבאים של שמי,
גם הוא בן 70. כשרון הלחנה מופלא ומכמיר, נוכחות דומיננטית של חליל (בהשראת איאן אנדרסון מג'טרו טאל),
נגינה בפסנתר, שירה חמה ומרגשת, וכמובן - השכלה קלאסית, אהבה לג'אז, השפעות פרוגרסיביות
של להקות דוגמת ג'נטל ג'איינט, אמרסון לייק ופאלמר, יס ואחרות, שורשים (בולגריים!) במוזיקה אתנית,
ים תיכונית ובלקנית ותבליני ימי ביניים ובארוק. כל מה שיעשו את שם טוב לוי לענק עדין בעצמו.
"מצב רוח" הדיסק ראה אור ב-1994 עם תוספת של "דון קישוט" (בהשתתפות אריק איינשטיין וארקדי דוכין).
למהדורת 2008 צורפו גם מחרוזת שירי ביטלס, השיר "שובי לביתך" ונעימת הסדרה "עמוד האש".
כחלופה מוצלחת ביותר, לכו על "המיטב", אוסף משולש (מ-2012) עם 60 היצירות האהובות יותר על
שם טוב לוי עצמו. חמש מהן לקוחות מ"מצב רוח".
