"עבדתי תקופה קצרה במשמר הארמון בוורסאי. הייתה לי אפשרות לשוטט בארמון באופן חופשי,
דרך מעבריו הנסתרים, דרך תעלותיו, להרגיש כמו אציל שחומק מחדר פילגשו. אבל במובן הפרקטי זה היה גם דרך
נפלאה לחקור, ללמוד ולהתבונן כמו שאף מבקר מזדמן לא יכול. בוורסאי רב הנסתר על הגלוי, והמבקרים רואים רק חלק מהארמון"
"חיפשתי בניין בסגנון אקלקטי עם תקרות גבוהות וחלונות גבוהים אנכיים, וידעתי שהתקציב שלי יתאים לפלורנטין.
עיצבתי ובניתי בה הכול, משלב הרעיון עד שלב הניקיון. הדירה הייתה סטנדרטית, דירה ישנה שעברה שיפוץ מודרני
בתחילת שנות האלפיים. מה שראיתי בה היה הפוטנציאל שלה"
"בתחילת השיפוץ גרתי בתוך אתר בנייה, עם כל המשתמע מכך. נוספו על כך ההמתנה לכל החומרים, ולבסוף
העבודה עצמה, שמבוססת על ניסוי וטעייה; הרי לא לומדים בשום מקום איך לעשות כזאת דירה מאפס, ועוד לבד.
נדרש הרבה כוח פיזי ומנטלי כדי להתמודד עם כל זה"
"חדר השינה הוא החדר היחיד בבית ללא עיטורים מוזהבים, כדי לתת לו אווירה יותר אינטימית ופחות רשמית.
אני מתגורר בה כבר שנים ועדיין מתפעל כמו בהתחלה. הדירה הזאת לא מפסיקה לרגש, היא תמיד נוכחת, ואף פעם
לא מפסיקה להקסים. בכל בוקר, כשאני קם ופותח את דלתות חדר השינה לסלון, אני כאילו נכנס לדירה מחדש.
זה מדהים אותי שזה עדיין קורה לי בכל יום"
חזית ביתו של רונן סאס, בפלורנטין התל אביבית, אינה מסגירה את מה שמסתתר בפנים. למעשה, אי-אפשר לנחש
שכבר בצעד הראשון בתוך הבית הלסת תישמט. הבית מעוצב בסגנון צרפתי של לואי ה-15 ובאופן המדמה אווירה
תיאטרלית שאפיינה את חללי הבתים מאותה תקופה.
מה שמבדילים את ביתו של סאס מדירות אחרות בסגנון עתיק הם לוחות הקיר, בוואזרי (boiserie).
סאס עיצב ובנה את הלוחות הללו בעצמו והם מלאכת מחשבת של מאות פריטים שיוצרים יחדיו מראה עשיר שעוטף
את המבקר מכל עבר ונותן את אותה תחושת התפעלות שחשים אלו המבקרים בארמונות אירופה הקלאסית.
את החלל משלימים פריטים תקופתיים שסאס אסף במשך עשרות שנים.
במילים אחרות, אילו מלכת צרפת מארי אנטואנט המנוחה הייתה נכנסת לכאן, היא בהחלט הייתה מרגישה בבית.
לראיה, כשהגיע לדירה הצרפתית סגן מנהל קשרי התרבות של ארמון ורסאי, מסיה פייר עזיזה, עם אשתו ועם בנו,
הוא לא הסתיר את תדהמתו. "הם עשו סלפי בדירה והצטלמו וזה נראה לי מוזר שאתה, שעובד כל יום בוורסאי,
מתפעל מהדירה שלי", אומר סאס בחצי חיוך.
רונן סאס, במקור מתל אביב, הוא מומחה לעיצוב פנים תקופתי. מקצוע שלא קיים בישראל ובמסגרתו הוא מעצב פנים
שמתמחה בסגנונות תקופתיים.
איך לומדים את המקצוע?
"זה לימוד אוטודידקטי שנמשך שנים - של חקירה, של התבוננות. עברתי ממוזיאון למוזיאון, מארמון לארמון, למדתי
מוטיבים אופייניים לכל סגנון".
עבדת בוורסאי.
"עבדתי תקופה קצרה בוורסאי, במשמר הארמון. היתרון העיקרי מבחינתי היה האפשרות לשוטט בארמון באופן
חופשי, דרך מעבריו הנסתרים, דרך תעלותיו, להרגיש כמו אציל שחומק מחדר פילגשו, או לחלופין - כמו אחד
המשרתים שנעלמים דרך אחד המעברים הנסתרים מבלי שיורגש, כדי לא להפריע ולא להטריד את אדונו.
אבל במובן הפרקטי זה היה גם דרך נפלאה לחקור, ללמוד ולהתבונן כמו שאף מבקר מזדמן לא יכול. בוורסאי רב
הנסתר על הגלוי, והמבקרים רואים רק חלק מהארמון".
מהו החלק האהוב עליך בארמון ורסאי?
"החלק האהוב עליי הוא הדירות הפרטיות של לואי 15. החדרים הללו הם הכי יפים, הכי אינטימיים, בסגנון האהוב עליי,
שהוא סגנון לואי 15, שמאפיינם אותו אה-סימטריה ומוטיבים מהטבע. סגנון זה נולד בוורסאי בחדרים הפרטיים של
המלך, ומשם נדד לבתי האחוזה הפריזאים ומעבר. מובן שעבדו עליו האמנים הכי גדולים של התקופה שעמדו
לרשות המלך".
פרויקט חיים
סאס חי בניו יורק קרוב לשבע שנים, שם עבד כמעצב גרפי. עם חזרתו לישראל הביא עמו מכולה מלאה בחפצים
עתיקים שרכש אחרי ביקורים בשווקי עתיקות ואצל סוחרים. "יש אספנים שכל הזמן קונים, אני לא אספן - אני מעצב.
הדקורציה חשובה לי, המראה הסופי יותר חשוב מפריט עתיק כזה או אחר".
בארץ חיפש סאס דירה לרכישה במשך תקופה ארוכה. "הזדקקתי לבניין בסגנון אקלקטי עם תקרות גבוהות וחלונות
גבוהים אנכיים, וידעתי שהתקציב שלי יתאים לפלורנטין".
סאס החל את פרויקט חייו. הוא העביר את הדירה שיפוץ קבלן, והכין את החדרים לעבודת העיצוב האמנותית שלו.
"אני עיצבתי ובניתי הכול - משלב הרעיון עד שלב הניקיון. הדירה הייתה סטנדרטית - דירה ישנה שעברה שיפוץ
מודרני בתחילת שנות האלפיים, מה שראיתי בה היה הפוטנציאל שלה. כבר בפעם הראשונה שהייתי בה היה לי חזון
איך אני מחלק את הדירה ומה אעשה בה. כל חלק בבית, בין אם הוא תועלתני או דקורטיבי, תוכנן כך שהאחד לא
יפריע לאחר, והתוצאה היא שאין בבית תעלות מיזוג, תקרות מונמכות, כבלי חשמל או מכשירים אלקטרוניים
שמסתובבים בין הרגליים ומפריעים למראה התקופתי של הבית".
נסתר מהעין
התוצאות של הגשמת החזון של סאס מפעימות. הדירה מחולקת לחללים נפרדים ונדמית כגדולת ממדים הרבה יותר
משבעים המטרים הרבועים שלה. יש בה סלון רשמי, חדר שינה, חדר אוכל שהוא גם חדר כניסה, וכמובן קשתות
במסדרון כיאה לבית צרפתי עירוני מסורתי.
שעון האורלוגין הענק שנמצא בכניסה הוא העתק שעון של שארל קרסן בסגנון הריג'נסי, והוא הפריט היקר ביותר בבית.
מהו הפריט הנדיר ביותר בבית?
"שעון הקרטל, שעון מדף, שנעשה על ידי השען של הקיסר נפוליאון השלישי, פרנסואה לסאז'. קניתי אותו בבלגיה".
מה היה השלב הכי מאתגר בהקמת הבית הזה?
"ההתחלות הן תמיד הכי קשות, וגם במקרה של הדירה הזו ההתחלה - שבמהלכה גרתי בתוך אתר בנייה, עם כל
המשתמע מכך - הייתה קשה ומאתגרת. נוסף על כך ההמתנה לכל החומרים, ולבסוף העבודה עצמה, שמבוססת על
ניסוי וטעייה, הרי לא לומדים בשום מקום איך לעשות כזאת דירה מאפס, ועוד לבד. זה דרש הרבה כוח פיזי ומנטלי
כדי להתמודד עם כל זה, הראש עבד סביב השעון וחישב עשרים צעדים קדימה".
הדגם לנו בבקשה סיור וירטואלי בחדרי הבית.
"הבית מורכב משלושה חללים עיקריים - הסלון, חדר האוכל שהוא גם חדר הכניסה לבית, וחדר השינה.
הבית בעצם סובב סביב הסלון, המשמש כחלל המרכזי; גודלו כעשרים מטרים רבועים והוא כולל גם פינת עבודה.
כשתכננתי את הסלון היה לי חשוב לשמור על הסימטריה, ולכן בזוג אחד של הדלתות הכפולות, זה שפונה למסדרון,
נאלצתי את אחת הכנפיים להתקין באופן קבוע כי מאחוריה יש עמוד תומך, כך שבעצם היא דלת דמה.
"חדר האוכל מתהדר בשלוש קשתות גבוהות שדרכן נכנסים לבית. זה חדר רבוע שבמרכזו שולחן אוכל עגול, והוא מוביל לסלון.
"בחדר השינה מיקמתי, מאחורי לוחות הקיר הדקורטיביים, את הארונות, את הטלוויזיה ואת יחידת המזגן, כך שהכול
נסתר מהעין. מיחידת המזגן יוצאים שלושה פתחי אוורור לחדר השינה, לסלון ולמסדרון כך שאין תעלות מיזוג בבית.
חדר השינה הוא החדר היחיד בבית ללא עיטורים מוזהבים כדי לתת לו אווירה יותר אינטימית ופחות רשמית, כיאה לחדר שינה".
אחרי השנים שבהן אתה מתגורר בה אתה עדיין מתפעל ומתרגש כמו בהתחלה?
״הדירה הזאת לא מפסיקה לרגש, היא תמיד נוכחת, ואף פעם לא מפסיקה להקסים. בכל בוקר, כשאני קם ופותח
את דלתות חדר השינה לסלון, אני כאילו נכנס לדירה מחדש. זה מדהים אותי שזה עדיין קורה לי בכל יום״.
