ריקי גל שבחודש שעבר מלאו לה שבעים שנה (לא להאמין על חיית הבמה המסחררת הזו) היתה אחת הכוכבות הגדולות בבידור הישראלי של שנות השבעים.
מה זה כוכבת? כל הפקה מוזיקלית בימתית חפצה בשירותיה. כל פסטיבל זמר – מילדים ועד חסידי, משירי משוררים ועד הזמר והפזמון – שמח לארחה.
ובכל זאת, ליד שמה היתה כוכבית, כזו ששמורה לגיבורי תרבות שחסרה להם חותמת רשמית שהם אכן כאלה.
אף שכיכבה בשלאגרים בימתיים, הפגיזה בלהיטי רדיו וזכתה להערכה בתקשורת, גל לא השכילה משך שנים ארוכות לארוז את כשרונה המופלא כפרפורמרית
בחבילה משכנעת הקרויה אריך נגן. הלהיטים שהקליטה ("מפרש בודד", "שמור לי", "כוכבים לא משקרים", "השמש היא האור של העולם", "(בני) ילד רע",
"לגור איתו", "אמת או חובה" ואחרים) התפזרו ברוח או השביחו את אלבומי מחזות הזמר וההפקות בהם השתתפה ("עולמו של ז'ק ברל", "אל תקרא לי שחור",
"בני בום", וגם "עמק הנהר האדום", "הללויה הוליווד" ו"אברהם אחד" של ראשית השמונים). לא שלא ניסתה אבל הנסיונות לא הבשילו לאלבום הבכורה המיוחל,
רק האדירו את האגדה על הזמרת יוצאת הדופן שמתקשה למצוא את עצמה מחוץ לתיאטרון (ההצגות המוזיקליות "גטו" ו"פן", המחזמר "עלובי החיים" וגם "אוויטה"
על סף הניינטיז).
שנות ההמתנה הארוכה (מאז השתחררה ב-1970 מלהקת חיל הים) הסתיימו-השתלמו עם "ריקי גל" ב-1987. סיפור לידת האלבום כבר הפך לרשומון,
גרסאות שונות, מצד שלושת השותפים ביצירתו: גל, המוזיקאי מתי כספי והמפיק, היזם ואיש החזון דודו אלהרר. בתוצאה אין מחלוקת: "ריקי גל" הוא מאלבומי
הבכורה המוצלחים ברוק הישראלי, פצצה בכל קנה מידה, מפץ לתקופתו ונפיץ עד ימים אלה.
בעיקר הוא יצירה מוזיקלית מזהירה של כספי שהלחין, עיבד והפיק מוזיקלית. עם שלושה-ארבעה נגנים בלבד (רמי לוין בקלידים, ארז נץ וחיים רומני בגיטרות
חשמליות וקובי כהן בבס) יצא כספי מאזור הנוחות שלו והוכיח את גאוניותו בפאנקי-רוק ססגוני, מלא כוח ותשוקה, שקיבע את גל כדיוות רוק סקסית ועוצמתית.
יש בו תשעה שירים בלתי נשכחים: "נערת הרוק" האלמותי (יצחק לאור) שהרעיש בגישתו הישירה ובתיאוריו המיניים הבוטים, אבל הפך את גל לרוקרית
הישראלית הטובה אי פעם. גם היום נדיר לשמוע זמרת ישראלית גונחת, נאנקת, יוקדת באמפתיה ומרגשת בשליחות אמנותית. הפאנקי הלוהט "מערבה מכאן"
(תרצה אתר) שהגשתו הבימתית, בשפת סימנים, נתקבעה כחלק בלתי נפרד ממנו; הרוק-בלוז ספוג הנשמה "ליל שרב (אבן מקיר תזעק)", הרית'מ'נבלוז
המשובב "לא (בלילה, לא ביום)" והפאנקי המאתגר "הנה פתחתי חלון" (שלושתם של נתן זך); הבלדה קורעת הלב "ילד אסור, ילד מותר" (יעקב גלעד)
מעוטרת בסולו גיטרה מיתולגי של נץ; הפאנקי-ג'אזי הקברטי-תיאטרלי "פה ושם" (תלמה אליגון-רוז); בלדת הפסנתר ושיר הערש טרוף השינה "חלומות ארוכים"
(מירי פייגנבאום); ו"טוקיו גדולה" (אהוד מנור) הנועל, "הרגוע" באלבום, בהשראה ברורה של סטיבי וונדר, מאליליו של כספי.
"ריקי גל" חרט בתודעה את גל כזמרת נפלאה, מבצעת נועזת ומגישה חד-פעמית. "מה זאת אהבה" שנה מאוחר יותר, גם הוא עם מתי כספי, השלים
את הצהרת הפתיחה (המאוחרת) שלה, שלח אותה להופעות משלה וסיפק להיטי ליבה ("על ראש שמחתי", "בצער לא רב", "אילו יכולתי", "ילד שלי",
"אמצע בלוז", "מקום לדאגה" ושיר הנושא) שמשרתים אותה עד היום. ועדיין "ריקי גל" מרגש בראשוניותו.
