יש לי אבא מיוחד. אולי הכי מיוחד בעולם. הוא מלא בקשת של צבעים. רגע אחד הוא יכול להיות בדמות
ההורה המחנך, שמתווה דרך ומשריש ערכים, ורגע אחר הוא יכול להיות החבר הכי טוב בעולם, שמקשיב, מייעץ,
ומכוון. אבל בעיקר, הוא אבא עם נשמה ענקית, תמיד דואג שיהיה לנו הכי טוב בעולם.
אבא לימד אותי להישאר בפשטות, בצניעות, להיות עם רגליים על הקרקע, להתרסק כדי להבנות, להיכשל כדי
להצליח, ותמיד למצוא מה הופך אותנו לאנשים טובים יותר.
התכונה שאני הכי אוהבת באבא שלי זה את החריצות שלו. הוא כל כך חרוץ שאפילו נמלה עצלנית לידו. כותב,
יוצר, מופיע, מתחדש וממציא את עצמו כל פעם מחדש. איש עבודה בכל רמ"ח איבריו. אבא עבד ועדיין עובד מאוד
קשה כדי לכבוש עוד פסגת חלומות שמחכה לו.
יש תקופות שאני מסתכלת עליו מהצד בעיניים של ילדה קטנה-גדולה ואומרת לעצמי שאפילו לאלוהים יש מה ללמוד ממנו.
אנחנו דומים, אבא שלי ואני. לשנינו פנים ארוכות ופלטפוס ברגליים. שנינו רגישים בצורה בלתי רגילה, עקשניים,
פרפקציוניסטים.
אני מלווה את אבא כבר שבע שנים. בכל הופעה אני איתו על הבמה, זמרת ליווי נאמנה וגאה.
לראות אותו כל פעם, מהצד שלי, הופעה אחרי הופעה, עולה על במה ונותן את הופעת חייו, קהל שלם עומד על
הרגליים ומריע לו. כל הופעה. כבר 40 שנה. אני לא יכולה להסביר כמה זה מרגש אותי ועד כמה זה לא מובן מאליו
בכלל.
שלומי שבת, בן 65, גרוש+2, גר בהרצליה, זמר
מנור שבת, בת 38, גרושה, גרה בהרצליה, זמרת
