הזמרת מירי אלוני, שתהיה בת 71 בחודש הבא, חבה את תהילתה למלחין יאיר רוזנבלום, המנהל המוזיקלי של להקת הנח"ל, בה שירתה.
בהדרכתו היתה לסולנית הבלתי מעורערת בתוכנית "שא לשלום", בה שרה את "בהיאחזות הנח"ל בסיני",
"אנחנו ואתם", "הבן יקיר לי" ו"שיר לשלום". רוזנבלום, שנעזר במוזיקאים צעירים ומבטיחים כדני סנדרסון,
אלון אולארצ'יק, אפרים שמיר ומאיר פניגשטיין (ששירתו איתה בלהקה לצד גידי גוב, ירדנה ארזי, לאה לופטין
ומוכשרים אחרים), כדי להחדיר את הגיטרה החשמלית (ועימה את הרוק'נרול) לסאונד של הלהקה הצבאית,
הוציא את המיטב מן הזמרת הצעירה.
תחילה נדמה היה שמידותיה - קול יוצא דופן, שירה נקיה ומדויקת והגשה עזת מבע – מיועדות להרפתקנות
ולחדשנות ברוק הישראלי הצעיר, בו יכלה להתבסס, ובקלות, כגבירתו הראשונה. אולם אחרי שהשתתפה בהקלטת
הגרסה הראשונה של "סיפורי פוגי", שרה את שירי הנושא בסדרת הטלוויזיה "חדווה ושלומיק" (גם הם של
רוזנבלום), וחברה להרכב הרוק הנחשוני "אחרית הימים" (לצד זוהר לוי, אלי מגן, יצחק קלפטר וגבי שושן),
לקחה צעד לאחור, ויתרה על החתרנות והעדיפה את "חבורה בימות" ששרה את נעמי שמר. קשה לדעת מה היתה
משיגה אלוני ברוק המקומי, אולם הספק מאכזב של שני אלבומי אולפן כסולנית בלבד ("מונה ליזה של המאה
העשרים" ב-73' ו"טיפת אהבה" ב-87') ופער שנים עצום ביניהם, מעידים על אישיות רכה ומשקפים נסיבות חיים
שהיקשו על חברות התקליטים להשקיע בה.
אלבום הבכורה הנהדר מציג את איכויותיה המגוונות כמבצעת. מרבית שיריו הפכו לקאנוניים. להיטים מהלהקה
הצבאית כ"הבן יקיר לי", מפגן קולי וירטואוזי בעיבוד מופתי של רוזנבלום לפיוט של משפחת מלבסקי, ו"בהאחזות
הנח"ל בסיני" של שמר שהפך לסמלו של דור (כמו רוב השירים של אלוני); לצד "הבלדה על חדוה ושלומיק"
ששירטט (יהונתן גפן) דיוקן דור שמחפש את עצמו במסר אקטאולי ובעיבוד נהדר גם היום, ו"להיות לבד" המהורהר
והמכונס שמוכיח כי אלוני מיטיבה לשיר גם נמוך. שירי קברט מעולים (שהובילו אותה ב-74' לערב שירי ברטולד
ברכט "ההנאות הקטנות שבחיים"), כשיר הנושא הנהדר (דפנה אילת), "במות הקיץ" (רחל שפירא) המכמיר,
"כשאמות (אל תשתול שושנים)" (לאה נאור) הקוקטי המקסים (לא תזהו את קולה) ו"אהבת איתמר בן אב"י"
עתיר הרומנטיקה, היפה בשיריו של דודו ברק, עם רי"ש מתגלגלת ודיקציה מלוטשת שמקנים בגרות ובשלות לשירתה.
כל אלה בעיבודים מופלאים של מוני אמריליו, אלכס וייס ונורית הירש. האחרים זכורים פחות: "דינה" (אתר והירש)
מהסרט "חכם גמליאל", "יד ענוגה" הקלאסי בעיבוד (יגאל חרד) שמאתגר את אלוני עם סלסול אשכנזי;
"טנא מלא כוכבים (עמוק בטל)" (לאה גולדברג ושמר) הצלול כבדולח בעיבוד ג'אזי-קברטי (אלכס וייס);
ו"האידיוטית" (אלמגור ואמריליו) כבונוס משעשע שמפגין יכולות משחק וחיקוי מפתיעות.
שבעה משירים אלה תמצאו ב"מיטב השירים" שלה, מ-96', כשאלוני הפכה לאייקון תרבות ושלום, בעקבות רצח
ראש הממשלה יצחק רבין. וגם את "תחת עץ האקליפטוס" ו"הנסיכה", "לשיר זה כמו להיות ירדן" ו"בארץ להד"ם",
"שיר לערב חג" המרטיט (אתר והולנדר), "שיר לשלום" (בעיבודו של גרי אקשטיין) ו"על דעת המקום"
(עמנואל צבר ורוזנבלום) מהפך הקרביים.
אמנם קולה של אלוני ממשיך להישמע, בזכות השירים לעיל, שעשו אותה לאחת החשובות, הבולטות והמשפיעות
בזמר העברי. אולם את מה שהפסידה התרבות הישראלית בגלל שמיעטה להקליט, אין דרך להעריך.
