שולה חן חוזרת לימים ההם

כששיחות עם הזמרת שולה חן רואות דפוס או פרסום תקשורתי אחר, וציטטות שלה הופכות לכותרות יבשות, חן עלולה
להישמע ולהיראות טיפה לוזרית, במקרה הטוב, ומעט יבבנית במקרה הרע. אולם האמת היא שחן מנהלת ביושר ובאומץ
מסע צליבה עצמי מתמשך."אני מרוצה ממה שעשיתי", היא אומרת. "כמעט מתשעים אחוז ממה שעשיתי.
אבל לא מרוצה מזה שלא עשיתי מספיק", היא מוסיפה באותה נשימה.

וזה בעצם הסיפור של שולה חן. כוכבת ענקית בלהקת הנח"ל האחרונה של עידן האקורדיון, עם להיטים שהשתלטו על
רשימות השידור והרגלי ההאזנה של הישראלי הממוצע בשלהי הסיקסטיז.
היא עשתה את "ישנן בנות", "הוא לא כל כך חכם", "אחד חולמני" (עם טוביה צפיר),"מטריה בשניים" (עם שלום חנוך),
"ואלס להגנת הצומח" ואחרים לשלאגרים, והם עשו אותה.
בעקבותיהם הגיעו אלבום בכורה עטור להיטים ("אוריה החיתי", "איזידור", "בוא הביתה",
"אל תשיר לאף אחרת", "אל תספר היום בציר" ו"פתאום היה לי טוב כל כך"), השתתפות
בפסטיבלי זמר נחשקים (הזמר והפזמון, שירי משוררים, קדם אירוויזיון) וגם לילדים (הפסטיבל והפסטיגל)
פה ושם סרטים ולא מעט תוכניות טלוויזיה. אולם בשלב מסויים, לפני יותר משלושים שנה,
הואטה התנופה ונעצרה וחן נדחקה מהמרכז, לא תמיד באשמתה.

"מעולם לא הייתי דחפנית", היא מודה בגילוי לב. "התחלתי כל כך בגדול - עד בעצם 'ברנשים וחלומות'
(הרביו המוזיקלי עם שירי מחזות זמר בהפקת התיאטרון העירוני חיפה מ-81'. ע"א). אחר כך עשיתי דברים שהייתי
מרוצה מהם אמנותית, אבל הם לא הלכו מסחרית. מחזות הזמר 'קרחת' ו'פנטסטיק',
הצגת הבידור 'הקורקבן', הצגת התיאטרון 'נפוליון חי או מת'. נורא מחמיא לשחק נסים אלוני
והוא כותב במיוחד בשבילך. היית מוחמאת. מצטערת שחנוך לוין לא יצא לי,
אבל לרוב מה שעשיתי היה טוב".  

הנוכחות, פרגון התקשורת טעם הקהל

כשהיא נשאלת על הטעויות שלה בקבלת ההחלטות, היא אומרת, "מסכימה שבחלקן ההחלטות לא היו טובות,
אבל המניע שלי היה לעבוד. תמיד היו לי אמרגנים, אלה שמסדרים הופעות. לא היו לי מנהלים אישייים.
היו כל מיני סדרות, טלנובלות, שלא קראו לי לא באשמתי. הייתי סוגרת דברים לבד.
לרוב בהתייעצות עם אבי (קורן, בעלה דאז. ע"א)".

קורן הוא מי שכתב למענה את הגירסה העברית של "בוא הביתה" – במקור "Sunday morning" של "Spanky and Our Gang",
להקת פולק רוק אמריקאית – שיצרה סולנית ההרכב, מרגו גוריאן. שיר אהבה ופיוס זה פתח את "שלכם שולה חן", אלבומה הראשון (1969).
קורן תרגם עבורה (מאיטלקית) גם את "כמו אמש" ו"בוא נבנה ארמון", ובהמשך כתב לה את "אם" (מקום ראשון בפסטיגל 83)
ו"גיטרה" (קדם אירוויזיון 86). "אבי כתב את 'שלווה' ללהקת הנח"ל ואת 'אנחנו לא צריכים' לשלמה ארצי
שחבל שאני לא שרתי", היא מוסיפה, ספק ברצינות ספק בצחוק.

באותם ימים דימו אותה לפטולה קלארק, לסלי גור, מריאן פיית'פול (הצעירה) ולולו. אולם כגודל ההתחלה,
כך עומק האכזבה הדיסקוגרפית ממנה. "שלכם שולה חן"
הוא אלבום האולפן הבודד שלה (אם לא נחשיב שני אריכי נגן של שירי ילדים).
"לצערי לא הקלטתי הרבה. פאשלה גם שלי, אבל לא היתה לי אז היכולת לעשות
אלבומים לבד. מי יכול היה לשיר שירים כאלה אז?", היא מתייחסת לתרגומים של להיטים זרים,
בין היתר זה של מיק ג'אגר וקית' ריצ'רד מהרולינג סטונס, שאריק איינשטיין הפך למענה
מ"As Tears Go By" ל"פתאום היה לי טוב כל כך".
"הרי המו"לות היתה בידי חברות התקליטים. אני יודעת שהייתי צריכה יותר,
אבל לא רציתי להיכנס להוצאות. הייתי צעירה וגם לא היה מימון המונים כהיום.

"זה מבאס שיש לי שם גדול והתפוקה פחותה ממנו", היא נתלית בהוק שאני מושיט לה. "אני רק יכולה להתנחם
שהציבור לא שכח אותי לרגע. גם היום כשאני עוברת ברחוב אפילו ילדים מזהים אותי".

אם היו לאורך השנים טענות מכיוונה על דחייה מצד התקשורת או שכבר אינה "מקובלת" בעיניה,
שולה חן דוחה אותן בתוקף. "אני לא מאשימה את התקשורת", היא פוסקת.
"היא תמיד היתה אתי. אם כבר אני מאשימה את עצמי. אני מסכימה שיש דיסוננס
בין הנוכחות שלי לבין הפרגון של התקשורת וטעמו של הקהל. גם אני לא מבינה את הפער.
אבל כל פעם שמשמיעים אותי, נחמד לי".

ומה עושה לך האזנה לפופ ישראלי עכשווי? 

"אני בוחנת את השירים לפי האיכות שלהם, לגופו של עניין. לא ממתגת ז'אנרית. יכולה להעריך
גם מזרחי, גם ארצישראל. יש שירים שאני מאוד אוהבת.
יש המון שירים נפלאים היום והיו גם אז. יש המון כותבים נהדרים - קרן פלס למשל, גם בין המזרחיים,
אבי אוחיון - וזמרים נהדרים. מירי מסיקה, קרולינה".

ושירי ילדים? 

"היום כבר לא כותבים שירים לילדים כמו פעם, ועשיתי המון שירים ותקליטים לילדים. ילדים אוהבים את המוזיקה
שנכתבת למבוגרים. וכבר אין את העניין הזה לכתוב לילדים".

"כל הדרך חזרה"

היא ילידת נהלל. היום, כשהיא עירונית לגמרי, מתגוררת ברמת גן מ-2006, הקשר שלה למושב
הוא שני אחים שממשיכים לגור שם.
כבר התחילה ללמוד בסמינר לגננות ולמורות כשהתקבלה ב-1966 ללהקת הנח"ל ושינתה את שמה מחבינסקי לחן.
לצידה שירתו, נוסף על חנוך וצפיר, גם חנן יובל, ששי קשת, מנחם זילברמן ואבי קורן,
לו נישאה מיד אחרי הצבא.
אחרי שני ילדים משותפים, ואחרי כשלושים שנות נישואין התגרשו, אולם הקשר ביניהם נותר אמיץ.
"אנחנו באמת חברים מאוד טובים", היא מעירה. קשר שגם מפרנס אותם בימים שאינם קורונה. 

חן: "יש לנו הופעה משותפת, כשאבי יכול, בשם 'כל הדרך חזרה', עם שירים וסיפורים מלהקת הנח"ל ועד היום.
מספרים איך נכתבו השירים. למשל 'ואלס להגנת הצומח' של נעמי שמר, שהיום בעידן המי-טו
נשמע אחרת ומעניין. לכל שיר יש סיפור, גם על שירים לא שלי.
אנחנו מופיעים שנינו, או אני לבד, עם נגן עד שלושה – גיטרה, תופים, סינתיסייזר – תלוי בתקציב.
בימים הטובים זה שלושה נגנים, היום זה פחות טוב".

פחות טוב ולא רק בגלל הקורונה, כיון שבשנים האחרונות קורן מתמודד בהצלחה מחלת דם כרונית, אולם בגילו (75)
סובל ממחלות רקע נוספות שבעטיין עבר להתגורר אצל אשתו לשעבר. "למה לא?
יש חדר פנוי וזה יותר קל עבורו מאשר לגור בדרום תל אביב. פה הוא יכול לקבל את הטיפול שלו
ואת אנשי המקצוע שעוזרים לו. מעבר לעובדה שיש לנו שבעה נכדים, אנחנו חברים מאוד טובים.
אכפת לנו אחד מהשניה, כל אחד עוזר לשני, העבודה שלנו משותפת.
אני משוכנעת ההוא היה עושה את זה בשבילי אם הייתי צריכה, טפו-טפו".

זהו? לא יהיה פרק ב'? סגרת את הדלת הרומנטית בחייך? 

"לא אמרתי. אני לא סוגרת דלתות אף פעם, על שום דבר. עד עכשיו לא הסתייע. לא היה משהו רציני. אבל אפעל עד שתיגמר הבטריה".

חוש ההומור הוא מנגנון הדחקה? 

"הומור עצמי היה לי מאז ומתמיד. בנהלל הייתי מאוד ביישנית. הפוך לגמרי מהביטחון העצמי שלי על הבמה. אין לי מה להדחיק.
אני בכלל חושבת שבתקופה שלנו, בימים ההם, ידענו לצחוק על עצמנו, הרבה יותר ממה שעושים היום.
היום אנשים פחות יודעים לצחוק על עצמם".

אלמלא הנגיף היתה מופיעה החודש בגבעתיים. "הגל השני של הקורונה ביטל לי שלוש הופעות. לא שהיו לי הרבה מאז
הגל הראשון, אבל הכל בוטל. מצחיק, כי לפני שנתיים-שלוש עשיתי הופעות, עם אבי ולבד,
בבתים פרטיים. היום, כשכל הזמרים הגדולים עברו לפורמט הזה, כבר לא מזמינים אותי.
אני נאבקת, זה לא פשוט".

לפני ארבע שנים, ניתנה לראיון שלך בידיעות אחרונות הכותרת "אני כבר הבנתי שלא אהיה מה שאני רוצה להיות". 

"אני לא זוכרת שאמרתי דבר כזה", חן מתגוננת. "אני לא מרימה ידיים. בהחלט לא. אם פעם, אחרי הופעות טלוויזיה,
כזמרת ובסדרות למיניהן ("פלורנטין", "משפחת קמיצ'לי", "השיר שלנו", גם "איצ'ה" ו"שמש". ע"א), היה בום בפניות ובהזמנות,
היום אני שולחת יותר אודישנים. אני רק יותר בררנית. נשבעת לך. אני יותר משלימה עם דברים".

בקיץ האחרון מלאו לה 73. איך החיים כאזרח קשיש בישראל? 

"אני לא אוהבת את המלה קשיש. היא נשמעת לי נורא. לכווולם קשה היום. נגמרו כבר המחמאות, היום זה קשיש.
לצערי אין לי פנסיה. בביטוח לאומי אני מאוד מקופחת. יש לי בעיה מולם. לעומת זאת קיבלתי לא מכבר החזרים מרשות המסים
שמאוד עוזרים. אף פעם לא הייתי נזקקת. אני מסתדרת.

"בקורונה מזכירים לך שאתה קשיש ולא רלוונטי. ואני דווקא מרגישה בסדר. לא דכאון אבל יודעת שהחיים כבר לא יהיו אותו דבר.
בגל הראשון הנכדים עוד היו מגיעים אליי לחניה והיינו נפגשים מהמרפסת. היום, בגל השני, גם את זה כבר אי אפשר".

אוהבת את התואר סבתא שולה? 

"יפה שאתה שואל. היה לי רעיון לשיתוף פעולה עם יובל המבולבל. בעקבות טוביה (צפיר), שעשה הסבה נכונה ל'סבא טוביה'.
זה מה שרציתי. לעשות עם הגיל מה שמתאים לך. יכול להיות סטארט-אפ מדליק. הלוואי".

איך את שומרת על עצמך?
"אני מאוד ספורטיבית. עושה לפחות פעמיים בשבוע את העלייה מהבית שלי לשכונת מרום נווה. כמעט שלושה קילומטרים בכל פעם.
אני לא צמחונית אבל לא מתה על בשר. לחץ הדם תקין, שומרת לא להשמין. פילאטיס עשיתי בזמנו".

יותר מחמישים שנות קריירה הן פרק זמן ראוי לסיכום-ביניים. מה ההישג הכי גדול שלך? 

"אני חושבת שכל מה שהיה לו אימפקט רחב מהרגיל היה הישג. להקת הנח"ל, ההמחזמר 'איי לייק מייק', הסרט 'חמש חמש',
התקליט שעשיתי, הפסטיבלים לילדים, והשירים שלי שמושמעים עד היום. הם גדול ההישגים שלי".

לטעמי השיר הטוב ביותר שלך, הוא "אל תחשוב זאת לעוון" מערב שירי המשוררים של גלי צה"ל? 

"אני מתה על השיר הזה. על הטקסט של נתן זך, על הלחן של שוש רייזמן, על העיבודים של מישה סגל. פגעת טוב".

בשנים האחרונות שולה חן איבדה לא מעט חברים ושותפים לדרך. מנחם זילברמן ששירת איתה
ושיחקה בסרט שלו ("אחד באפריל"), ספי ריבלין שהופיעה לצידו בטלוויזיה, בני נגרי שהלחין ועיבד לה, הזמרת דינה גולן
והשחקנית תמי ספיבק שהיא חברות שלה. "נורא עצוב, אבל זו דרכו של עולם. פעם היו מתים בגיל חמישים,
היום עוזבים את העולם בגיל שבעים".

ואת, פוחדת מהמוות? 

"לא חושבת על זה. לא מתעסקת בזה. יבוא? יבוא".

ליצירת קשר עם עמוס אורן, מגזין החיים הטובים
יש למלא פרטים ונחזור אליך בהקדם

Loading...

מומלץ להתפנק עם הטבות חדשות

{{PRODUCTID.NAME}}

{{ProductId.Website_ShortInfo}}

מומלץ להיפגש כאן

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

מומלץ לטייל במקומות חדשים

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

הצטרפו לרשימת 
התפוצה שלנו

Loading...