הצד האפל של המלך אלכסנדר ינאי

בתמונה: אזור החפירה במגרש הרוסים. צילום: יח"צ.

אלכסנדר ינאי, ששלט 27 שנה ונודע במלחמותיו הבלתי-פוסקות להרחבת גבולות מדינתו, ניהל בו זמנית גם מלחמת אחים משך שש שנים רצופות, שנהרגו בה כ-50 אלף יהודים  הורדוס, ששלט 33 שנה ושנודע במפעלי הבנייה האדירים שלו, דיכא ביד ברזל וללא משפט אלפי מתנגדים אמיתיים וגם אויבים מפרי דמיונו – ואף חיסל את שושלת בית חשמונאי.
אך בעוד הורדוס היה מלך מטעם רומא, ובמוצאו מצד אביו היה אדומי ומצד אמו נבטי (שמשפחותיהם גויירו בכוח על ידי כיבושי החשמונאים) וחינוכו היה יווני – היה ינאי חלק מהעם היהודי וממשיכה של שושלת מכובדת ונערצת של מתתיהו ובניו.
אי לכך, ההרג שביצע מלך יהודי זה בבני עמו, היה לבלתי נסלח פי כמה. שני המלכים ביצעו את פשעיהם בעזרת גדודי שכירי חרב חסרי כל רחמים  - שזכרם נחרט בלב העם לדורות. הורדוס זכה לכינוי "יהודי למחצה" וינאי מזוהה עם הכינוי "כפיר החרון". 

בעבודת החפירה, שקדמה להקמת הקמפוס החדש של האקדמיה בצלאל במגרש הרוסים, נתגלה בור מים חצוב ברובו בסלע ומלא ממצאים ארכיאולוגים. החשובים שבהם הם עצמות אדם, שניכרים בהן סימני אלימות קשים, מימי שלטונו של אלכסנדר ינאי.
כ-125 הרוגים ובהם נשים, ילדים ועוברים – בנוסף לגברים מכל הגילים – הם עדות לטבח באוכלוסיה אזרחית, שהתרחש לא בזמן קרב כנגד אנשים חמושים, אלא  בשחיטה אכזרית על ידי עריפת ראש – ממצא שכמותו טרם נחשף בארץ.  התיאורים ההיסטורים שבהם הואשם אלכסנדר ינאי הצדוקי ברצח מתנגדיו ללא אבחנת גיל ומין – קיבלו ביטוי מוחשי עם גילוי ממצאים אלו.
סיפורי הטבח באוכלוסיה אזרחית אשר מובאים על ידי יוסף בן-מתתיהו, כתבי חז"ל, המשנה, התלמוד והמגילות שנתגלו בקומרן (בעיקר בפשרים נחום והושע) – אך עד גילוי הבור הם נחשבו למוגזמים.
עתה האשמות אלו קיבלו  חיזוק לאמינותן וביטוי מוחשי לאלימות הנוראה של אלכסנדר, במאבקו בפרושים ובמתנגדים נוספים. 

בתמונה: בור העצמות במגרש הרוסים. צילום: יח"צ.

אלכסנדר ינאי החל מלכותו ברצח אחד מאחיו, ששאף להיות מלך. הוא התגלה כרודף שררה וכבוד, בנוסף להיותו מלך, מינה את עצמו גם ככהן גדול. בכך הוא עורר את חמתם של החכמים מפרשי התורה, הדיינים וחברי הסנהדרין, שברובם השתייכו לפרושים והפר את האיזון בהסכמה – שקבעה  "אסיפת העם" לגבי סמכותו של שליט יהודי.
השינוי שחולל "המלך-הכוהן", איים על השפעתם של הפרושים ששלטו במערכת המשפט, וראו ייעודם בשמירה קפדנית של חוקי האבות. הצדוקים, שהיו בני המעמד הגבוה והמבוסס בעיר, שרבים מהם שימשו ככוהנים ומפקדי צבא. הושפעו בחייהם הפרטיים מאורחות חיים ותרבות הלניסטית.
רבים מהם אימצו שמות יוונים, בעוד שהפרושים שמרו על שמותיהם – בעברית או בארמית. ינאי, שנטל לידיו דיני נפשות, שטבע מטבעות הנושאים את שמו ביוונית שאימץ את השם היומרני אלכסנדר (שמו העברי היה יונתן) שניהל מלחמות רבות שלא תרמו לרווחת העם – עורר תרעומת הולכת וגוברת מצד חלקים נרחבים בעם. המלחמות שיזם להגשמת חלום יצירת מלכות ישראל, בגבולות הטבעיים של ארץ ישראל, גרמו לאבדות רבות בנפש ועלו ממון רב.
העובדה שהמלך נעדר תקופות ארוכות מירושלים בשל מלחמותיו אשר כללו גם מפלות קשות, נוצלה על ידי הפרושים להתססת העם ולפריצת מרד גלוי נגדו.  

בנוסף להתעמרות במתנגדיו, אלכסנדר ינאי היה גם ערל-לב ומתנשא. הוא עורר משטמה כלפיו, כאשר לא הקפיד בכבודם של גדולי חכמי הפרושים שהיו נערצים – ורדף אותם. חכמים ידועים, כמו יהודה בן טבאי ושמעון בן-שטח (שלפי המסורת התלמודית היה אחיה של אלכסנדרה אשתו), נאלצו לברוח ולחפש מחבוא מחוץ לירושלים.
בסוכות שנת 95 לפנה"ס, בתוקף תפקידו ככוהן גדול, החליט ינאי להפר את מנהג הפרושים לנסוך מים ממיי השילוח מעל המזבח בבית המקדש – נסך אותם על רגליו. המוני העם, שתמכו בפרושים רגזו על כך ורגמו את ינאי באתרוגים שהיו בידיהם. המלך הגאוותן, שכבודו נפגע, שילח בהם את חייליו השכירים וכששת אלפים איש נהרגו.
אסון זה, שנוספה עליו מפלתו בקרב נגד הנבטים, גרמו להגברת האיבה כלפיו מצד מתנגדיו הקיצונים, שמרוב שנאתם לא בחלו אפילו במעשה בגידה ושיתוף פעולה עם המלך היווני הסורי, דמטריוס השלישי. הם קראו לו להושיט עזרה במאבק כנגד צבא ינאי. דמטריוס שמח להתערב, ובקרב עם צבאו של אלכסנדר, הוא ניצח – אך ינאי נמלט ושרד.
לאחר נסיגת המלך  היווני – ינאי נקם קשות באותם המורדים שבגדו בו. חייליו תפסו כ-800 מהם ותלו אותם, תוך שבניהם ונשותיהם נשחטים לעיניהם. מעשה האכזריות הזה נעשה כאשר ינאי, מסב עם פלגשיו וסועד לבו במשתה ונהנה מהמחזה המתועב. 

אלכסנדר ינאי הרחיב את גבולות ארצו וכבש ערים בעבר הירדן ובדרום, כמו עזה ורפיח; לחם במואב ובנבטים ובערים ההלניסטיות לאורך החוף ובצפון הארץ – אולם מלחמותיו הגבירו את עוינותם של העמים סביב המדינה היהודית.
תרמה לכך גם העובדה שהוא כפה את היהדות על עמי המזרח שהכניע  ועל הערים ההלניסטיות – שתושביהן העדיפו להמלט מאשר להתגייר. במלחמותיו בלט אופיו ההרפתקני. גם בשיקוליו המדיניים טעה – כאשר לא חידש את הברית עם רומא, ולא העריך נכונה את כוחה העולה כמעצמה.
בנוסף, ינאי היה אלכוהוליסט, שתית היתר החלישה את גופו והוא נפטר בעיצומו של קרב ליד העיר גרס שבעבר-הירדן. בפי העם הוא זכה לכנוי "תראקידא" על שם חבל ארץ ביוון בשם תראקיה, שמשם באו מרבית חייליו השכירים היוונים. בשנתיים האחרונות לחייו ניסה אלכסנדר לאחות את הקרע עם הפרושים ומינה את אשתו שלומציון (אלכסנדרה) ליורשת, אף כי ידע כי היא תומכת בפרושים. זכורה עצת הפרידה שלו לשלומציון, לפני מותו: "אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין, אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כזמרי ומבקשים שכר כפנחס". פייסנותו הגוברת כלפי הפרושים, בערוב ימיו, תרמה להסכמתם לקבור אותו בקבר מפואר בצפונה של ירושלים (ששוחזרה בדגם הבית השני שבמוזיאון ישראל). 

ברומן ההיסטורי המקיף שלו "מלך בשר ודם" (1955), מתאר משה שמיר את השנים הסוערות של שלטון אלכסנדר ינאי, שלולא מזגו הכוחני והמתגרה, יכלה להיות גם תקופת שלווה ושיגשוג לממלכה החשמונאית. מובלטת סלידתו של המחבר ממלחמת ההכחדה של אלכסנדר ינאי, והוא שם בפי המלך את המילים שהוא פוקד בהן על מפקדו הנוכרי: "הכה בהם ושלח הצבא ויריקו חרבם עליהם".

הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים".

 

ליצירת קשר עם ד"ר אדם אקרמן
יש למלא פרטים ונחזור אליך בהקדם

Loading...

מומלץ להתפנק עם הטבות חדשות

{{PRODUCTID.NAME}}

{{ProductId.Website_ShortInfo}}

מומלץ להיפגש כאן

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

מומלץ לטייל במקומות חדשים

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

הצטרפו לרשימת 
התפוצה שלנו

Loading...