מדי בוקר כשאני עולה לאוטובוס בדרכי לעבודה (כן, כן, אני נוסעת באוטובוס...), חוזרת על עצמה אותה סצינה. קשה לפספס את "הפוזה" הרווחת של (כמעט) כל הנוסעים, בלא יוצא מן הכלל.
זה נראה ככה: ראשם רכון בהטיה מיוחדת ועיניהם נעוצות במכשיר קטן שהם אוחזים בידם. מבוגרים, צעירים יושבים, עומדים – כולם. הסמארטפון הפך להיות ישות עצמאית, נוכחת, שולטת, תובענית. ומדי בוקר אני תוהה - במה הם צופים שם? בטקסטים, בתמונות, בסרטים מרצדים, מאזינים למוזיקה? ועם זאת, בחלל האוטובוס דממה, נשמעות רק חריקות קלות, רעש מנוע, "ההיס" של פתיחת וסגירת הדלתות, מדי פעם צליל הפעמון המסמן לנהג לעצור וגם "הכרוז" המכריז את שם התחנה. מלבד זה, אין קול. אין דיבורים. כל אחד לעצמו ולסמארטפונו. העיניים נעוצות במסך ובאזנים תקועות אוזניות. אוטובוס כפול, מלא עד אפס מקום ושקט, שקט.
המכשיר הקטן הזה, שהספיק בעשור האחרון לשאוב אותנו לשימוש יומי ממוצע של לא פחות משעתיים וחצי - הפך בישראל להתמכרות ממש. מסקר שפורסם לאחרונה, עולה שמסתבר שלא פחות מ-36 אחוז מהישראלים בודקים את הטלפון הנייד מיד לאחר שהם פוקחים את העיניים בבוקר (זה אגב, נתון גבוה בהרבה מזה של ארה"ב ובריטניה).
קרדיט לתמונה: mgi2011, @idoolevii, רץ בוואטסאפ
נכון, שהטלפון הנייד משמש לביצוע מגוון עצום של פעולות, כשתפקידו המרכזי המוכר מפעם – תקשורת ושיחה עם אדם אחר - אבד לו מזמן. היום כותבים – מיילים, ווטסאפים, סמסים, מקשטים באימוג'ים, כל מידע כמעט מצוי בהישג יד אבל בעיקר יש פריווילגיה להפליג למחוזות רחוקים ולהפליא בחשיפה לנושאים שלא חשבנו שבכלל קיימים. כשבכף היד אנחנו אוחזים את החלק הדומיננטי המשמעותי והבלתי נפרד ביותר ממרקם החיים שלנו.
אבל כנראה שכולנו גם משלמים מחיר כבד על כל הטוב הזה.
כך למשל, נטען שהדור הצעיר מרותק למסכים ומנותק מהסביבה (בשנות השישים אגב, אמרו את זה על הטלוויזיה ובשנות התשעים על האינטרנט). יש טענות על עליה באימפולסיביות, על חרדה חברתית, על קשיי קשב, השפעות פסיכולוגיות, מתלוננים על הריכוז ותשומת הלב שאבדו ועוד תופעות שונות ומשונות.
בישראל נחקק לאחרונה חוק הנוגע לשימוש בטלפון הנייד בזמן נהיגה, ויש מקומות בעולם ששוקלים להטיל קנסות גם על הולכי רגל שהולכים עם הראש שדבוק למסך בסמוך לכביש סואן.
ולמרות כל אלה, הרי לא נוכל לצאת נגד הטכנולוגיה אבל נוכל גם נוכל - להיות מודעים יותר לכל התהליכים המתרחשים סביבנו.
כדאי להפנים שהכל דינמי ושיש שינויים שהם בלתי נמנעים. הייתי רוצה להאמין, שדווקא כעת חלק מהיכולות שלנו מתפתחות ואנחנו פשוט צריכים למצוא דרך בטוחה להשתמש במכשיר הפלאי הזה.
