בתמונה: אילן רמון ז"ל. צילום: יח"צ.
מתוך 34 הדפים שחלקם כתובים בדיו או בעפרון, ואשר הצליחו להתגבר על תנאים של 5000 מעלות בעת הפיצוץ, מעטפת קור של מינוס 50 מעלות בכניסה לאטמוספרה ונפילה מגובה של 70 ק"מ – שמונה השתמרו במצב טוב.
דפים אלו מאירים את דמותו של אילן כאדם, כיהודי חם לב וכציוני נלהב. דבוקת הדפים הייתה מונחת כחודשים בשדות העיירה סן-אוגוסטין בטכסס, חשופה לפגעי טבע – גשמים, שמש ומזיקים – עד שנמצאה על ידי אנשי נאס"א ונמסרה לרונה רמון. ההפתעה של רונה הייתה רבה, כאשר התברר שאלו לא מסמכים טכניים, אלא יומן אישי.
היא מסרה את הדפים השבריריים והפריכים, אשר החשיפה לגשם ולרוח גרמה להתפתחות עובשים ופטריות עליהם, למיכאל מגן, מנהל המעבדה לשימור במוזיאון ישראל.
מגן הקים קבוצת עבודה לשימור מסמך בעל חשיבות כה רבה, והיומן עבר במעבדה תהליך חיטוי, הפרדת הדפים תחת מיקרוסקופ, תיעוד בצילום, ונשלח לפענוח למומחי המז"פ (מעבדה לזיהוי פלילי) של משטרת ישראל במטה הארצי בירושלים.
הפענוח נמשך כחצי , ותוך עבודת נמלים מסורה ובעזרת טכנולוגיה מתקדמת בתחום הצילום, תוכנת הפוטושופ ואינפרה אדום, נתגלו גם עקבות הכתב שלא ניתן לראיה בעין אנושית. פיסות נייר חוברו, הנייר עבר תהליך של חיזוק ותמיכה – והיומן קם לתחיה.
שיחזור יומניו של אילן רמון הוא המקרה הראשון של מסמך שחזר מהחלל, היחיד ששרד תאונה מעל לאטמוספרה. הניירות מחומר אורגני, ש"נפלו מהשמים" – היו למסמך אנושי מרגש.
רמון משתף את הקורא בחוויה המטלטלת שחווה ב-15 יום במעבורת – והחלל החשוך של האולם אשר מוצגת בו התערוכה, מוסיף לקסם הדפים המופלאים ששרדו ולהתרגשות המבקרים.
16 שנה נשמר היומן במוזיאון ישראל, במעמד "השאלה לטווח ארוך".
בשנת 2018 רונה רמון, שהחלה לחוש ברע והתגלה כי חלתה בסרטן, החלה בקידום נושא התערוכה. היא נפגשה עם ד"ר אדולפו רויטמן, אוצר המגילות הגנוזות ומנהל היכל הספר במוזיאון ישראל, והביעה את רצונה להציג את דפי היומן של בעלה בהיכל עצמו.
הצעה זו לא נראתה לרויטמן, כי למגילות הגנוזות ולהיכל הספר, יש מוניטין בינלאומי והם נכס עולמי.
הוא הגה רעיון לקשור את היומן עם יצירה קדומה יותר מאלפיים שנה של עם ישראל, ספר חנוך, שנתגלה בשנת 1952 באחת ממערות קומראן.
בספר בראשית מסופר: "ויתהלך חנוך את אלוהים ואינינו כי לקח אותו אלוהים"(ה:כד). חנוך היה מקורב לאלוהים ולא מת כדרכם של בני אדם. הוא היה הנוסע הקדום ביותר של האנושות במרחב הקוסמי.
כך הוא מתאר במילותיו את עלייתו לשמים: "והמראה נראה אלי ככה הנה במראה עבים קראוני וערפל בקשני ומהלך הכוכבים והמאורות הריצוני ויבהילוני והרוחות במראה העיפוני ויעלוני וישאוני אל-השמים" (חנוך א יד:1). בסיוריו הקוסמים זכה חנוך לראות, כבר בראשית ההיסטוריה האנושית מחזות, שעד ההיסטוריה בת ימינו, בן אנוש לא התנסה בהם והוא נפעם מהזכות הזו.
בתמונה: מימין - דפי היומן כשהתגלה על אדמת טקסס. משמאל - דפי היומן במעבדה של המוזיאון.
צילום: יח"צ.
דפי יומניו של אילן רמון והתפעמותו מתופעות הקוסמוס מוצגים אומנם לא בהיכל הספר, אלא באולם המוקדש כולו לתערוכה זו, ביחד עם מובאות מספר חנוך.
ישנו דמיון בין הכתבים: שניהם נמצאו קרועים, רוב הרישומים נמחו כמעט כליל ונדרש תהליך מורכב על מנת לשחזר אותם. אך מלבד הפער של כאלפיים שנה ביניהם, וההבדל בין הסיפור הקדום העל אנושי והמבוסס על אמונות וחזיונות לבין הישג טכנולוגי-מדעי מודרני מדהים בולטת העובדה כי חנוך, חזר ממסעותיו כדי לכתוב את רשמיו – ואילו אילן רמון, לדאבון הלב, נספה. מדינת ישראל ומשפחתו זכו לפחות שיומנו ניצל, ומשתף את כולם בחוויה המדהימה האחרונה בחייו.
רמון, בהביטו מהמעבורת, כותב: "זה מדהים לראות את ההילה... אור. כאילו עוד כדור עוטף את כדור הארץ. וכמה שהיא דקה! ואז אחרי חצי שעה מגיעה הזריחה. האטמוספירה מקבלת גוון כחלחל יפהפה, ובבת אחת עוברים מחושך כמעט מוחלט לאור חזק ובוהק של השמש".
רמון הודה ביומנו, בדומה לחנוך, על הזכות שניתנה לו לראות מחזות מדהימים: "משהו מעולם הסרטים, מעולם המחר, מעולם שרק מעטים זכו להיות בו". רמון אשר ניצל פעמים בהטיסו מטוסי קרב שנאלץ לנטוש אותם, היה הודיה על שזכה לשוט בחלל.
אילן רמון ראה במסעו בחלל שליחות ישראלית וציונית, וזאת ניתן לראות לפי הפריטים שלקח עמו לחללית.
הם כללו בין היתר: ספר תורה זעיר (של פרופ' לגיאופיזיקה שהשתמש בו לטכס בר המצווה שלו במחנה ריכוז), מגילת העצמאות, דגל ישראל, נס הנשיא וכוס לקידוש. למרות שהיה חילוני, הייתה לרמון זיקה למסורת יהודית וכן היה בן ונכד לשורדי שואה – והוא רצה לתת ביטוי לתקומה וליציאה מחושך לאור של העם היהודי.
בתערוכה מוצג ספר תורה מיניאטורי, "תאום" לזה שאבד בחלל, שרונה רמון גילתה ב-2003 בארה"ב ושהודפס מאותו מקור – ואשר לבקשתה המריא לחלל ב-2006 עם האסטרונאוט סטיב מקלין.
רונה רמון לא זכתה לראות את התערוכה.
היא נפטרה ממחלת הסרטן בדצמבר 2018. ב-2009 פקד אותה אסון נוסף, כאשר בנה אסף נהרג בתאונת אימונים כאשר הטיס מטוס 16F-. בשל פעילותה החברתית הענפה, היא הייתה בשנת 2016 בין מדליקי המשואות בהר הרצל. הטכס האחרון, שרונה השתתפה בו, היה חנוכת שדה התעופה על שם אילן ואסף רמון.
דגל ישראל ילקח שוב לחלל ב-25 בספטמבר, כאשר ז'סיקה מאיר מארה"ב, מדענית ואסטרונאוטית, תשלח בטיל עם עוד שני חברים לתחנת חלל בינלאומית ותשהה בה חצי שנה.
מאיר (41) היא בת לאב ישראלי ולאם שבדית, המתגוררת במדינת מיין בארה"ב – ואף כי איננה יהודיה מבחינת הדת, הרקע התרבותי שלה יהודי ויש לה עשרות בני משפחה בישראל.
היא חשה עד היום תחושת אבל ושברון לב בשל אסון התפוצצות המעבורת בה נספה אילן רמון. נוסף לדגל ישראל, היא לוקחת עמה מדליה ממלכתית שיצאה לזכר רמון, כמחווה לישראלי הראשון שהגיע לחלל ומתכוונת לקיים אזכרה לכבודו.
הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים".
