כמו רוב הסבים והסבתות גם אשת החינוך מיכל דליות, המוכרת כ"סופר נני" -
מחלקת את זמנה בחופשות בין עבודה ובילוי עם הנכדים.
"אני סבתא פעילה", היא צוחקת. "כשהנכדים אצלי אני מקדישה להם את מלוא תשומת הלב".
איך את מצליחה', בתוך סדר היום הכל כך עמוס שלך, למצוא זמן לבלות איתם?
"לפני החופש הגדול ילדיי ואני תיאמנו יומנים, ואני ממליצה לכל ההורים והסבים לעשות כך.
ברביעי-חמישי היו אצלי שניים, בשישי-שבת היו אצלי שניים ועכשיו יש אצלי נכד אחר.
בשבוע הבא בטח יהיו עוד, ולקראת סוף החודש מגיעה בתי, שחיה בחו"ל עם שתי בנותיה.
במשפחות עם הרבה נכדים הכול חייב להיות מסודר, אחרת הולכים לאיבוד".
תני לנו בבקשה טיפ לארגון הזמן.
"אני תמיד ממליצה לקחת ארבעה עמודים בגודל A4,
לחלק לשבע עמודות ולתכנן בדיוק מה יקרה בכל יום: נסיעה לים, טיול,
ביקור אצל סבתא, וגם זמן בבית מול המסכים, שהילדים זקוקים לו.
צריך לפתוח יומן ולתאם זמנים, וסבא וסבתא צריכים להחליט
אם הם לוקחים את הנכדים ליומיים או לשבוע.
"לפני כעשר שנים, כשבתי הודיעה שהיא מתחתנת, ביקשתי שתקבע תאריך
רק לאחר שאבדוק ביומן, כי יש לי הרצאות מתוכננות ארבעה-חמישה חודשים מראש.
לא כל הסבתות עובדות ועסוקות כמוני, אבל הזמן המשותף צריך להתאים ללוח הזמנים
שלנו - אנשים בני 50, 60 ואפילו 70, שלפעמים רוצים לצאת לטיול מטעם מקום העבודה
או לקרוז קטן. לפני כמה ימים אחד מהבנים שלי סגר לי ארבעה ימים בדצמבר.
הוא נוסע לכנס ורוצה שאשתו תצטרף. העוזרת האישית שלי יודעת לא לקבוע לי
הרצאות בימים האלה, כי אני עוברת לגור עם הנכדים".
מה המפתח ליצירת זמן איכות שבו גם הנכדים וגם סבא וסבתא יהנו?
"להתאים את הפעילות לנכדים. כמה מנכדיי יאהבו ללכת למוזיאון ויחשבו שזה הכי וואו
שאני יכולה לעשות עבורם, ויש כאלה שזה סבל בשבילם וגם בשבילי.
איתם אני אלך לים או לג'ימבורי. לפעמים צריך ללכת עם כולם יחד, ואז נשב ונטכס עצה
איך מתחשבים קודם באחד ואחר כך בשני ובשלישי.
ממש לשתף אותם בהחלטה בלי שיפוטיות, כי כל אחד אוהב משהו אחר.
נניח שיש לנו נכד עם הפרעת קשב וריכוז קשה ועם צרכים מיוחדים,
שלסבא ולסבתא בני 70 קשה להתמודד איתם.
מצד אחד הם אנשים תוססים, אבל מצד שני יש להם פחות אורך רוח.
חשוב להם לצפות במהדורות החדשות, אבל זה קשה עם ילד שאי-אפשר להסיר ממנו את העיניים.
יש סיכוי שילד כזה נסכים לארח למשך יומיים, אבל את הנכדים האחרים נארח
לארבעה או לחמישה ימים. ההורים עלולים להיעלב אבל הם צריכים להבין".
מה עוד את עושה עם הנכדים בחופשות?
"אני יושבת על הרצפה, משחקת בפלסטלינה ומספרת סיפורים.
הדבר היחיד שאני לא עושה אתם הוא משחקי כדור, שאני לא אוהבת.
יש לי נכד עם קושי בוויסות חושי שאוהב שאני מועכת אותו.
רק אתמול פיתחתי עם נכדי בן ה-8 דיון פילוסופי על הסרט הנוקמים 2.
עם נכדתי בת ה-14 אני גולשת בעליאקספרס ואנחנו קונות לעצמנו בגדים".
שופינג ללא הגבלה? איך מתמודדים עם "סבתא תקני לי"?
"לנכדתי אני מקציבה חמישים דולר והיא קונה לעצמה מה שהיא רוצה.
אני בכלל לא מבינה את הטירוף החומרי. אני קונה את נכדיי בסיפורים,
בצפייה בתוכנית טלוויזיה שגם אם היא לא מעניינת אותי, אני אשב ואתעניין
כדי שאני אדע לדבר איתם עליה אחר כך. אחד מנכדיי מבקש יותר 'סבתא תקני לי',
ואני צריכה לעמוד בפרץ. במקרה כזה יש כמה אפשרויות:
לקבוע סכום מסוים ולתת לילד להחליט מה הוא רוצה לקנות, או לומר לו,
'לא היום חמודי. אנחנו הולכים לסרט וקונים במבה ואחר כך נאכל בחוץ,
ומבחינה כלכלית אני לא יכולה להשקיע עוד כסף'.
אין לי קושי להגיד את זה כי אני יודעת שאני כל כך נותנת וטובה.
אני באה מעולמם של הילדים ועולמם לא צריך להיות חומרי.
אני עוטפת עם הנכדים ספרים ומחברות ומדברת איתם תוך כדי. מה יותר כיף מזה?".
סבא וסבתא צריכים לשים גבולות? או שזה תפקיד ההורים?
"אפשר לקנות מתנות מדי פעם אבל לא באופן קבוע,
כי אין צורך לשחד את הנכדים בדברים חומריים. אני נותנת חופש
אבל שמה אותו בתוך גבולות. אני לא מאפשרת לנכדים לחשוב שאני בנק או
שאין לי בקרה בהערכת כסף או חישוב כלכלי.
'אין לי כסף' זה משפט לא נכון. אני אומרת,
'אני לא רוצה להוציא את הסכום הזה', 'זה יותר מדי' או 'אני לא אוהבת בזבוז'".
סבתאות בת ימינו
כסבתא וכמנטורית, דליות חיה ונושמת משפחתיות בכל יום כל היום.
מלימוד ומחקר שעשתה לאורך השנים היא מספקת תובנות על סבתאות אז וכיום.
"עד לא מזמן, הסבתאות הייתה שונה מאוד מזו של הדורות הקודמים.
במאה האחרונה נשברו שגרות, רעיונות ומושגים שהיו קיימים במשך 5,000 שנה.
התא המשפחתי השתנה משבט, מחמולה או מקבוצה למשפחה גרעינית קטנה.
הילדים מסתובבים ברחבי העולם או עוברים להתגורר בערים אחרות,
והסבתות והסבים כבר לא במרחק נגיש.
נוסף על כך, החברה עברה שינוי גדול. אנו חיים יותר שנים במצב צלול ובריא.
עד לפני שלושים-ארבעים שנה תחושת הערך של נשים ישבה על תפקודים
סטראוטיפיים כמו דאגה לילדים ותפקוד כעקרת בית, מונח שנובע מהמילה "עיקר",
החלק המרכזי של הבית.
ברגע שנשים יצאו לעבודה, שנושא האינדיבידואליזם תפס תאוצה ושאנשים ונשים
החלו לחפש סיפוק לא רק בבית – הכול השתנה.
יש לי קרובת משפחה, עם בנות מבוגרות כיום, שחזרה לעבודה שלושה שבועות
אחרי הלידה. היא תמיד אמרה, 'אם אני רוצה להיות אימא נורמלית ושמחה לבנות שלי,
אני צריכה להיות מחוץ לבית'. אז זה היה מהפכני, אבל יש בזה היגיון.
היא קיבלה תחושת סיפוק גדולה מאוד בעבודה שלה, מתקדמת, מתפתחת ומאושרת,
ובמעט הזמן שהייתה בבית היא התעסקה בקיא ובקקי בחיבה ובאהבה.
היום זה מתקבל בהבנה וכמעט לא שופטים את הנשים האלה.
הסבים והסבתות אולי כן, אבל נשים צעירות ממש לא.
מספיק לשמוע אותן מדברות ולהבין כמה העולם השתנה".
ואיך השתנה תפקיד הסבתא?
"כיום זו נורמה לראות נשים בשנות החמישים, השישים והשבעים לחייהן
כשהן עובדות ומנהלות חיים מלאים. יש יותר כסף ואנשים יוצאים לטייל בעולם.
המשמעות היא שתחושת הערך של האישה לא יושבת על גידול ילדים,
וזה נכון גם לסבתות. לכן הן לא מוכנות להתמסר כל-כולן לגידול הנכדים,
מה שפעם כן עשו כדי להמשיך את תחושת הערך".
עדיין מצפים מסבתא להיות בייבי סיטר?
לגמרי כן, בגלל הצורך בעזרה שתחסוך הוצאה כלכלית,
כי בייביסיטר זו הוצאה גדולה מאוד. לא מצפים מהסבים ומהסבתות
לגדל את הנכדים אלא לסתום חורים, ולדעתי זו ציפייה לגיטימית".
ואם לסבתא לא מתאים, היא מסתכנת בסכסוך עם הילדים?
"אם סבתא לא רוצה לשמור על הנכדים זו זכותה, אבל היא צריכה להיות שלמה עם ההחלטה.
לבוא ולקטר זה נורא ואיום בעיניי. אסור לפזר את הרעל הזה לנכדים,
וגם לא לילדים. אם ביקשו עזרה ואמרתם כן – אל תקטרו.
אם ביקשו ולא הסכמתם, שאו בתוצאות. לסבים ולסבתות יש זכות לעמוד על שלהם
ולהיות נאמנים לעצמם, בידיעה שיהיו ריקושטים".
התוכנית להכשרת יועצי משפחה בשיטת מיכל דליות
"אחד הדברים שאני רואה לאורך השנים הוא שהביקוש לעזרה בגידול ילדים
ולהנחיית הורים וייעוץ משפחתי הולך וגדל. הוא לא יפחת כי זנחנו שיטות חינוך
שהיו נהוגות במשך אלפי שנים, ובעצם עוד לא ביססנו חזק את דרכי גידול הילדים וחינוכם",
מסבירה דליות. "עדיין יש המון הורים אבודים, ואני חושבת שאני מורת דרך בעניין הזה –
מקובלת, יודעת לשים גבול באהבה, יודעת לכבד ילדים אך לא לפחד מהם.
מכיוון שאני לא יכולה לשכפל את עצמי, הקמתי בית ספר להכשרת יועצות משפחה
בתוך מכללת לוינסקי לחינוך".
התוכנית מיועדת לבעלי תואר אקדמי ולמועמדים שיימצאו מתאימים בשל ניסיונם
המקצועי וזיקתם לנושא, בכפוף להחלטת ועדת קבלה.
הלימודים מתבססים על מודלים להדרכה בשיטת מיכל דליות
וכוללת תכנים מתקדמים ממדעי ההתנהגות והחברה,
מתחום הטיפול המשפחתי ומתיאוריות פסיכולוגיות שונות -
כולם בהיבט המשפחתי לפי תפיסת הפסיכולוגיה האינדיבידואלית (Individual Psychology)
של ד"ר אלפרד אדלר.
התוכנית מקנה ידע וכלים לעבודה פרטנית עם משפחה,
ומכשירה את הלומדים לבניית תוכנית מניעה שתבלום דפוסי התנהגות שליליים במשפחה.
הלימודים יחלו בחודש אוקטובר וייפרסו על פני שנתיים בהיקף של כ-450 שעות אקדמיות
(יום לימודים אחד בשבוע).
פרטים והרשמה באתר
הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים"
