בתמונה: לין הולסטין. צילום: ברוך רפיח.

"החיים הם לא רק פיננסים וכלכלה, צריך להתייחס גם לטיפוח הנפש", אומרת לין הולסטין, שספרה Artisans ,of Israel העוסק בעבודות יד ישראליות, התפרסם לאחרונה.

"עבודות יד הן נושא רציני וחשוב, ואני סבורה שראוי כי תוקדש לו תשומת לב".
ואכן, הולסטין הקדישה תשומת לב מרובה לנושא. היא נסעה ברחבי הארץ, פגשה אומני מלאכת יד רבים, ומחקרה המקיף התפרסם לאחרונה בספר המהודר הכתוב בעברית, בערבית ובאנגלית.

"האומנים שפגשתי עוסקים בנושאים כמו זמן, זיכרון, זהות, הגירה, שנאת זרים ועוד. אני אולי לא מסכימה עם הרבה מהדברים שקורים במדינה הזאת, אבל המפגשים עם אומני מלאכת היד נתנו לי הרבה תקווה. אני חושבת שהאנשים הללו עוזרים ליצור כאן חברה אחרת".

Artisans of Israel הוא אמנם ספר שעוסק באמנות, אך לחברה הישראלית יש תפקיד נכבד בספר. הולסטין, שחקרה את הנושא וחיברה את הספר, מפגישה את הקורא עם כארבעים אומנים, המגיעים משלל המגזרים והתרבויות בישראל - בדואים, דרוזים, יהודים ילידי הארץ, עולים מאתיופיה או מרוסיה.
יצירותיהם של האומנים מתועדים בספר לצד סיפורי חייהם. 

אומנות סימבולית
הולסטין, שהתמחתה בלימודי אומנות ואדריכלות אסלמית באוניברסיטת הרווארד (תואר שני, בהצטיינות) עוסקת בספרה לא רק בצד האומנותי של העבודות.
כמי שניהלה את "תוכנית מארשל למזרח התיכון" (2004-2000) שיזם התעשיין סטף ורטהיימר, הולסטין מודעת היטב למרחב שבו נוצרות העבודות הללו, ומפנה את מבטו של הקורא להקשרים החברתיים והפוליטיים של היצירות.
רבות מהעבודות שנבחרו לספר נושאות מסרים סימבוליים. יש עבודות המדברות על אתיקה של מלחמה, על אֵבֶל, או עוסקות בהיבטים אחרים של החיים באזור.
למשל, בפרק המוקדש לבדים ולעור אפשר לראות את העבודות של עירית דולמן (Irit Dulman), שהשראתה העיקרית היא טקסטורות מן הטבע שאותן היא שואבת מהצמחייה ומהחי האופייניים לארץ ישראל. הצמחים והעצים המופיעים בעבודתה הם בעלי משמעות סמלית, ומעידים על קשר שורשי וחזק למקום. 

אני נפגשת עם הולסטין במשרדה שבתל אביב. מחלונות הזכוכית הגדולים רואים את החוף של תל אביב.
הים כחול ואנשים שרועים על כיסאות נוח ומשתזפים בשמש. הלאות העצלנית שעולה מן הים איננה משפיעה על הולסטין דקת הגזרה.
דומה שהמרץ מתפרץ ממנה ובעוד רגע תקים על רגליהם גם את המשתזפים שעל החוף.
עיניה של הולסטין נוצצות והיא מחייכת, חושפת גומות חן המוסיפות ממד שובבני לאנרגיה הסוחפת שלה.

רק עכשיו סיימה לעבוד על ספרה Artisans of Israel, וכבר היא נוסעת ברחבי הארץ.
היא עולה לירושלים ויורדת למדבר. נפגשת עם נשים הפורסות בפניה את סיפורי חייהן. הולסטין נוסעת בעקבות הסיפורים, חוברת למרואיינות ומבקרת יחד אתן במקומות שהיו משמעותיים בחייהן. היא קוראת, אוספת חומרים, ונמצאת עמוק בתוך הפרויקט הבא, שיעסוק בנשים בישראל. 

בתמונה: חלק מהאומנים והאומנויות שלין הולסטין חקרה בספרה: למעלה מימין - לקייה- אריגת הנגב, למעלה משמאל - גלי כנעני, מלמטה: מימין לשמאל: ארז פרלמן, הצורף בן ציון דוד והמרכז לאמנות תימן ואמנית הקרמיקה זנאב גרביע. צילום:  יח"צ. 

תוכנית מארשל
במהלך השנים הובילה הסקרנות את הולסטין למקומות שונים. לאחר שסיימה בהצטיינות את התואר השני באוניברסיטת הרווארד – בלימודי המזרח התיכון - שהתמקדו באומנות ובאדריכלות אסלמית, מילאה הולסטין שורה של תפקידים אדמיניסטרטיביים במוסדות חינוך ותרבות, בין היתר במוזיאון היהודי בניו יורק, בספרייה הציבורית של ניו יורק, באוניברסיטת הרווארד, במוזיאון איזבלה סטיוארט גרדנר בבוסטון ובמוזיאון ישראל בירושלים. 

בשנים 2000–2004 התגוררה הולסטין בירושלים וניהלה את "תוכנית מארשל למזרח התיכון" שיזם התעשיין סטף ורטהיימר. בעשור האחרון היא חולקת עם ורטהיימר את חייה, ובמקביל ממשיכה לעבוד אתו למען קידום תוכניותיו השונות, שכולן מכוונות להשכנת שלום באזור באמצעים מגוונים: הקניית השכלה לאנשי מקצוע מיומנים, פיתוח גני תעשייה ויצירת מקומות עבודה עבור כל המגזרים בחברה הישראלית. 

נוסף על כך מעורבת הולסטין גם בפרויקטים אחרים.
למשל עמותת פוליפוני בנצרת, פוליפוני – מהמילה פוליפוניה, כלומר ריבוי קולות - שם המעיד על כוונותיה של העמותה. העמותה מנוהלת בידי נביל אבוד-אשקר - פסנתרן ומוזיקאי ישראלי בעל קריירה בינלאומית. פוליפוני משרתת אלפי תלמידים, יהודים וערבים, ובזכותה נהנים תלמידים רבים מלימודי מוזיקה קלאסית בכ-500 גני ילדים ובתי ספר.

הלימודים כוללים גם קונצרטים וסימפוזיונים בהשתתפות מוזיקאים בכירים. חלק מהתלמידים מעולם לא ביקרו בקונצרט, והתוכנית פותחת בפניהם עולם חדש ומרגש.
"דרך המפגשים האלה אפשר לא רק להעשיר מבחינה מוזיקלית, אלא גם לחנך במובן האנושי של המילה ולאתגר את המוח ואת המחשבה על דו-קיום", אומרת הולסטין.
"למוזיקה אין גבולות, ושפת המוזיקה היא בינלאומית, של כולם.

זה מספר שנים אנחנו מארחים את הקונצרטים של עמותת פוליפוני בגן התעשייה בנצרת, והקהל המעורב נהנה עד מאוד מהקונצרטים ומהחיבור המוזיקלי בין יהודים וערבים.
זהו פרויקט מאוד משמעותי בעיניי, כי חשוב להקדיש זמן ומחשבה גם לדברים שבלב". 

הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים"