אהבה על הגבעה וצלילי קסמה

בתמונה: ניצה שאול ויהודה ברקן בסרט "אהבה בשלייקס". צילום: יח"צ. ניצה שאול. צילום: יח"צ. 

 
זו ללא ספק השנה של ניצה שאול. בגיל 68 היא חוגגת את החיים ואת האמנות: תפקיד ראשי ב"אהבה בשלייקס"- סרט חדש בקולנוע, תפקיד מיתולוגי שמחזיר אותה לבמת התיאטרון הלאומי ב"גבעת חלפון אינה עונה", תפקיד בהצגת הפרינג' של יפתח קליין (ערב שקופיות) והעונה המי יודע כמה של "צלילי קסם"- פרויקט החיים שלה באופרה הישראלית, שבמסגרתו היא מנגישה את המוזיקה הקלאסית ואת סיפור חייהם של המלחינים הגדולים לדור הצעיר.

ב"אהבה בשלייקס", סרטו של יוחנן (חורחה) ולר שעלה כבר לאקרנים, היא מגלמת את תמי - אלמנה בת 64, חייכנית ואופטימית, המלווה כל העת בזכרו היקר של בעלה - שפוגשת בבנו, בן 70, אלמן, זאב בודד, קשה יום, מריר ועוקצני. השניים מוצאים עצמם מאוהבים, רבים, ונפרדים ושוב חוזרים זה לזה. לצדה משחקים יהודה ברקן, שלמה בראבא, יפתח קליין, אליה אור, מיכל ינאי, פירה קנטור, רינה פדווה, אילן דר, גבי עמרני ואריה מוסקונה.

הקאמבק לקולנוע
"זו באמת חזרה שלי לקולנוע, ועוד בתפקיד כזה, אחרי הרבה זמן", מספרת שאול, שרק לאחרונה זכתה בפרס ממשרד התרבות והתאחדות ענף הקולנוע על תרומתה למכירת כרטיסים ללמעלה ממיליון צופים לבתי הקולנוע. "אני חושבת שהסרט האחרון שהשתתפתי בו היה 'של מי האבא'. עברו כמה שנים מאז והגיע התסריט הזה בתוך עשייה מטורפת, בדיוק כשאמרתי ליפתח קליין שאעשה דאבל בהצגה שלו 'ערב שקופיות'. הוא פנה אליי, ביקש שאבוא לראות את ההצגה, ושאעשה דאבל עם אסתי קוסוביצקי בתפקיד האמא שלו, ראיתי את ההצגה ואמרתי לו שאני בפנים, ואחרי שבוע וחצי קבלתי את התסריט. עוד לא ידעתי שהוא ישתתף בו, ואמרתי לו שבגלל הסרט אני לא יכולה להתחייב להצגה שלו. הוא התעקש, אמר, תראי שנסתדר, והסכמתי. אחרי כמה ימים הודיעו לי שיפתח יגלם את הבן שלי בסרט. שנינו אמרנו, וואו, איטס מנט טו בי". 

זה תפקיד ראשי, שמעניק קול גם לשחקנים מבוגרים. ספרי על החוויה. 
"קראתי את התסריט - קומדיה רומנטית אמתית עם נשמה, עם תובנה רומנטית - שנורא סקרן אותי לדעת מי כתב אותו. ראיתי שזה אליסיה וחורחה, שני לטינוס (צוחקת) עם ניחוח שדיבר אליי, וחשבתי כמה יפה ומדהים זה תפקיד כזה. תראי לי סרטים עם תפקיד כזה משמעותי לאישה בגיל הזה, בגילאי השישים פלוס. איפה יש לנו קול ומקום לדבר על הדברים האינטימיים? אימא שלי, שהיא בת 91, לגביה מעולם לא חשבתי שבשנות השבעים שלה היא צריכה תדרוך בחיים, כפי שמוצג בסרט, ועד היום אני שומרת על קדושת העצמאות שלה. יש הבדל בין לדאוג להורה לבין להשתלט על חייו. זה נושא מאוד מעניין. בנוסף נשאלת השאלה איך מתנתקים מאהבת חיים? בסרט הזה היא עושה את זה אחרי תהלךי מסובך של שנים, שבהן היא מקדשת את אהוב נעוריה, ובסוף היא פותחת את הדלת לאהבה. ועל זה הסרט - על הזכות לאהוב, על הזכות שמישהו יחבק אותך, על הזכות להחליט מי בן או בת הזוג שלך, וללכת באומץ אחרי הלב. הלב לא משתנה עם השנים".

בסרט את חוזרת לשתף פעולה עם יהודה ברקן, שגם התחזק לאחרונה, ועם שלמה בראבא.
"עם יהודה שיחקתי כמובן בחגיגה בסנוקר, הייתי ממש ילדה וזה היה כיף אדיר. כבר אז הייתה בינינו כימיה נהדרת. אחרי שנים השתתפנו יחד בסרט "תסתכל לי בעיניים", שמראה את הצד של זה שפוגע בתאונת הדרכים, ואנחנו היינו ההורים של הבחור שפגע. זה היה מאוד מעניין וגם אז היה כיף, ועכשיו בפעם השלישית. וממש לא ידעתי בהתחלה, חששתי מזה שזה סרט רומנטי עם סצנות אינטימיות וחשבתי מה אני עושה עם זה. ניגשתי אליו ואמרתי לו, יודקל'ה, תגיד לי מה. איפה כן איפה לא והוא אמר לי אין שום בעיה. אם תהיה אני אגיד. הוא אדם מדהים שהולך אחרי צו לבו ויודע מה הוא עושה. 

"עם בראבא הייתי בלהקת פיקוד מרכז. התמונה בסרט היא מהלהקה המקורית. כשפגשתי אותו לקריאה של התסריט, אחרי החיבוק הראשון ישר ירינו שלושה שירים מהלהקה עם הקולות ועם הכוריאוגרפיה (צוחקת), וכולם בחדר אמרו לא צריך לעשות כלום. זה זה. אני כבר שנים עושה באמת את מה שאני אוהבת, ונלחמת על זה, ופה הרגשתי שיש לי משהו עם אנשים שמבינים אותי ואני מבינה אותם והייתי מגויסת לגמרי".

"כיף לשחק עם צעירים מוכשרים"
שאול נשואה לדורון סלומון, שהיה איתה בלהקת פיקוד מרכז, אם לשתי בנות (29), (34), ובימים אלה, לצד החזרה לקולנוע, היא מגיעה גם לתיאטרון הלאומי בעיבוד הבימתי של "גבעת חלפון אינה עונה", אחד הסרטים שהתקבעו כקאלט בתרבות הישראלית. "יצא שהכול התנקז ככה במקביל", היא מסבירה. "היו לי ספקות לפני גבעת חלפון, כשקפטן (משה קפטן, במאי ההצגה והמנהל האמנותי של הבימה) צלצל לפני כמה חודשים ואמר לי, זה כתוב יפה ויש סיפור מסגרת. אמרתי לו, מה פתאום?! זה נשמע לי לא נכון, אפילו הזוי להעלות את זה על הבמה. היו בעבר ניסיונות אומללים להעלות סרטים קלאסיים לבמה, אבל הוא אמר לי תסמכי עליי, ואז הוא אמר בואי נעשה קריאה, גם טוביה צפיר בפנים, ומבחינתי זה היה הקלף המנצח".

ההצגה עלתה במארס, ומאז שאול מתמוגגת על הבמה "זה מדהים, הזכות הזאת לעלות על במה, אני ביישנית כל כך ולקבל את ההכרה הזאת, כשאני או טוביה או סנדרה עולים, זה כיף לא נורמלי. לא שיחקתי בתיאטרון בשנים האחרונות, לא אוהבת להתחייב למאות הצגות, אבל פה זה דבר שאליו אני באמת מחויבת. זו תופעה, לא חושבת שיש מקום בעולם שקהל מדקלם טקסט של הצגה מההתחלה עד הסוף לא משנה מאיפה האנשים, בני כמה הם. סבים וסבתות מגיעים עם נכדים, זו מתנה. 

"בכלל, כיף לשחק עם הצעירים המוכשרים האלה. כשאני רואה את רוני דלומי שמגלמת את בת דמותי הצעירה זה משמח אותי. היא מקסימה. נהדרת. לקחה את זה למקום שלה. לפעמים לפני שאני עולה לסצנה ואני מסתכלת מהצד, חווה 'דז'ה וו' שקשה לצאת ממנו, גם טוביה מרגיש ככה, אנחנו אומרים לעצמנו איך זה יכול להיות שכל הזמן הזה עבר כל כך מהר? (צוחקת) הכתיבה הגאונית הזאת חוצה את השנים והופכת את זה לעל זמני. הם המציאו שפה שלא איבדה מהרעננות שלה". 

עכשיו יש מחשבה להמשיך בתיאטרון?
"החודשיים האלה בהבימה ניערו אצלי משהו, החזירו אותי למקום האמתי, אני לא יכולה לשקר לעצמי. אני כן אוהבת תיאטרון וכן רואה את עצמי ממשיכה, זה כמובן תלוי במה ואיך אבל זו מקפצה נהדרת מבחינתי לחזור למקום הזה שאני מרגישה שאני אוהבת".

בתמונה: ניצה שאול על בימת התיאטרון. צילום: יח"צ.

עשיתי את קובה, אעשה את ברזיל
ואם כבר מדברים על דברים שהיא אוהבת, אז אחת האהבות הגדולות של שאול היא "צלילי קסם" באופרה הישראלית, שבה במשך שנים היא מנגישה את המוזיקה הקלאסית לדור הצעיר. "זה כבר 21 שנים שאני מספרת את הסיפורים של המלחינים הגדולים בילדותם, ילדים ששנאו לקום בבוקר, לאחד היו הורים נהדרים - לאחר פחות, ילדים שלא תקשרו עם הסביבה או היו שובבים. כתבתי 58 הצגות, אני מתחקרת, מביימת כותבת ומבצעת. יצאו מזה 11 ספרים, זה הבייבי שלי. זה קודם כול התחושה שאני מכניסה לנשמה של הילדים האלה ולהורים או למלווים שלהם את היצירות האלה שהן על זמניות ופותחות אצלם את המקום הזה שמכונה חוויה. 

"כשהייתי ילדה זה קרה לי ורק רציתי לחזור על זה שוב ושוב, זה לא אובד במשך השנים זה נצרב בתוך הנפש. זו תחושה גם של שליחות, בלי שום דבר דידקטי, זה שואו, הופעה. אני עצמי ניגנתי גיטרה קלאסית עד שהופיע דורון ואז נעלתי אותה בארון. ובבית, כמובן, בגלל שדורון מנצח, שומעים מוזיקה קלאסית, ולמעשה אנחנו שומעים הכול, את כל סוגי המוזיקה. יש משהו במופעים האלה, לא רק הסיפור של המלחינים אלא גם ז'אנרים מוזיקליים שאני מעלה. עשיתי את קובה, עכשיו עולה הקרנבל בריו, מאיפה הגיעה המוזיקה הזאת? מה מקור הקרנבל? במופע תהיה להקה שבראשה ברזילאי אותנטי עם עוד נגנים, ולהקה של רקדנים סלוניים שירקדו ממש את הסמבה ואת שאר הסגנונות ואני גם אשיר אתם. כל מה שאני רוצה זה לא שלמחרת ילכו לנגן, אלא שיהיו צרכני תרבות, שירצו לראות מופע חי על במה, לא רק מול הטלוויזיה".

נושא התרבות, שלא נעדר מהשיח הציבורי בשנתיים האחרונות, מטריד אותה. "זה צורך חשוב יותר מלחם וחמאה. אדם לא יכול להיות בלי משהו שיפריח לו את הנשמה. חייבים לטפח ולהאכיל אחרת נהיה אבק. לא יהיה מאתנו כלום. נורא עצוב מה שקורה פה".

לצד המסך הגדול והבמה שאול אינה מוותרת גם על המסך הקטן. בימים אלה היא מצטלמת לעונה השלישית של הסדרה "רון" ביס "ראיתי את התסריט ומיד רציתי לדעת מי הבחור המוכשר שכתב את זה" היא מספרת בהתרגשות, וכותבת סדרת טלוויזיה יחד עם חברתה היוצרת ענת ברזילי. נוסף על כך היא פרזנטורית של חברת היופי והאסתטיקה "דהשלי", לנשים בשלות, מהרגע שפגשתי את המנכ"לית מאיה מורד, נשמה ותשוקה למה שהיא עושה, אמרתי שאני הולכת על זה. זו שנה שלישית שאני פרזנטורית עם פרסומות וקטלוגים. נשביתי כשנודע לי שהמוצרים שלהם עשויים מתאי גזע של צמחים, זה הקסים אותי. והנה, אפשר להיות פרזנטורית בכל גיל (צוחקת) אפשר לטפח את עצמך, לאחרונה הם גם הביאו מכשור מודרני. זו חברה שהגיעה ממזרח ארופה, וזה כיף גדול להיות פרנזטורית בגילי (צוחקת). 

אנחנו מדברות על הגיל, אבל שאול, אם נתעלם משנת הלידה שלה, מתנהגת, נשמעת ונראית כמו הדבר האחרון שהיית משייכת לקבוצת הגיל השלישי. היא מלאת שובבות, חן וקסם שרק השתבחו עם השנים, ודומה שהיא יודעת ומרגישה היטב את הפער הזה. 
"זה נכון שאני עם אנרגיה אחרת, זה בא מהבית, יש לי אימא כזאת, ציפוש, ההשראה שלי. היא עדיין לומדת, הולכת לחוגים, זה דבר מוקנה ומובנה. יש לי בן זוג שגם הוא בעשייה מטורפת, וחשוב לו להקנות ולהעביר הלאה. הוא התחיל קורס עם תזמורת הסימפונייטה הישראלית בבאר שבע, ואמר, אני אביא את הצעירים לקונצרטים. זה התחיל עם שישים סטודנטים, והיום עומד על 1,600. אז התשוקה הזאת בוערת אצלנו בבית. אני וורקוהולית, מנוע טורבו, אני לא יכולה להפסיק - לטוב ולרע. צריך גם לפעמים לשבת לנוח, אבל אני כן זוכרת, כשאני קמה בבוקר, איפה אני נמצאת, לרגע אני לא משלה את עצמי. יש לי חברות נפש, 18 בנות חברות מהצופים; "נופת צופות" זה הכינוי שלנו לעצמנו, וכולן נשים עושות, אנרגטיות, פעילות, חכמות. חלקן בפנסיה מתוך בחירה, חלקן בפרק ב', אני בתוך חבורה שפויה שנפגשת כל חודש וחצי, זה פשוט קבוצת תמיכה. שם אני רואה איפה אנחנו נמצאות, וזה קשור גם לסרט. כל מה שחשבנו על הגיל הזה בטל ומבוטל. צריך להבין שהיות שתוחלת החיים עלתה, אנשים הם רלבנטיים ורוצים לעשות. יש פלח שוק אדיר של אנשים שיכולים לתת את הטון, וצריך להביא אותם בחשבון. 

הכתבה פורסמה במזגזין "החיים הטובים".

ליצירת קשר עם מאיה כהן
יש למלא פרטים ונחזור אליך בהקדם

Loading...

מומלץ להתפנק עם הטבות חדשות

{{PRODUCTID.NAME}}

{{ProductId.Website_ShortInfo}}

מומלץ להיפגש כאן

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

מומלץ לטייל במקומות חדשים

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

הצטרפו לרשימת 
התפוצה שלנו

Loading...