"יצירה היא מקור האנרגיה האולטימטיבי"

בתמונה: יואב גינאי. צילום: יח"צ.

יואב גינאי, (59), שמוכר בעיקר כאיש רדיו וטלוויזיה, פזמונאי (שחתום על "דיווה", זוכת האירוויזיון) הוא גם מתרגם, מנחה וחוקר תרבות ואף כותב מאמרי דעה.

"אני חייב לציין", הוא מתעקש. "זו לא פעם ראשונה שאני כותב בעיתונות. עשיתי זאת, לא מעט, בשנות השמונים, המגזין 'מוניטין' ובמקומוני 'העיר' ו'כל העיר' של רשת שוקן.
אני פשוט חוזר למשהו שלא עשיתי זמן רב. זה נחמד לחזור לכתיבה, אבל אני לא עתונאי.
אני כותב טורים. בתחום שקרוב ללבי. לא עסקתי בכך שנים כיוון שהייתי מנוע מלעשות זאת כי התמקדתי ברדיו ובטלוויזיה של רשות השידור. כך שזה לא משהו יוצא דופן מבחינתי להביע את דעתי בכל מיני עניינים.

"אני גם לא סופר", הוא ממשיך בערעור הנחות היסוד. "הספרים שהוצאתי עד כה ("אהבה תל אביבית" בהוצאת מודן; "מלים: אהוד מנור" בהוצאת ידיעות אחרונות; ו"חשבתי שיהיה רומנטי" בהוצאת הקיבוץ המאוחד. ע"א) נגעו בשירים. אנתולוגיות לשירים של אחרים ואוסף שירים שכתבתי אני. הספר הזה שונה.

הספר התחיל מפוסטים שפרסמתי בפייסבוק בשנתיים-שלוש האחרונות. אמירות והתייחסויות שלי לכל מיני מושגים שאנחנו די רגילים אליהם, דברים שמוכרים לנו כמציאות, ואני מנסה להזיז את האבן ולראות מה יש מתחתיה.

"פנו אליי מהקיבוץ המאוחד להוציא את זה בספר. שמחתי על הרעיון. הוספתי עוד משפטים - ש'הבליחו בשיחות עם חברים' וש'נותרו מסומסים לעצמי כשעמדתי ברמזור', כפי שנכתב בהקדמה לספר - חילקנו אותם לפרקים ולנושאים כמו מגדר, אהבה וזוגיות, פוליטיקלי קורקט ועוד. זה לא רק התחכמויות ומשחקי מלים, אלא גם משמעות ותובנות על החיים, מַראַה להם, ביקורת על פוליטיקאים, קצת סאטירה עוקצנית, ונסיון לראות מה יש מאחורי אקסיומות שונות. העידן הטכנולוגי מביא לניכור מאוד גדול ולשימוש שונה בשפה, ויש בספר גם ביקורת על השטחה של מושגים מאוד מקובלים".

קחו כמה דוגמאות. "כל מי שמאוהב באהבה לא בנוי למערכת יחסים"; "ברוב המקרים הברכה 'עד מאה ועשרים' היא קללה המחוברת לקטטר"; "בכי, ראייה בלתי ממוקדת, אוכל נוזלי, מלמולים וחיתולים - ככה אנחנו מתחילים את החיים וכך גם נסיים אותם"; "האצלת סמכויות זו אצילות; האצלת אחריות זו איצטלה; האצלת כל הסמכויות וכל האחריות היא עצלנות"; "גם עם נמר טורף אפשר להתיידד. עם יתוש אף פעם לא"; "הקנאה כמוה כמערכת חיסונית שלא מפסיקה לתקוף את עצמה"; "חנופה היא שקר גס שעבר טיפול אגרסיבי במכון יופי"; "מי שבטוח שהוא יודע הכל, הרבה יותר טיפש ממי שיודע שלא ייתכן שהוא יודע הכל"; "סקס הוא לפעמים דרך מצוינת לרמוז שאתה לא רציני"; "סמרטפון הוא פשוט עוד מודל של אזיקון אלקטרוני"; "כאב הבדידות שוב פוצע בנשמתך כשהסקלטורית בטרמינל חוזרת ושואלת אם ארזת לבד"; "פרידה זה קצת כמו למות. יש גם פגישות כאלה"; "כשאתה כועס על עצמך - מי כועס על מי בעצם?".

והמשפט האהוב עליך? 
"מומלץ ללמוד מעט צנעה מהעצים - ככל שפירותיהם כבדים יותר כך הם מרכינים את ראשם. אני מאמין בכך בכל לבי, משתדל ליישם אותו ובטוח שככל שיותר אנשים יישמו אותו, יהיה עולמנו טוב יותר". 

מי האנשים שאתה מייעד להם את הספר? 
"כל מי שרוצה לקרוא משפטים שמעוררים מחשבה, מצחיקים ואולי גם מתחילים פה ושם תובנות. זה ספר כיפי ולא מעיק".

אגב, צילום החזית מתכתב עם הציור  Primavera (אביב) של סנדרו בוטיצ'לי, שמוצג בגלריית אופיצי בפירנצה.
"זה קטע מהציור שאני מאוד אוהב. הוא מתאר מספר אלים כשידיהם כאילו בתנוחת צילום סלפי, אז שמנו להם ביד טלפון חכם וזה נראה כאילו בוטיצ'לי בעצמו צילם אותם עם המכשיר".  

"מה יהיה"
לדברי גינאי השנה החולפת היתה אף יותר מהנה ומוצלחת מבחינתו. "התנסיתי בכל מיני דברים שפחות ידועים לציבור. אני גם מצייר במרץ ומקווה שבקרוב אוכל להכריז על תערוכת ציורים ראשונה ולא מיוזמתי. אבל אין ספק שההפתעה הגדולה ביותר בעבורו היא שובו להגיש את "מה יהיה",
תכנית הרדיו לתרבות ופנאי שאותה ערך והגיש ברשת ב' שלושים שנה כמעט (מ-1989 ועד 2017) בגלי צה"ל דווקא, עם מולי שפירא, "יריבו" מהתחנה הצבאית, על אותה שעת שידור.

"כשנגמר הפרק ההוא, ברשות השידור, החלטתי לא להמשיך בתאגיד", הוא מספר.
"אמנם קיבלתי פניות וטלפונים מכל מיני תחנות אזוריות, אבל אחרי 35 שנה של עבודה רדיופונית החלטתי לנוח קצת".

היה זה שמעון אלקבץ, שניהל את קול ישראל בראשית העשור, שהציע לו - עם התמנותו כמפקד גלי צה"ל - להצטרף לשפירא. "בעקבות הפניות החלטתי שהכי נכון זה לעשות קופי פייסט לתוכנית מרשת ב', להביא את אותם תכנים. חשבתי שזה יכול להיות מסע מאוד מעניין, מה גם ששמרתי על קשרים טובים עם מולי כל השנים.
דווקא גל"צ, כתחנה ארצית ציבורית, עדיפה על תחנה מסחרית".

 

גם אתה ולבטח שפירא, שנמצא מעבר לגיל פרישה, וטרנים בתחום. זה מעיד על כך שאין לכם מחליפים ראויים? 
"אני לא חושב כך. זה תחום - וגם תוכן - שאין לו קשר לגיל.
באמריקה וגם במקומות אחרים, יש מקום לאלה ולאלה. רק שגיל הוא סוג של מותג, ואנשים רוצים לשמוע מה יש לאנשים מסוימים להגיד. והלוואי שמאזינים יקבלו את מה שהם מחפשים.

כשנועם סמל התמנה זמנית במקומי ברשת ב', מאוד פרגנתי לו, איש רב זכויות.
כשאני התחלתי, במקומו של יוסי גרבר ("כל צבעי הרשת", ע"א), הוא קלט אותי ובירך אותי".

אף שהוא מתגורר בתל אביב, יואב גינאי הוא יליד ירושלים, דור ארבע עשר. "יש בי עדיין יסודות ירושלמיים. צניעות אולי. לא מסתנוור מזוהר. סלבריטאות לא מעניינת אותי. לא קופץ מעל הפופיק.

בילדותו היה פריק של קולנוע ושאף להיות שחקן. עבר בתיאטרון "אורים", ב"במת עשרה" ובמסגרות נוער דומות, לפני שהגיע לרדיו, ככתב נוער לתוכנית "חתול בשק".
"את ההתנסות הראשונה של אני חב לניר גרוסמן, אחיו של מי שיהיה הסופר דוד גרוסמן. הרדיו מצא חן בעיניי ומאז דבק בי החיידק ואני בעצם שם".

בין התוכניות שערך והפיק היו "רדיו עשרה", כל צבעי הרשת", "הכל דיבורים" ו"טיסה לילית". היה ממקימי 88אף.אם, ובערוץ הראשון היה מנהל מחלקת התרבות והבידור ומנהל חטיבת התוכניות, לצד כהונה כראש משלחת ישראל לאירוויזיון במשך עשור.

"בנערותי כתבתי המון. את כל המסכות לבית הספר, שירים מצחיקים ועוקצניים על מורים, שאותם כתבתי על שירים ולחנים מוכרים. זו הדרך הכי טובה להתאמן.
גם אהוד מנור, איתו חלקתי חדר ברדיו, והיה סוג השראה ומנטור בשבילי, התחיל ככה.
אגב, איתי בכיתה למדו המסעדן אייל שני, עורך הדין אייל רוזובסקי וזיו אבירם, אחד מיזמי 'מוביל איי'".

את ההתנסות הראשונה שלו כפזמונאי מקצוען הוא חיב למפיק האגדי שלמה צח, שלמשרדו נקלע באמצע שנות השמונים ככתב צעיר. "הוא השמיע לי שירים של אחד כריס לייף, זמר שאותו ביקש לשווק לאירופה. ובכל זאת, בין השירים שכתב נמצאים "שלג בשרב" לאילנית, "נדליק ביחד נר" לשרית חדד, "חשבתי שיהיה רומנטי" לאוהד חיטמן וכמובן "דיווה" לדנה אינטרנשיונל, הזכייה הקודמת של ישראל באירוויזיון, לפני עשרים שנה.

"דיווה" היא גדול ההישגים שלך? "אני לא יודע למה קוראים הישג. באופן אישי, המונולוגים האישיים שכתבתי לגילה אלמגור למופע 'עומדת ברוח' בפסטיבל ישראל, היה מאוד מיוחד בעיניי. כיוון שמאוד הייתי רוצה להמשיך בו. 

"'דיווה' היה הישג מסחרי וגם פוליטי, גדול אף יותר מסך חלקיו.
הוא היה קריאה למהפכה שאכן קרתה. כל הנושא של הלהט"ביות קיבל תנופה ושינוי בעקבותיו. עד אז האירוויזיון היה מאוד מיינסטרימי, ומה שהשיר הזה עשה, מסרב להיעלם. הוא הרבה יותר גדול משיר. זה הכוח שלו. מאוד שמח שהייתי שותף לו, ביחד עם המלחין צביקה פיק. אני חייב לומר שכתבתי לדנה אינטרנשיונל כשאף אחד לא הסכים לכתוב לה - את 'לילה טוב אירופה', את 'נוסעת לפטרה' - ראיתי בזה סוג של זכות".

כשהוצאת לפני שנתיים את את האוסף "כמו שלג בשרב", 32 שירים לסיכום 30 שנות כתיבה, כללת בו גם את "גירסת כיסוי לאהבה", שיר ראשון בביצועך. 

קריירה מוחמצת? 
"אני לא זמר ולא מתכוון להיות זמר. נורא רציתי שיר חדש באוסף. הרעיון היה שתומר הדדי, מלחין השיר,
זמר נהדר בעיניי, ישיר אותו. אבל מסיבות שונות זה לא הסתייע. אז זרקו לי את הכפפה. זה רק קוריוז". 

אגב, בינואר ייערך בצוותא מופע גדול לציון 35 שנים ליצירה שלו בתחום המוזיקה,
וישתתפו בו כל האמנים הגדולים שכתב להם בהם: ירדנה ארזי, דנה אינטנשיונל, אוהד חיטמן אדם ואחרים.  

"לגעת ברוח" 
על שמו של גינאי רשום הישג טלוויזיוני נוסף, תוכנית האירוח והראיונות "לגעת ברוח" שנוצרה בראשית המילניום בערוץ 33, שודרה גם בערוץ הראשון והפכה לאחת ממשבצות התרבות החשובות יותר של רשות השידור, ולראיה - כל תוכניותיה נרכשו על ידי אוניברסיטת הרווארד. "'לגעת ברוח' הוא הדבר הכי חשוב שעשיתי בטלוויזיה. הרגשתי שאני מתעד אנשים שלא תועדו מעולם.

לא רבים יודעים, אבל 88אף.אם, תחנת הרדיו האיכותית של קול ישראל, אחותן הצעירה והמצליחה של רשת ב' ורשת גימ"ל, הוקמה בתוך שלושה ימים בלבד - "כתגובת נגד של הרדיו למפץ הגדול של התחנות האזוריות.

תקשורת הוא עיסוק מפצה? מתסכל? כפוי טובה? 
"הכל ביחד. לא הייתי עוסק בזה אלמלא היה מהנה. לי הוא גורם אושר גדול. אני נורא אוהב רדיו כי בו אתה סוליסט. לא הייתי עושה אם לא הייתי אוהב". 

וכלכלית? 
"הוא לא מפצה כלכלית. בטח לא כמו מישהו שעושה אקזיט, או כותב להיט בארצות הברית. 'דיווה' אמנם הרוויח יותר מהשירים האחרים שכתבתי, אבל אפילו פנסיה לכל החיים אין בו".

אתה מתקרב לגיל פרישה. חושב עליו? 
"יש לי דוגמה נהדרת. אמא שלי. בת 87. פעילה 24 שעות ביממה. כותבת, רוקדת, מסתדרת לבד. ממנה אני לוקח דוגמה איך צריך לחיות בגילאים האלה. יחד עם זאת אין לי כוונה לצאת לפנסיה. אני אמשיך לעבוד. אטפס על הקירות ולא אצא לחוגים. אני בהחלט מכוון להמשך פעילות. יצירה היא מאגר אנרגיות מאוד גדול ואנשים שמבטיחים לעצמם עיסוק זה מקור האנרגיה האולטימטיבי. כעובד מדינה במשך שלושים וחמש שנה יש לי פנסיה, מאוד צנועה, אך אני מאמין שיהיה בסדר".

החיים הטובים על פי יואב גנאי

 "ההבנה שכולנו עוברי אורח עוזרת לפרופורציה בחיים. אנחנו שיירה חולפת. זה המוטו שלי בהרבה דברים.למצוא זמן לעשות את מה שאתה אוהב
וזה לגמרי לא מובן מאליולברך על כל מה שיש. אמנם קלישאי להגיד אבל אם אתה קם בבוקר, פוקח עיניים ומסוגל לעשות דברים - זה מאוד משמח. בהחלט נהנה מלשבת בבית, לקרוא ספר, לטייל בסביבה, לפגוש אנשים. זו הירושלמיות שבי."

הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים"

ליצירת קשר עם עמוס אורן
יש למלא פרטים ונחזור אליך בהקדם

Loading...

מומלץ להתפנק עם הטבות חדשות

{{PRODUCTID.NAME}}

{{ProductId.Website_ShortInfo}}

מומלץ להיפגש כאן

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

מומלץ לטייל במקומות חדשים

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

הצטרפו לרשימת 
התפוצה שלנו

Loading...