פני הדור

צילום: עמית גורן.

הקריירה של יובל דור ארוכה, מגוונת ועשירה.
דור חתום על הצלחות ענק עם להקת הכול עובר חביבי,
על עשרות להיטים שכתב ושביצע (בלוז מדרגות הרבנות, תלווי אותי, מכאן ועד מחר,
הלילה, אדם בונה ביתו לבד, שיר ערש לדניאל, החגיגה נגמרת, האורח,
עודני ילד ורבים אחרים), על השתתפות במחזות זמר פופולריים (עלובי החיים, אחים בדם),
על דיבוב לסרטים (ספר הג'ונגל, סוד הממלכה הקסומה, רובוטס, מואנה, שרק),
על 13 אלבומים שהוציא עם הלהקה, על אלפי הופעות, תארים (להקת השנה) ופרסים
(פעמיים כינור דוד), על ייצוג ישראל בתחרות האירוויזיון (דבלין, 1981),
על סיבובי הופעות ברחבי העולם ועוד ועוד. אבל רק עכשיו, בגיל 68, עם חמישים שנות קריירה,
הוא רושם לעצמו הישג נוסף - תפקיד קולנועי ראשון בסרט "אל תשכחי אותי"(בבימוי רם נהרי).
התפקיד של דור אינו גדול, אך משמעותי: הוא משחק פסיכולוג המופיע בסרט רגעים בודדים עם משפטים ספורים בלבד. אבל האימפקט השלם גדול מסך כל חלקיו.
הסרט הוא פרי יצירתו וכתיבתו של חתנו, ניתאי גבירץ,
שכתב את הסרט ומככב בו בתפקיד הראשי, לצדה של מון שביט.

טליה דור, בתו של יובל ובת זוגו של גבירץ, מופיעה גם היא בסרט בתפקיד קטן. 

תפקידו של דור, כפסיכולוג, נושק בין השאר לעיסוקיו בחיים: לדור תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בתרפיה בשילוב אמנויות וחינוך יצירתי. הכוונה, המשמעות, המסרים בסרט - הוצאתו לאור של נושא מוסתר וחבוי, האור שהסרט שופך על עולמם של אנשים חריגים בחברה - הם אלה שסקרנו את דור ועוררו את רצונו לקחת חלק בסרט. 

דרושה "קיבה חזקה"
"אל תשכחי אותי", קו-פרודוקציה ישראלית-צרפתית-גרמנית
(בהפקת סרטי יפעת פרסטלניק, ורוניק זרדון, כריסטוף פטס האוזר
ובתמיכת קרן הקולנוע הישראלי וסרטי יונייטד קינג),
הוא דרמה קומית שחורה, מרירה ומתוקה בו בזמן,
המביא את סיפורם של תום הסובלת מהפרעות אכילה ושל ניל - מוזיקאי בודד,
פגוע ובעל נטיות אובדניות, החוזר לארץ מאמסטרדם ומנסה להשתלב בחברה. 

בעקבות מפגש מקרי בין השניים מסייע ניל לתום בבריחה מבית החולים,
ויחד הם נמלטים ממוסדות, ממשפחות ומציפיות חברתיות.
השניים, הנקלעים למצבים קיצוניים של בדידות, פחד ובריחה, נאחזים זה בזה,
מחפשים ומוצאים זה בזה קשר, אהבה, נחמה. 

על פי דברי הבמאי רם נהרי, "הסרט מתבונן בניל ובתום, ומספר על מלחמתם לצאת מהנידחות החברתית והנפשית שבה הם נמצאים.
מלחמה זו יכולה להיראות פתטית ואבודה מראש למתבונן מהצד,
אך עבורם זו מלחמה רצינית ונואשת ביותר - מלחמה כדי להמריא מעל היום-יום המדכדך שלה". 

הסרט קשה לצפייה וחודר לב, ויחד עם זאת מאיר את עולמם של האנשים השקופים, פותח צוהר אל עולמות חבויים שבהם פועם לב רגיש הכמה לאהבה ולתקווה. עבור דור הסרט הנו פרויקט כמעט משפחתי, קרוב וחשוב הן בשל הקשר המשפחתי והן בשל תחומי עיסוקיו. 

זהו תפקידך הראשון בקולנוע. איך היה לשחק בסרט?
"כשרם נהרי הבמאי פנה אליי - הופתעתי, משום שאני לא על ה'ליסט' של שחקני קולנוע בארץ.
עשיתי הרבה דברים על במות, מחזות זמר, הופעות, צילומים באולפני טלוויזיה,
דיבובים לסרטים - אבל לא כשחקן.
נראה שבשיחות של רם עם ניתאי השתרבבה העובדה שיש לי תואר בפסיכולוגיה,
וכשדיברו על קסטינג - ולי יש ניסיון מול מצלמות - חשבו שזה יכול להתאים. 

"הסכמתי, ואני שמח שעשיתי את זה. הסצנות שלי בסרט קצרות, מאוד ממוקדות.
עשיתי אותן מול מון שביט, שהייתה מרשימה ביותר. זו לא הייתה כזו עבודת שחקן.
זה היה נורא טבעי ונורא מהיר.
אני אמנם לא עובד כפסיכולוג, אבל אני חושב שהידע, הניסיון והעובדה שלמדתי ויש לי תואר בפסיכולוגיה - עמדו כאן לזכות העניין". 

ומה אתה חושב על הסרט?
"כשראיתי את הסרט הגמור, אני מוכרח להגיד שהייתי בהלם.
הסרט נכנס לכל כך הרבה סוגים של רבדים, לעומקים של מצבים אנושיים, לתחושות ולרגשות.
התוצאה הסופית והצפייה בסרט מצריכות קיבה חזקה כדי להתמודד עם כאלה מצבי תודעה.
הנגיעה במצבים של אנשים חולים, של הוריהם, חבריהם, סביבתם, החברה שבה אנו חיים,
מצבים של אדם מול עצמו ושל המערכת כולה - מדהימה.
הסרט מצליח לגעת במקומות מאוד עמוקים באופן כל כך רגיש ומרגש". 

חתנך כתב ומככב, בתך משחקת בסרט. העבודה עליו נכנסה אליכם הביתה? לתוך החיים הפרטיים? 
"כשצילמתי את התפקיד שלי זה היה מול מון. טליה לא הייתה בכלל על הסט.
עבודה על סרט נעשית בשלבים, לא כולם נמצאים יחד.
מובן שדיברנו על הסרט בבית - יש בזה אלמנט משפחתי.
גם צפינו בו יחד בהקרנת הבכורה, וזו הייתה התרגשות גדולה לכולנו". 

מה משך אותך להשתתף בו?
"במקור זה היה נורא פשוט - אמרו שיש תפקיד של פסיכולוג ואמרתי לעצמי שזו תהיה התנסות מעניינת, להשתתף בסרט קולנוע, משהו שאף פעם לא עשיתי,
לגלם תפקיד של פסיכולוג - שזה משהו שמעניין אותי בחיי המקצועיים.
רק בדיעבד הבנתי עד כמה הסרט מאיר ומציף מצבים אנושיים חבויים החוצה,
ואת המסר העמוק שהסרט מעביר הלאה לאנשים: מסר של חמלה, של קבלה, של הכלה,
מסר שמאפשר לנו התבוננות באנשים הפגועים, השקופים, אלה שבשולי החברה.
וההתבוננות הזו, באותם אנשים, בעצם מאפשרת לכל אחד מאתנו להתבונן פנימה בתוך עצמו,
אל עצמו". 


שילוב אהבות
כבר הרבה שנים שדור מביט עמוק בתוך עצמו, אל ועל אחרים. 
לצד היותו אמן פעיל הוא משלב את התחומים הנוספים שמעשירים את חייו, באמצעות עבודה חינוכית מורכבת המשלבת מוזיקה ואמנות עם פסיכולוגיה, תרפיה בשילוב אמנויות וחינוך יצירתי. 
הוא מעביר סדנאות ומופיע עם מופע ייחודי, המשלב את כל אהבותיו, 
מיומנויותיו ועיסוקיו המגוונים על במה אחת. 

מה בדיוק אתה עושה?
"מוזיקה היא אהבה גדולה שלי, אבל זה לא הספיק לי. רציתי לעשות משהו שנותן יותר מאשר 'עוד מופע' של שירים על במה. 
עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני בתרפיה בשילוב אמנויות וחינוך יצירתי. 
אחר כך נשאבתי לחיי הלהקה, אבל בתחילת שנות ה-90 הכרתי את ד"ר מרשל רוזנברג - מי שפיתח את תורת ה-N.V.C -Non Violence Communication .

"ההיכרות עמו השפיעה עליי באופן עמוק מאוד ונכנסתי למעגל התלמידים הראשון והקרוב ביותר שלו. ד"ר מרשל משתמש בפנטומימה עם בובות, בגיטרה ובשירים כדי להעביר את תורתו. 
אני לקחתי ופיתחתי את מה שלמדתי ממנו באמצעות המוזיקה. 
יצרתי מופע בשם 'סיפורים ושירים מדור לדור עם יובל דור', שבו אני משלב בין כל מה שלמדתי – מוזיקה, סיפורים אישיים, סיפורים מהמקורות, הבנה והקשבה. 
עם המופע הזה אני מסתובב ברחבי הארץ בפני כל הקהלים, גם ילדים ונוער, אך בעיקר מבוגרים יותר, בני 40 פלוס. 
במופע אני מדבר על הקשר בין אנשים, יחסים, תקשורת, מוזיקה ועל שפה. 
לכל שיר שאני שר במופע ולכל סיפור שאני מספר יש כוונה, מטרה ומסר להעביר. 

"נוסף על כך, יש לי סדנת למידה בשם 'אמנות ושמה תקשורת', 
שאותה אני מעביר לעתים במסגרות חינוכיות, בעיקר למורים בהשתלמות. 
גם בסדנה, שהיא לא פסיכולוגיסטית בלבד, אני משלב מוזיקה עם Drama Therapy ועם Music Therapy".

אתה עדיין מתרגש לעלות על במה? 
"כשהיינו בלהקת הכול עובר חביבי, והופענו במקומות גדולים - בכל פעם שעלינו על במה ההתרגשות הייתה קצת כמו אלונקה שנושאים אותה יחד, כרביעייה. 

"היום אני מאוד אוהב להופיע, אבל ההתרגשות האמתית מגיעה בדרך כלל אחרי ההופעה. 
זה קורה כאשר מישהו עם ניצוצות בעיניים ניגש אליי ואומר לי, 'חוויה כזו לא עברתי'. 
לעתים אפילו לא אומרים כלום - רק ניגשים ולוחצים לי את היד, ואני רואה בעיניים את החוויה ואת ההתרגשות של מי שנגעתי לו בלב. 
אז כן, מאוד מרגש אותי לפתוח לבן אדם את הלב, לגעת בו מבפנים". 

איזו מוזיקה אתה עצמך אוהב לשמוע?
"אני אוהב הרבה סוגים. מצד אחד פרנק סינטרה, ריי צ'ארלס, דיוק אלינגטון, ביטלס, מוזיקה קלאסית שאתה בכלל התחלתי בתור תלמיד לפסנתר של אריה ורדי, אריק אינשטיין כמובן. 
ומצד שני - אני גם שומע דברים חדשים. לזוגתי פזית יש ילד בן 14, סול, שאני מאוד אוהב. 
הוא משמיע לי מוזיקה עכשווית של צעירים בני גילו. 
עכשיו הוא הכיר לי את המוזיקה של פוסט מאלון - ואני מת על זה". 

מה לגבי אלבום חדש משלך?
"יש לי המון שירים במגרה, אבל כדי להוציא אותם כאלבום צריך מנגנון שלם של עבודה והשקעה שכיום לצערי כבר לא כל כך משתלם. 
אולי זה הרגע להזכיר למשרד התרבות שמותר וצריך וכדאי להשקיע קצת יותר בכריית יהלומי מוזיקה של אמנים, להשקיע ולחזק אותם, כך שלא הכול יהיה תלוי ריאליטי ורייטינג".

הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים".

ליצירת קשר עם הגר רם
יש למלא פרטים ונחזור אליך בהקדם

Loading...

מומלץ להתפנק עם הטבות חדשות

{{PRODUCTID.NAME}}

{{ProductId.Website_ShortInfo}}

מומלץ להיפגש כאן

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

מומלץ לטייל במקומות חדשים

iconfinder-time-24-103169-1.svg

{{ProductId.Date}}

iconfinder-map-pin-location-2546981.svg

{{ProductId.Location}}

הצטרפו לרשימת 
התפוצה שלנו

Loading...