בתמונה: זיו קורן. צילום: בנימין אדם. רקע: לוחמי היחידה המיוחדת דובדבן במהלך אימון, 2012. צילום: זיו קורן
חיילים ביציאה ממנהרה במבצע "צוק איתן", לוחמי סיירת היחידה המבצעית המיוחדת דובדבן בתרגיל, שייטת 13 בזמן אימון השתלטות.
אלה הן דוגמאות אחדות לצילומים נדירים, מרהיבים, מלאי עוצמה וצבע, שצילם צלם העיתונות והאמנות זיו קורן.
הצילומים הללו, ועוד רבים אחרים, מוצגים עתה בתערוכה חדשה וייחודית - "תמונת מצב - צה"ל כפי שלא נראה מעולם", יחד עם הספר "תמונת מצב" בחיבורו המשותף עם העיתונאי יואב לימור.
"אני מתעד את צה"ל ואת כוחות הביטחון מעל 25 שנה שבהן אני צלם. רציתי לתת מבט שונה בעזרת חשיפה משמעותית של יחידות שעוד לא ראינו, מבצעים מסווגים של יחידות מיוחדות, ימ"מ, צבא, משטרה, 504, שייטת דובדבן, שלדג - כל יחידות העילית של צה"ל".
ניכר מהצילומים שקורן מחפש נושאי צילום ייחודיים, זוויות יוצאות דופן, רגעים עוצרי נשימה שמתנהלים באור מסוים עם צבעוניות ועם קומפוזיציה ייחודיות.
הצופה כמעט נמצא עמו מאחורי עדשת המצלמה, ובכל זאת, למרות הריאליזם שבצילומים, לא ניתן להתעלם מהפן האמנותי שלהם.
תיעוד צבאי ואמנות הם שילוב הגורם לטשטוש הגבול בין שני התחומים. התמונות כל כך דרמטיות וחדות עד שלא מובן איך קורן קיבל אישור לפרסם אותן, אפילו בשם האמנות.
בתמונה: חיילים מחטיבת הצנחנים מאבטחים ומנטרלים מנהרות חמאס בשטח ישראל, 2014. צילום: זיו קורן.
"זה תהליך של שנים", מבהיר קורן. "יש יחידות שלקח חמש שנים מהרגע שביקשתי אישור לפרסם את התמונות עד שקיבלתי את האישור מדובר צה"ל.
יש פה עזה, צוק איתן, עמוד ענן, מלחמת לבנון השנייה. הכנסנו לספר גם את המשטרה ואת השב"כ כי הספר עוסק במושג הביטחון.
התמריץ לפרסום הספר והתערוכה היה שנת ה-70 למדינה - בשנת ה-70 אנחנו מוציאים ספר של יואב לימור שכתב את הפרשנות לתמונות ב-11 פרקים".
"אני פרגמטיסט"
זיו קורן, בן 48, נולד ברמת גן, עובד כצלם עיתונות זה 20 שנה.
הוא למד אמנות פלסטית בתלמה ילין והחל את דרכו כצלם במסגרת שירותו בצה"ל כצלם צבאי.
כיום הוא צלם במערכת העיתון "ישראל היום", משמש כנציג סוכנות הצילום Polaris Images בישראל וכשגריר Canon באירופה.
כצלם חדשות וכצלם דוקומנטרי מתעד קורן נושאים הומניטריים בארץ ובעולם, כגון מצב העוני בישראל, הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, תיעוד פעילות מבצעית של כוחות צה"ל והמשטרה, אסון הצונאמי בדרום-מזרח אסיה, אסון רעידת האדמה בהאיטי ועוד. צילומיו פורסמו במגוון עיתונים בינלאומיים, בהם טיים מגזין, ניוזוייר (*ניוזוויק*), סאנדיי טיימס, שטרן, דר שפיגל, פארי מאץ', לה פיגארו וקוריירה דלה סרה.
צילומיו נכללו גם במגוון תערוכות יחיד וקבוצתיות ברחבי העולם, ביניהן במוזיאון המטרופוליטן בטוקיו, בממוריאל מיוזיאום בספרד ובמוזיאון לצילומי מלחמה בקרואטיה.
בתמונה: לוחמי חטיבת גולני במהלך פעילות בעוטף עזה, 2011. צילום: זיו קורן.
התחום בחר בך או אתה בו?
"זה בא יחד. רציתי להיות צלם עיתונות. אני לא אדם שחולם אלא פרגמטיסט. מסמן מטרות וכובש אותן.
לא יושב בבית ומפנטז. כשהשתחררתי מהצבא והתחלתי לעבוד כצלם היה לי ויז'ן כזה שאהיה פוטו ז'ורנליסט.
כשהתחלתי, לפני כמעט שלושים שנה, לא ראיתי בעיני רוחי את מה שאני עושה היום.
עם השנים נכנסתי יותר ויותר עמוק לתחום הביטחוני, מה שלא ראיתי קורה כשהתחלתי לפני שלושים שנה".
"הבנות שלי מרככות אותי"
קורן הוא גם אב לשלוש בנות: שירה ואמה, בנותיו מזוגיות עם הדוגמנית ומגישת הטלוויזיה גלית גוטמן, ואור, בתו מזוגיות עם סיון גונן. "הבנות שלי מצליחות לרכך אותי", הוא מודה. "אני איש מקצוע, זה מה שאני עושה. הצילום שלי לפנים, בלי כפפות, אני מתעסק עם נושאים לא פופולריים.
אבל יש מצב שהאבהות הפכה אותי לאדם יותר רגיש, ודאי בתחום הילדים.
אני עושה הרבה מאוד פרויקטים בעולם, ביניהם שני פרויקטים גדולים בבית החולים שניידר ופרויקטים בעולם שעסקו בילדים ובמוות. בכל זאת, אני עושה את מה שצריך בעבודה הביטחונית שלי. גם אם זה לקחת סיכונים ולהביא את התמונה הכי מדויקת וממצה מהשטח".
הצילומים אינם פוליטיים ואינם נוקטים עמדה. איך זה יכול להיות?
"צבא כפוף לדרג המדיני, שנותן לו הוראות. השאלה אם צה"ל צריך או לא להיות בשטחים היא לא שאלה שצה"ל צריך לענות עליה. אין פה דעה מה צה"ל צריך לעשות.
הרעיון הוא להראות את כוחו של צה"ל יחד עם היכולות שלו ודברים שלא ראינו עד היום.
יש בספר פרקים שעוסקים בנשים בצבא ובדתיים בצבא. צה"ל הוא חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, ואי-אפשר להאשים אותו בעשייה פוליטית. לכן אין פה רצון או צורך להציג אותו כשחקן במגרש הפוליטי".
בתמונה: לוחמי יחידת העילית סיירת מטכל במהלך אימון השתלטות על אוטובוס, נובמבר 2017.
צילום: זיו קורן.
מהו הפרויקט הבא שלך?
"אני עובד על כמה נושאים במקביל. חזרתי אתמול מאפריקה ואטוס מחרתיים לארצות הברית כדי להשיק את הספר במהדורה האנגלית שלו, אחזור לתערוכה, ובעיצומה אסע לווייטנאם. אני כל הזמן עובד במקביל על כמה פרויקטים".
הצגת כמעט בכל המוזיאונים בעולם 120 תערוכות, פרסמת 15 ספרים, עשו עליך סרט,
צילמת במקומות שרגל צלם לא דרכה בהם, יש לך מטרה ספציפית, מטרת על?
"החתירה נעשית תוך כדי תנועה. לפני ארבע שנים הצגתי תערוכה גדולה בשחור-לבן שעוסקת באור בצילום.
לא ציפיתי, אבל קרה שהתערוכה נודדת כבר ארבע שנים בעולם.
אני לא יודע עד כמה גדול יהיה פרויקט לפני שהוא מושק, כמה גדול, ולאן תלך התערוכה, לאן היא תיסע, כמה היא תשפיע ולאן היא תגיע. אני באמת לא יודע. אני מתייחס מאוד ברצינות לכל פרויקט שאני עושה. חלק מהפרויקטים הופכים לדבר גדול ואחרים לא, וזה בסדר.
להציג את צה"ל בעולם זה לא מאוד פופולרי. לא אוהבים אותנו ואת צה"ל בעולם.
אני עושה את מה שאני חושב שנכון וראוי לעשות, ולא את מה שפופולרי לעשות.
בפרויקט הזה יש תמונות עשור לאחור. יש פה עשר שנות עבודה, ועוד שנה עבודה על הספר עצמו.
אבל זה שגרתי. פרויקטים שאני עובד עליהם הם ארוכי טווח, משום שזו דרך ארוכה לעבור".
הכתבה פורסמה ב"מגזין החיים הטובים"
