ברשימה הבאה ננסה בקצרה, לעמוד על המציאות המשפטית בענייני נשואים וגירושין בישראל, מבלי להיכנס לשאלות הערכיות מוסריות דתיות של הסוגיה.
ההסדרה המשפטית של הנישואין, ובעיקר של הגירושין, בישראל היא מהמורכבות שבעולם, וישראל היא המדינה היחידה בעולם המערבי המקיימת, במקביל שתי ערכאות שיפוט, אזרחית ודתית.
הסיבה למצב משפטי זו היא בעיקר היסטורית. האימפריה העות'מאנית, ששלטה בארץ ישראל עד לשנת 1917, לא הכירה כלל בדין חילוני בענייני אישות. כל ענייני הדת והמעמד האישי באותה העת, שכללו בין היתר גם נישואים, היו באחריותם של בתי הדין המוסלמיים ובתי דין שהשתייכו לדתות מוכרות אחרות - מערכת שהייתה ידועה גם בשם "מילט". בהתאם לאמנות שהסדירו את מתן הזכויות לנתינים הזרים הותר רישום של נישואים וגירושים בקונסוליות הזרות בארץ ישראל.
כל הסוגיות הדתיות של האוכלוסייה היהודית טופלו באותה העת על ידי "חכם באשי" ובתי הדין הרבניים. עם התחלפות השלטון העות'מאני בשלטון המנדט הבריטי, קיבלו ענייני המעמד האישי הסדר חוקי בדבר המלך במועצה על ארץ ישראל, ששמר בעיקרו על ההסדר הטורקי בשינויים מסוימים.
הרשויות הדתיות
בשנת 1947 הגיעו דוד בן-גוריון והסתדרות אגודת ישראל להסכם לפיו הממשלה שתקום בישראל תעשה כל שביכולתה כדי "למנוע פילוג בית ישראל לשניים".
התחייבות זו תורגמה לאחר קום המדינה להחלטה כי סוגיות המעמד האישי בישראל, בהן נישואים, ימשיכו להיות בסמכותן הבלעדית של הרשויות הדתיות. ההסכם, שהווה חלק "מהסטטוס קוו", ממשיך להתקיים בפועל גם היום, ללא שינוי, למרות הממשלות הרבות שהתחלפו מאז.
בפועל המצב המשפטי השורר כי רק נשואים דתיים מוכרים בישראל. המשמעות הפרקטית של כך שאם עדה דתית מסוימת אינה מכירה בנשואים של בן או בת אותה דת עם בן דת אחרת אין לנשואים אלה כל תוקף ובפועל לא ניתן לבצע לא טקס וגם לא להכיר בתחום מדינת ישראל במשמעות כל פעולה שנתנה תוקף להליך שכזה.
ככל שמדובר על יהודים הסמכות היחידה להסדיר את נשואיהם וגירושיהם נתונה לבתי הדין הרבניים בלבד. יתר על כן ,על פי הדין מכיוון שנישואין בישראל חייבים להיות רשומים ומתועדים, אם זוג התחתן בנישואין פרטיים לפי המסורת היהודית, הנישואין יחשבו תקפים על פי הדת אך המדינה לא תכיר בנישואין אלה ואף תראה בכך עבירה פלילית של כל מי שנטל חלק בטקס זה.
הסדרת הזוגיות
על אף הבלעדיות של העיקרון הדתי בכל הקשור לעריכת הטקס והרישום במשרד הפנים בישראל יש להתייחס ל"שני מנגנונים נוספים להסדרת הזוגיות" שהתפתחו במרוצת השנים במדינת ישראל:
נישואים אזרחיים שנערכו מחוץ לגבולות מדינת ישראל. בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון עוד משנות החמישים, הרשיות במדינת ישראל אינן בוחנות את תקפות הנישואין שנערכו מחוץ לגבולות המדינה אבל חייבות לרושמן במרשם האוכלוסין כנגד הצגת תעודת נישואין המעידה על תקפות נישואין במקום בו הם נערכו. בעקבות רישום זה בני הזוג יחשבו כנשואים לעניין חובות וזכויות.
יחד עם זאת, כשמדובר בבני זוג יהודיים הגירושין שלהן יעשו בבית הדין הרבני למרות שלא נישאו כדת משה וישראל. זוגות רבים אשר אינם רשאים להתחתן בישראל, או זוגות אשר בוחרים שלא להתחתן במסגרת דתית, טסים למדינה אחרת ומתחתנים שם (לדוג': "נשואי פרגוואי", "נשואי קפריסין" ועוד). בשנים האחרונות אף בני זוג חד מיניים ערכו טקסים אזרחיים מעבר לים ונרשמו כנשואים במשרד הפנים.
מנגנון נוסף הקיים בישראל להסדרת הזוגיות הינו מוסד הידועים בציבור. בין היתר, במקרים של בני זוג שאינם יכולים להינשא בישראל (משום שהחוק, כאמור, מאפשר
רק נישואים במוסדות הדתיים), כמו בני זוג בני דתות שונות ("נשואי תערובת") או חסרי דת, בני זוג מאותו המין, או פסולי חיתון על פי דתם לדוגמא ביהדות: כהן וגרושה, ממזר וכדומה.
סיבה נוספת לקיום קשר של ידועים בציבור זכויות פנסיוניות מסוימות הניתנות לאלמן או לאלמנה נשללות עם נישואיהם מחדש, ולכן יש המעדיפים שלא להינשא, כדי לשמור על זכויות אלה. אין חוק להסדרת מעמד של ידועים בציבור וכן אין בדין קביעה גורפת של שוויון בין ידועים בציבור ובין נשואים. לעומת כל אלה, פקודת מס הכנסה מגדירה "בן זוג" כ"אדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו", הגדרה שכפשוטה מוציאה ידועים בציבור מגדר בני זוג.
יש מספר חוקים שמסדירים את מעמדם החוקי בדין ובושרה של עניינים. לעומת זאת פקודת מס הכנסה.
לסיכום, לאזרחי מדינת ישראל ותושביה מספר דרכים להסדיר את קשר הנישואין ו/או הזוגיות ביניהם: על דרך השגרה, שהדין מתווה, על פי דתם בהנחה שהם מעוניינים בכך ודתם מאפשרת את הקשר עם בן הזוג האחר.
ביתר המקרים, בין מתוך בחירה או מטעמים אידאולוגים הסדרת הזוגיות יכולה להיעשות רק בדרך של נישואין אזרחיים מחוץ לגבולות המדינה ורשום במשרד הפנים
על סמך מסמכים שמעידים על עריכת הנשואים. ולחילופין, הסדרת יחסיהם כידועים בציבור בין באמצעות הסכם כתוב ובין אם לאו.
פורסם במגזין "החיים הטובים"
