מכל הלהקות הצבאיות ששיחרו לפיתחה ביום גיוס בחרה בצוות הווי הנדסה קרבית האלמוני.
כבר שם קלט אותה אריק איינשטיין כשזימן אותה להשתתף בשניים באלבומי ארץ ישראל הישנה והטובה שלו, כולל קולות רקע בלתי נשכחים ב"עטור מצחך (זהב שחור)".
משם צברה רק שיתופי פעולה מעשירים ומרחיבי ז'אנרים: ג'אז וקצת אחרת עם "ששת" (בו התחככה עם
שם טוב לוי ועדי רנרט); מוזיקה ברוח ברזיל, סמבה ובוסה נובה ב"ארץ טרופית יפה", אלבום ומופע,
שם התחנכה לתפארת אצל אהוד מנור ומתי כספי; כדארלינג מבוקשת חוזרה על ידי פסטיבל הזמר והפזמון והחזירה עם "סליחות" ו"מישהו" הניצחיים; ב-78 היתה דמות מפתח בהקלטת "הכבש הששה עשר" הפלאי של יהונתן גפן לצד יוני רכטר (כיכבה עם "הילדה הכי יפה בגן"); ואף הספיקה להקליט ולהופיע עם דני ליטני ("לא טוב היות האדם לבדו") ולהוציא אלבום משותף "באופן קבוע וחד פעמי" עם אותו רכטר. ולהלחין שירים לגידי גוב, אריק סיני, נורית גלרון ולפסקול הסרט "דיזינגוף 99".
עצימות ההידרשות לה ולכשרונה הרב גוני, כמו רוחב היריעה המוזיקלי המסעיר והמבלבל שמולו ניווטה,
עיכב את אלבום הסולו הראשון של רביץ, ועמו את הפיתוח וההגדרה של קולה הייחודי, ש"התפזר" במחצית השניה של הסבנטיז. אולם משהחלה להקליט את עצמה, בתמיכת היצירה האדיבה של יעקב גלעד, יענקלה רוטבליט, שלום חנוך, מתי כספי ושירי משוררים, רביץ הזהירה, הצנועה בהתנהלותה והבוטחת בכשרונה, הפכה חיש קל לעפרון המחודד ביותר בקלמר.
וכשלא היה כדאי יותר לפזר את הכשרון הפנומנלי של הזמרת והיוצרת הבאר שבעית (ניהול מבריק של המפיקה טמירה ירדני), יצאו לדרך אלבומי הסולו שלה בצרורות, אוצרים בחובם שירים נפלאים שהיו ללהיטים של דור. "סליחות", "מישהו", "הילדה הכי יפה בגן", "לקחת את ידי בידך" ו"אהבה יומיומית" ב"יהודית רביץ 79,
"ארבע לפנות בוקר", "עכשיו הכל בסדר" ו"שיר ללא שם" ב"גלוי ונעלם, 80; "מילה טובה", "כמו אל מים" ואוסף שירים ב-82, וגם "בוא לריו", 83.
הכיוון הרוקיסטי שהתווה יעקב גלעד שותפה וליצירה ולהפקה ב"גלוי ונעלם", העמיק שורש וקנה אחיזה ארבע שנים אחר כך, עם "דרך המשי", אולי לא האלבום הנמכר ביותר שלה (תואר בו מחזיק "באה מאהבה" 87),
אבל לטעמי המהותי והמשמעותי בקריירה המתעצבת שלה.
עיבודים והפקה מוזקילית של גרי אקשטיין הפכו את יהודית רביץ לאושיית רוק מפתיעה, "רוק נשי" קראו לזה אז, לבטח הראשונה מסוגה, בעוצמתה ובהשפעתה ברוק'נרול הישראלי הצעיר.
לצד אמירות מחוספסות כמו "עד קצה המסלול" (מלים אסתר שמיר), "אמרת אמרת" (קובי לוריא),
"משהו בוער" ו"בעד או נגד" (עם גלעד), התברגו שירים רכים, יפים להפליא, כ"למי שאינו מאמין"
(לאה גולדברג), "דניאל" (יוסי בנאי), "אגדת אופליה" ו"עד שיחשיך" (אהוד מנור), וגם ביצוע נדיר ביופיו של "וידוי" של אלכסנדר פן וסשה ארגוב. אולם אין ספק שגולת הכותרת הוא שיר הנושא האירוטי-פיוטי של צרויה להב, שהפך את רביץ לפורצת דרך ולאלילה של דור.
