ישראל היא כנראה המדינה היחידה בעולם שאיננה מוקפת בגבולות מוסכמים. אין לנו גבולות כי עדיין לא
החלטנו איפה להעביר אותם וזאת לאחר עשרות שנים של התלבטות. לא רק לגבי הגבול המזרחי קשה לנו להחליט.
גם בגבול מצרים עברו שנים רבות עד שהוא עוצב לאחר שהסכמנו למתווה "אף שעל" של סאדאת.
הגבול הירדני שהוא גבול השלום עוד עובר התאמות קוסמטיות ממש בימים האלה.
בקיצור, עם הבחירה בחר לעשות את הדברים כמו שאריק איינשטיין שר "את אותם הדברים אבל
לאט". כמה לאט? כנראה הכי לאט שאפשר ועוד לא נראים סימנים של יציבות גבולית.
על מה שקורה כאשר אין הסכמה על מיקום הגבול יכול להעיד הסיפור המדהים של הכפר ע'ג'ר השוכן
במפגש הגבולות של סוריה, לבנון וישראל. במבט על כפר ג'ער מכיוון הר דב נראית גדר המערכת עוברת
בקצה השמאלי של שדה הצמוד לכפר, והמשך הקו חוצה את הכפר עצמו.
כאשר הגבול חוצה ומחלק את הכפר מתפתחת תרבות של שטח הפקר וכל זאת על גבם של כמה מאות
תושבים שחיים שם וצריכים למצוא דרך לתאם את מהלך חייהם עם הסורים, הלבנונים והחיזבללאה וגם עם ישראל.
ממש "פוליאמוריה" או "סיפור אהבה" רב משתתפים.
איך היינו מסמנים גבולות מוסכמים? בעבר הספיק תלם חרוש לשמש כקו גבול בין ישראל לרצועה כמו גם
מספר מוטות ברזל תקועים באדמה לסימון של הקו הירדני מול הגדה המזרחית. זה הספיק כאשר קו
הגבול היה הצהרתי בלבד בבחינת, "עצור גבול לפניך!". השלט הזה נראה בימים אלה ממש טיפשי ומיותר.
כיום אין דרך שלא לזהות את הגבול בלי לקבל מכה חזקה במצח מקיר בטון.
החומה הידועה מכולם הייתה חומת ברלין. חומה ידועה לשמצה שנפלה ביום אחד (9.11.89) באירוע בלתי צפוי ובלתי נתפס.
החומה כוסתה ברבות השנים בציורי קיר ונותצה באחת לחתיכות קטנות שנאספו למזכרת בידי המבקרים
הרבים שהגיעו לשם. בצרוף מקרים ביקרתי בברלין מספר שבועות מאוחר יותר ונדדתי גם לצד המזרחי
שנפתח לכניסה. ניתן היה ממש לנשום ולהריח את משטר השטאזי ברחובות. זאת הייתה ממש
"עיר באפור" שכולם באו לראות.
לפני מספר שנים משכה את עדשת מצלמתי החומה שנבנתה בנתיב העשרה. חומה שמפרידה את החיים
הנורמליים במושב מכוונות הזדון של האקטיביסטים השכנים בעזה. כעבור זמן אפילו החומה הזאת החלה
להתכסות באיורים שכל כולם שאיפה לשלום, יונים צחורות, כביטוי לכמיהה לשינוי המציאות.
ובחזרה לחומה של שתולה. היא בנויה מאותם אלמנטים של בטון טרומי כמו של שאר החומות.
אלמנטים אלה הובאו למקום להרכבה, כאילו היו קוביות לגו גדולות. עם הזמן החומה כוסתה גם היא
באיורים רבים במסגרת פסטיבל שאורגן על ידי הרשות המקומית וגם כאן ניתן זהות מוטיבים רבים של
רצון לסדר חדש.
וכמובן, שיש עדויות שהיו ועוד יהיו כאן מלחמות. לא רחוק מכאן בוצע אירוע החטיפה שהתחיל את מלחמת
לבנון ב 2006. עדיין ניצבות להן עמדות התצפית בחומה וכמובן את השער שמאפשר להיכנס כשצריך.
על השער למלחמה תלויה פרסומת לפיצה. זה מה שנקרא "פרסום שוליים". ממש בשולי האזור שבו
אמורים להימצא הקונים הפוטנציאלים.
כמה מילים על הגרפיטי. מדובר באמנות מחתרתית, אומנות של לילה, אומנות שבה מהירות השלמת
היצירה מבטיחה את מניעת מעצרו של הצייר. לאחרונה הפעילות הזאת מקבלת הכרה ציבורית ומנוצלת
כאמצעי קישוט עירוני ובערים הגדולות פורחים להם סיורים בעקבות אומנות הרחוב הזו.
ולסיכום הפרק הזה, הנה מעגל הקסמים שלנו –
בהעדר יכולת לפתור את בעיית השכנות הרעה אנחנו יוצרים מציאות מדומה של שקט על ידי בנית חומה.
בהיות החומה לא "ידידותית למשתמש" אנחנו מכסים אותה באיורים עם ביטויי הכמיהה למציאות אחרת. מציאות של חיים משותפים.
לאחר שהחומה הפכה "ידידותית למשתמש" קל לנו להדחיק את בעיית השכנות הרעה… וכך הלאה.
שלום גרין, אוהב הארץ , טייל מקצועי משתף אותנו בחוויות הארץ דרך עדשת מצלמתו
