בתי הקולנוע נפתחו גם לילדים ומיד התייצבו ובאו גם סרטי ילדים שהמתינו להם מזה שנה על המדף, סרטים לכל המשפחה לרבות תת-הז'אנר המכונה סרטים בין-דוריים, שזה אחד מהם.
רוברט דה-נירו הוא שחקן מאוד ורסטילי. מאז הגיע לגבורות הוא נע בקלילות על כל 'הספקטרום' של דמויות פנסיונר (שלא לומר קשיש) נרגן.
ושלא תבינו לא נכון, אין רע בנרגנות, נרגנות היא תכונה מצויינת. הדמויות מונות מאפיונר (בפנסיה) נרגן, עד מדינה נרגן, מהמר נרגן, אלמן נרגן, סבא נרגן, חם (אב כלה) נרגן וכיוצא באלה. ברובן הוא מתהלך רוב הסרט בחלוק מהוה (או מעצבים ממשי) מחזיק כוס תה (או גוגל-מוגל) ויורה לכל הכיוונים הבעות חמוצות וקיטורים (או עלבונות) מרירים. במקרים מסויימים הוא מחליף את כוס התה ברובה חצי-אוטומטי ואשכרה יורה.
דמות הסבא החמוץ והממורמר הפך אצל האמריקנים לארכיטיפ אהוב ולתרנגולת מטילה ביצי זהב, במיוחד בתקופת החגים ודה-נירו הפך אותה בשנים האחרונות לתפקיד דגל.
בגרסה אחת מצמידים אותו לשחקן צעיר וחתיך והולכים על סבא חרמן ומטונף פה במיוחד שכוח הגברא עדיין במותניו, או לפחות בפיו. בגרסה המשפחתית הארוזה לחגים מקיפים אותו בנכדים מתוקים (ולפעמים מחוצ'קנים) למות והסבא הופך כולו נופת צופים וחיוכים ומלא עצות חשובות לחיים. זהו סרט מן הגרסה השנייה, אבל עם הברקת ביניים קטנה: אחד הנכדים קם על סבו האוהב ומכריז עליו מלחמה.
הסבא בהתחלה לא לוקח את הנכד ברצינות וחושב שזו אך משובת נעורים, אך כשהנכד (מלווה בחבורת ילדים רמטכ"לים מחרחרי מדון) מחליף לו את קצף הגילוח בקצף אטימה אינסטנט של שרברבים, הוא מבין שהילד כמאמר האמריקנים, 'מתכוון עסקים' והקרב 'איז און'.
זה מיד מאפשר לסבא עצמו לגייס גם לו צבא פנסיונרים שש לקרב משל עצמו וביחד שני הצדדים הניצים יוצאים לשורה של שיגועים ודאחקות בדרגות שונות של וולגריות וחינניות יצירתית, שבאות לשיאן דווקא בהברקה: סשן אפי של 'קרב מכריע' של 'מחניים' בין חבורת הילדים לחבורת האלטע-קאקרים במתחם שכולו מזרונים מתנפחים וטרמפולינות קופצניות – ואתם יכולים לתאר לעצמכם לבד את ההתרחשות המלבבת.
סרטי בונבוניירה מן הסוג הזה מאפשרים לחלק לאריות משחק וותיקים קצת פרנסה תפקידי משנה חינניים-מביכים: אומה ת'ורמן עושה מאמצים כבירים לצאת בכבוד מתפקיד האימא הנוירוטית, כריסטופר ווקן מפיק הנאה ופנינים כהרגלו מכל חרטא אקסצנטרית מופרכת שמנחיתים עליו ואפילו ג'ין סימור שיופיה רק משתבח עם השנים מגיחה בתור קופאית סופרמרקט שהופכת למושא רומנטיקה חדש של הסבא.
תמת המלחמה מהווה תמריץ לערך המוסף החינוכי המתבקש עם הטפה של שורה של תובנות לגבי מלחמות: הברוטליות שלהן, איך הן מתחילות בקטן אבל מדרדרות במהירות בגלל האגו של הצדדים הלוחמים, המחיר הנפשי והכלכלי שהן גובות, הקרבנות התמימים שתמיד נפגעים, ההכרה בכך שגם האוייב הוא בן-אדם (ואפילו קרוב משפחה) כמונו שעושה גרעפסים ונודים, והאומץ שנדרש מהמנהיגים על מנת להפסיקן. וכך, כמובן שהמלחמה הזו רק מחזקת את הבונדינג בין הסבא לנכדו ולא תסתיים בלי שחבורת הפנסיונרים תלמד לקח מכאיב את 'הרע' האמיתי - בריון בית-הספר שמתעלל בנכד האהוב.
