אמנות בימי מלחמה
כמה אמניות שפונו מביתן מהצפון ומהדרום נהנות מתוכנית שהות אמן ייחודית ביפו העתיקה במסגרת Jaffa Artist Residency (או בקצרה, JAR), באדיבות ובחסות עיריית תל אביב. האמניות לנות במבנה עות'מאני עתיק ורחב ידיים, כל אחת מהן קיבלה חלל סטודיו משלה בסמטאות יפו העתיקה והן זוכות לליווי אישי ואוצרותי במשך כל שלושת חודשי התוכנית. הכירו את האמניות ואת המחשבות שלהן על יצירה אמנותית אחרי 7 באוקטובר | מאיה גז
אנואר ז'ור
סטודנטית לאמנות ומדעי הרוח והחברה שנה ג' במכללת ספיר, שהייתה אמורה לעבור לגור בשדרות בסמוך ל-7 באוקטובר. לצד עשייתה האמנותית פועלת גם כשחקנית. השתתפה בהצגת ילדים ברהט ומכירה מקרוב את הפזורה הבדואית שנפגעה בשבת השחורה.
בעבר.
"האמנות שלי עסקה ועדיין עוסקת בחוויה שלי בעולם כנודדת בין מקומות לצד תלישות, זהות, אובדן ותקווה".
7 באוקטובר.
"7 באוקטובר בהחלט הוסיף עניין לאמנות שלי. לנוכח הנסיבות הקשות אני מתעמקת עוד יותר בשאלות מה זה להיות תלוש ומה זה להיות מפונה בתוך הבית שלי".
אפשר ליצור אחרי מאורע כזה?
"בהחלט אפשר ליצור ואפילו רצוי. אני נותנת מקום לכל רגש שבא לבקר, תוהה ומתעמקת. ומכאן לוקחת את זה לפרספקטיבה האישית שלי ונותנת לזה מקום".
הפינוי לרזידנסי.
"אני עדיין לומדת מה זה להיות מפונה. אני מודה על ההזדמנות שניתנה לי – מרחב יצירה".
קרדיט: חיים יפים ברבלט
תמר הורוביץ לבנה
אמנית ואוצרת שאצרה וניהלה את הגלריה השיתופית בקיבוץ כברי, שממנו פונתה. תוכנית הרזידנסי מאפשרת לה לעבוד לקראת תערוכה זוגית שלה ושל זיוה ילין (המפונה מבארי) בגלריה אלפרד בתל אביב, שעליה התחילו לעבוד לפני המלחמה. התערוכה נדחתה מכיוון שגם תמר וגם זיוה מפונות מביתן.
בעבר.
"לפני השבת השחורה עבדתי באינטנסיביות על תערוכת זיכרון שהוקדשה לבנים שנפלו במלחמת יום כיפור 1973. את התערוכה לא הספקנו לפתוח. באופן סוריאליסטי החיילים של אוקטובר 2023 גרו בתוך תערוכה לחיילים שנפלו 50 שנה קודם לכן. ציירתי נופי קיבוץ עבור אותם בנים".
7 באוקטובר.
"אחרי 7 באוקטובר המשכתי את סדרת ציורי הקיבוצים. הסדרה מתפתחת בהתאם למקומות שבהם אני נמצאת. במידה מסוימת אני בונה בציורים את ההתיישבות הקיבוצית שנפגעה".
אפשר ליצור אחרי מאורע כזה?
"עבורי חשוב להמשיך וליצור אחרי מאורע שכזה. זה נותן לי שקט. נחמה. משמעות".
הפינוי לרזידנסי.
"העבודה בתל אביב מאפשרת חשיפה למקורות השראה חדשים עבורי. שפע זמין וחדש. אני אוהבת את הטבע של יפו, את הים החופשי ואת הקצב התל אביבי של הטיילת ששונה מהצפון. האפשרות לחיות כאן מבחינתי מבטיחה. את ההשפעה על היצירה אוכל לראות רק בהמשך".
נדין בר נוי
אמנית רב-תחומית, בוגרת ומרצה לאמנות במכללת ספיר. פונתה מביתה בשדרות, בית ילדותה שבו חזרה להתגורר, אשר שימש לה גם כסטודיו ובית לסדנאות אמנות. מתגוררת היום במלון בתל אביב ולוקחת חלק בתוכנית מבלי לגור ברזידנסי.
בעבר.
"לפני 7 באוקטובר בעיקר יצרתי בתחומים מגוונים, אמנות פלסטית. לימדתי במכללת ספיר והנחיתי סדנאות בסטודיו שלי בשדרות. אפשר בהחלט לומר ש-95 אחוז מהזמן אנחנו חיים באווירה פסטורלית, אך בהמתנה קבועה לצבע האדום. למדנו לחיות וליצור בתנאים האלה, אבל שהשבת השחורה זעזעה את הסדרים והותירה משקעים שלא אפשרו לי, באופן אישי, לחזור וליצור באופן מיידי".
7 באוקטובר.
"היום, בזכות המעטפת החמה שזכיתי לה, יחד עם אמנים נוספים בתוכנית שהות אמן ביפו, הוקצה לנו גם 'סטודיו חלומות' שמאפשר לחזור ליצור ולהתחיל להשתקם".
אפשר ליצור אחרי מאורע כזה?
"אחרי 7 באוקטובר היצירות הקיימות מקבלות משמעויות חדשות, ובחלקן ממש אקטואליות היום. יש לי צילום, ללא כותר, שעסק בזהויות, והיום אני רואה בו דמות מפויחת שמנסה להסיר את הפיח".
קרדיט: חיים יפים ברבלט
ברית איינשטיין
אמנית רב-תחומית. פונתה מקיבוץ מגן שבו גדלה ובו שהתה ב-7 באוקטובר בממ"ד לגמרי לבדה, בעוד שאר משפחתה המורחבת גם היא בקיבוץ. את החיבור השורשי שלה לאדמת הקיבוץ וסביבותיו העמיקה דרך עבודה בחקלאות והביאה גם לתוך עשייתה האמנותית. בחודשים האחרונים שבה להתגורר בקיבוץ והקימה בו סטודיו, אך בדיעבד מרגישה שחזרה לאקורד הסיום של נוף ילדותה כפי שהכירה אותו.
בעבר.
"מספר חודשים לפני האירוע חזרתי לגור בקיבוץ מגן שבו גדלתי והקמתי לי שם סטודיו. כחלק מאסטרטגיה ופרקטיקה שאני נוקטת יצאתי לשדות ביום וגם בלילות, צילמתי עבודות וידיאו ממושכות וציירתי את הסביבה בדיו. עבדתי על סדרת ציורים לתערוכה שהוצגה בתל אביב בדצמבר".
7 באוקטובר.
"עוד קשה לדעת איך השתנתה העבודה שלי בעקבות המאורעות".
אפשר ליצור אחרי מאורע כזה?
"בהתחלה באמת חוויתי שיתוק. משהו התנתק לי בין הפיזי והחומרי לרוח. אבל דווקא אחרי אירוע כזה יש משהו כל כך חי בלחזור לאט לאט ליצור. לחבר מחדש את ההווה עם העבר והעתיד. חזרתי אחרי חודש למגן לעבוד על טרקטור בשדה. לאט לאט זה החזיר אותי לפעימת החיים, ואחרי כמה ימים המצלמה חזרה להיות איתי. זה פתח לי סדק חזרה לחשוב, להרגיש וליצור. ועדיין, אני מוצאת את עצמי במורכבות וקושי בתוך המציאות החדשה, בין היצירה וההתחדשות לבין חווית החיים שהייתה ועדיין כאן".
הפינוי לרזידנסי.
"הקיבוץ פונה ואני התפניתי למשפחה בתל אביב. אחרי שלושה שבועות בעיר תפסתי את עצמי אומרת לעצמי, מה היה יכול לגרום לך לחזור לגור בעיר הזאת אחרי שנים שאת גרה קרוב לטבע – והתשובה היא 7 באוקטובר. מבחינתי, להיות כרגע, לעבוד וליצור בתל אביב זה ממש נס. המפגשים עם העיר, האנשים והחיים חשובים מאוד ומחברים לחיים. הסטודיו ביפו הוא קצת כמו שמורה. נותן שקט וזמן יצירה לצד העיר הסואנת".
קרדיט: חיים יפים ברבלט
טלי ריאבוי
סטודנטית שנה ג' במכללת ספיר, לומדת לתואר ראשון בתרבות, יצירה והפקה, משולב עם לימודי תעודה של אמן מנחה. פונתה מביתה בשדרות, ובמקור ממעלות תרשיחא, שלא פונתה בעקבות המלחמה אך נמצאת קילומטרים ספורים מגבול לבנון.
בעבר.
"לפני שהגעתי אל הרזידנסי ביפו עשיתי את מה שפעם הייתי טובה בו, נדדתי. מהיום השני של המלחמה חזרתי לגור בבית הוריי במעלות תרשיחא, החזקתי שם חודש וחצי של סטרס ופחד, ומשם התגלגלתי בין חברים מחיפה לחולון בניסיון למצוא לעצמי מקום וגם את עצמי. לא הצלחתי ליצור תקופה ארוכה, אך יום אחד הרגשתי שאני מבעבעת בתחושות שאני חייבת להוציא, והצלחתי לצלם את 'זמן מלחמה'".
7 באוקטובר.
"תמיד האמנתי ואמרתי שהאמנות שלי היא היכולת שלי לתרגם את עצמי לעצמי. כשנגמרות המילים אני מוצאת את עצמי מגששת בדימויים שאני נועצת דרך עדשת המצלמה. לכן, גם היום, אחרי היום הארור שמרגיש שימשיך לנצח, אני מנסה לעזור לעצמי לעכל את מה שמרגיש שלא התעכל אף פעם".
אפשר ליצור אחרי מאורע כזה?
"אני חושבת שזה על גבול הבלתי אפשרי, אבל אני חושבת שבלי שאתעמת מול עצמי ואלחם בלנסות להתחיל להוציא בעדינות כאב אחר כאב... אין צורך להשלים".
הפינוי לרזידנסי.
"החוויה עדיין מתעכלת. אני מרגישה שאני בחלום או בתוך סיוט. אני עוד לומדת להזכיר לעצמי שזה הבית שלי לתקופה ולנסות להרגיש בנוח, אך התשישות הנפשית מערערת, כי בכל זאת זה לא המקום הפרטי שלי. אני כל כך מודה על ההזדמנות הזו, על האושר והעושר שדואגים לנו כאן מעבר לכל המצופה. רק בזכות הידיים הטובות והמקבלות האלו אני מצליחה לנסות לחלום מחדש".
קרדיט: חיים יפים ברבלט
זהבה מסר
אמנית המתמקדת בציור ובמיצב. פונתה מביתה באשקלון. בתור אמנית ותיקה המתגוררת בפריפריה, זוהי הזדמנות נדירה עבורה לקחת חלק בתוכנית שהות אמן ולקדם את הקריירה שלה. הדמויות ביצירותיה מהדהדות את בני משפחתה שנספו בשואה (האמנית היא דור שני), וכעת היא מתכננת לפתח אותן גם בהשפעת אירועי 7 באוקטובר, או ליצור אמנות שהיא אסקפיזם מוחלט.
בעבר.
"משפחתי הייתה בין מייסדי העיר אשקלון בשנת 1948, ומאז אני מתגוררת ועובדת באשקלון. עסקתי בהוראת ספרות בבית ספר תיכון במשך כ-20 שנה, ומאז כ-40 שנה עוסקת באמנות בלבד. אני סבתא לשלושה נכדים. עם פרוץ המלחמה עזבתי את אשקלון, שהופגזה קשות, ומתגוררת בבתי חברים במרכז הארץ. לפני כחודש קיבלתי את הזכות לשהות ברזידנסי שביפו, וכאן חזרתי לצייר במרץ ובהשראה גדולה".
7 באוקטובר.
"מאז 7 באוקטובר לא ציירתי כלל. נאלמתי. בעת המעבר לרזידנסי ביפו, בסוף דצמבר, התחלתי לצייר במרץ רב. השהות ביפו ניתקה אותי מביתי שבאשקלון, וכמו פתחה בי רצון עז להביע את רגשותיי. כאן באווירה השקטה והכמעט מנותקת, יכולתי לצייר. בציוריי אני משכפלת, כמעט באובססיביות, דמויות של אנשים הצבועים כולם באדום".
אפשר ליצור אחרי מאורע כזה?
"אני עובדת בסדרות הדנות במצבו של האדם בעולם, ובדרך כלל מטפלת במצבי קיצון".
הפינוי לרזידנסי.
"המקום הנפלא שקיבלתי ביפו גורם לי לשלווה ועימה באה ההשראה".
קרדיט: חיים יפים ברבלט
