נעמי שמר, אימא של אריאל הורוביץ, הייתה הזמרת-יוצרת הראשונה של ישראל. יותר מ-50 שנה העשירה את ספר השירה המקומיים במאות יצירות, רובן להיטים גדולים. עכשיו, במלאת 20 שנה למותה ולראשונה בחייו, מרשה לעצמו הורוביץ לבצע את שיריה של אימו במופע "כשאימא באה הנה" | עמוס אורן
אף שעברו 20 שנה מאז מותה של המשוררת, הפזמונאית והמלחינה נעמי שמר, דומה שלא באמת נפרדנו מיצירתה המעטירה, מגדירת הישראליות. גם לא נזקקנו לתוכניות הרבות לזכרה, בעיקר ברדיו, כדי להבין ששמר עודה חיה, נוכחת ונושמת במשעולי הזמר העברי. יעידו השמעות בלתי פוסקות של שיריה בכל ימות השנה. ובכל זאת, כשבנה אריאל הורוביץ יוצא לבמה עם מופע משיריה, זה לא רק חידוש, אלא גם אמירה.
"היו לי שתי מוטיבציות עיקריות להרים את המופע עכשיו", הוא אומר. "הראשונה: אימא כתבה בתקופה שבה ה'אנחנו' וה'אני' היו אותו הדבר. האירוע המכונן בחייה, הן כאדם והן כיוצרת, היה מלחמת השחרור. חצי מהבנים בכיתתה, בבית הספר האזורי 'בית ירח', נפלו במלחמה, וזה מה שהוליד אחר כך שירים כמו 'אנחנו שנינו מאותו הכפר'. היום אנחנו שוב בתקופה כזו של ערבוב ה'אנחנו' וה'אני', והצמא לשירי ה'אנחנו' שאימא כתבה גדול. מצד שני, הצליל של הלהקות הצבאיות שאפיין את הביצועים המקוריים, כבר זר לאוזניים צעירות, וזו המוטיבציה השנייה: להנגיש את השירים לאוזניים האלה".
השם, "כשאימא באה הנה", היה מתבקש, לדבריו. "הוא היה הראשון והיחיד שלי, מפני שהוא רומז על כך שמצד אחד נבצע – עם להקת הבית, חמש זמרות יוצרות שהן מוזיקאיות נפלאות – את הקלסיקות הגדולות של אימא, כמו 'חורשת האקליפטוס' שממנו לקוחה השורה; ומצד שני ניתן להן את הרקע האישי שמוכר לי מהבית. האינטימיות שבה זכיתי להכיר את השירים באה לידי ביטוי גם בסיפורים שאני מספר לקהל, וגם בדרך שבה אנחנו מנגנים אותם".
נעמי שמר, קרדיט: יעל רוזן
"שמור עליו היטב בין עזה לרפיח"
הוא בן 54. בנה של נעמי שמר מנישואיה למשורר מרדכי הורוביץ. נשוי לזמרת תמר גלעדי ולהם שלושה ילדים. פרץ לתודעה בשלהי שנות ה-90, עם להיטי רדיו הומוריסטיים ענקיים כ"סיגל נחמיאס" ו"רנה", וביסס את עצמו גם כיוצר-מבצע מרגש (עם "רקפות בין הסלעים" מ-2009 או "עשרים אלף איש" שנכתב במבצע צוק איתן ב-2014) ודעתן (עם "ברלין" מ-2017), בעזרת שמונה אלבומים, האחרון בהם "כשבאנו הביתה" מ-2019. "אני מופיע בכל מיני פורמטים, אבל בזמן הסיבוב הזה", הוא מגלה, "לא אצא למופעי הרכב גדולים, רק להופעות אקוסטיות, טריו מקסימום. כי יש לזה ביקוש, ואני מאוד אוהב להופיע עם החומרים שצברתי ב-26 שנה ובשמונה אלבומים".
כבן יוצר, בדיעבד מצליח בפני עצמו, השתדלת לחמוק מהזיהוי עם אימא.
"יש שני סוגים של 'בנים של': המורד והמגונן. אני דווקא הייתי שייך לסוג המגונן. באופן אישי לא מרדתי באימא אף פעם. להפך, היינו מאוד קרובים. אבל ברגע שבחרתי את המוזיקה כמקצוע, הייתי חייב לבדל את עצמי ולהיבנות כמוזיקאי בזכות עצמי. לכן אין שום שיר או ריאיון משותפים לשנינו. עם השנים צברתי רפרטואר מוכר וקהל משל עצמי, וזה מאפשר לי לחזור לשירים של אימא, שגדלתי עליהם, מעמדה אחרת ומשוחררת. זה אחרת לשיר את 'שבחי מעוז' שאימא כתבה במלחמת ההתשה בחנוכה של שנת 69', ומייד לאחריו את 'רקפות בין הסלעים', שאני כתבתי 40 שנה בדיוק אחר כך, בזמן מבצע 'עופרת יצוקה'".
אריאל הורוביץ, צילום: יפעת גולן
אי אפשר להתכחש למורשת, לתרומה ולמרכזיות של אימא בזמר העברי ובתרבות הישראלית. היא מושמעת ללא הפסק וזוכה לכבוד גדול.
"מבחינה 'ממלכתית' אין לי שום טענה", אומר הורוביץ. "אימא והשירים שלה ממשיכים להיות נוכחים במרחב התרבותי הישראלי. אבל מבחינת גיל הקהל, אני חושב שיש עבודה לעשות. אין סיבה ששורה כמו 'שמור עליו היטב בין עזה לרפיח ובירושלים גם', מתוך השיר 'החייל שלי חזר', לא תגיע לחיילים שנמצאים ממש עכשיו בעזה וברפיח. וזה, כמו שאמרתי, אחת ממטרות המופע החדש".
והערך המוסף שלך?
"מעבר לסיפורים שאני מספר על אימא – ויש לא מעט הפתעות – ועל השירים, מבחינה מוזיקלית המופע צעיר ועדכני בצליל שלו. העיבודים לא מנסים להתחכם, ושומרים על התכונה הכל כך 'נעמי שמרית', שהקהל יכול להצטרף לשירה. גם העובדה שהמוזיקאיות שאיתי הן זמרות יוצרות, היא בעצם הצדעה לזה שאימא הייתה הזמרת-היוצרת הראשונה בארץ. למעשה, זה מופע של יוצרות שמנגנות ושרות את היצירה של סינגר-סונגרייטר חלוצה שסללה את הדרך לכל הנשים שהגיעו אחריה. יש כאן מחווה של מוזיקאים למוזיקאית גדולה: נעמי שמר כמו שממשיכות דרכה מרגישות וניגשות אליה היום".
"האחיות שמר" חוזרות
שלוש הופעות כבר התקיימו בתל אביב (עם חוה אלברשטיין כזמרת אורחת), בירושלים (דיקלה) ובגבעת ברנר (דני רובס). בהמשך יתארחו גם חנן יובל, מיקי קם ונוספים, שביחד עימו ולהקתו ייצגו שלושה דורות במוזיקה הישראלית.
\
מיקי קם, קרדיט: אור דנון
לטעמי, חידוש "האחיות שמר", הרכב שלא היה סיפור הצלחה בזמנו, הוא מהלך גאוני, הצהרה שהן ראויות להיכנס למשפחה, להיות אחיות שלך.
"הן מקור לגאווה ושמחה עצומה בשבילי", מודה אריאל. "עינת הראל בתופים, אור אדרי בבס וגלוקנשפיל, דניאל רובין בקלידים וגיטרה קלאסית, נילי פינק בגיטרה חשמלית ומעיין ליניק בצ'לו וקלידים. כולן שרות כמובן. אני מנגן בקלידים ובס. חיפשתי בכל עמדה מישהי שאני גם מעריך את היצירה שלה וגם את הנגינה. לשמחתי, הן הסכימו מייד כשפניתי אליהן ונוצר הרכב שבעיניי הוא סופר-גרופ. יש שירים שבהם אני הסולן, יש שירים שבהן כל אחת מהן סולנית, ויש שירים רבים שכולנו שרים יחד. הן הביאו את כיוון העיבוד של שיר הסולו שלהן, והגיבוש הסופי של התפקידים נעשה יחד בחדר החזרות, בתהליך שהיה מרגש מפני שראיתי איך הן מגלות ומתאהבות בנעמי שמר כמו שאני מאמין ומקווה שיקרה גם לקהל שפחות מכיר את אימא ויגיע למופע".
מה היה הקו המנחה בבחירת השירים?
"הביוגרפיה של אימא ומינון נכון בין קלאסיקות ובין שירים שאני אוהב במיוחד. כל שיר שנבחר הוא משמעותי או אופייני לפרק מסוים בחיים של אימא, ואת זה מבינים כששומעים את הסיפורים בין השירים".
לא משא כבד להתמודד עם הביצועים המקוריים, הקלאסיים, לשירים של אימא? הבחירות המדויקות, והביצועים הנפלאים של אגדות כיוסי בנאי, אריק איינשטיין, בני אמדורסקי, שמעון ישראלי, חוה אלברשטיין, הגשש החיוור, מירי אלוני, להקת הנח"ל ואינספור האחרים, מעוררים קנאה. אינך חושש מפני ההשוואות?
"דווקא כאן הרגשתי שהרבה דברים הם אומנם יפהפיים, אבל יש מקום לביצועים חדשים. לא מרגיש חשש. אני מרגיש בבית, תרתי משמע, עם השירים האלה, וזה נותן לי חופש, שהוא תמיד תנאי הכרחי ליצירה אמנותית".
איזה שיר לא תשירו?
"'ירושלים של זהב' הוא שיר מדהים, אבל לא הרגשתי צורך להכניס אותו למופע. הוא צרוב בזיכרון של עם ישראל. לעומת זאת, 'החייל שלי חזר' קצת נשכח, ומאוד רלוונטי להיום. בחירות כאלה היה צריך לעשות, ועשיתי".
יש טענה שהיצירה המוצלחת ביותר של יוצרים נכתבת בתקופות המוקדמות של פעילותם. "אני גיטרה", אחד היפים והמרגשים של אימא, ללא ספק הלהיט הגדול האחרון שלה, נכתב 40 שנה אחרי צאתה לדרך (ועשר שנים אחרי שזכתה בפרס ישראל); הוכחה שלא נס ליחה גם בעשור האחרון ליצירתה והופך אותה לגדולה עוד יותר.
"אני חושב שיש הרבה אמת בטענה הזו, אבל הייחוד של אימא היה בכך שהיא פשוט הורידה את הקצב. בעשור וחצי האחרון לחייה היא לא התעקשה לכתוב כדי 'לא להיעלם מהנוף', אלא להפך. אימא כתבה מעט בתקופה הזו, רק כשהרגישה צורך אמיתי, ולכן המשיכה לספק פנינים כמו 'הו, רב חובל', 'הכול פתוח' וכמובן 'אני גיטרה'. בשיר שכתבה לתוכנית 'לילה גוב' לכבוד היובל למדינה, היא אפילו אומרת את זה: 'לקול המנגינות הצעירות, תנחתנה ציפורים על צמרות, ולא יהיו לי טענות, כי ככה זה צריך להיות'".
מה דעתך על מבצעי "אני גיטרה" שהולכים בעקבות האלתור האישי של אמדורסקי ולא דבקים בנוסח המקורי של אימא?
"זה שיר שכל אמן אמיתי יכול להזדהות איתו, ולכן הוא זוכה לביצועים חדשים. אם יש טעויות כתוצאה מכך שבני אמדורסקי ז"ל התבלבל בביצוע המקורי והמרגש מאוד שלו, זה באמת חבל. במופע שלנו נילי פינק שרה אותו כמו שצריך: 'טעויות צבעוניות על כל השטח'".
ביניים: המורה שלי למוזיקה
מה השיר של אימא שאתה הכי אוהב?
"לא אעשה ספוילר כי אני מספר זאת במופע".
איזה שיר שלה הכי הכעיס אותך?
"כשהייתי ילד, אימא כתבה שיר שנקרא 'פרדס חנה בשבת'. באחד הבתים היא הזכירה אותי בשמי. הכרחתי אותה לשנות את הבית הזה. הייתי ילד ביישן ולא התאים לי להופיע בשיר".
איזה שיר של אימא הכי לא הבינו?
"העובדה ש'ואלס להגנת הצומח' הוא השיר הראשון בתולדות המוזיקה הישראלית על הטרדה מינית, עדיין מפתיעה רבים. הביצוע המקורי בשנת 65' היה של 'האחיות שמר' המקוריות, ואני מאוד אוהב את הביצוע של 'האחיות שמר 24'".
מה קיבלת מאימא ומה לקחת ממנה?
"אימא הייתה המורה שלי למוזיקה, ובתוך זה גם לכתיבה ולהלחנה של שירים. אבל את הרוב למדתי בהקשבה לעבודה שלה עם זמרים שהגיעו לקבל ממנה שירים. היה לנו תריס עץ שהפריד בין הסלון לשאר הבית כדי שיוכל לשמש כחדר העבודה של אימא. בתור ילד הייתי יושב מאחוריו ומקשיב לאיך שהיא מלמדת את הזמר או הזמרת את השיר החדש. על מה היא מקפידה, מה היא מסבירה להם. זה כמובן לא מספיק. אחרי הצבא הלכתי לרימון והשקעתי המון בנגינה, אבל את החוש הטבעי שיש לי לאסתטיקה של שירים, נדמה לי שקיבלתי מלשבת מאחורי התריס כילד".
הייתה קנאת יוצרים כלשהי ביניכם?
"להפך. ידעתי שהיא מאוד מעריכה אותי, ובלי זה בטח היה לי קשה לבחור במקצוע. אחד השירים שלי שהיא הכי אהבה הוא השיר האחרון שזכיתי להשמיע לה. 'כל מי שאת' שמו, והוא שיר הפרידה שלי ממנה. הוא מתאר את הדרך המרשימה שבה היא התמודדה עם המחלה. בחלק מההופעות נבצע אותו כהדרן".
אימא הלכה מאיתנו בגיל 73. בדיעבד, צעירה מדי. יכלה להיות אימא וסבתא עוד כמה שנים טובות. אתה "כועס" עליה בשל "חפזונה" להסתלק מוקדם?
"אימא נלחמה במחלה כמו לביאה, ומצד שני, כשהיה ברור שהמחלה תנצח, היא קיבלה זאת בגבורה, עם המון הכרת תודה על החיים המלאים שהיו לה. כבר בראשיתה היא אמרה לי על המחלה: 'אני מרגישה שזה כמו היריון הפוך. במקום לגדל בתוכך חיים חדשים, את מגדלת את המוות וגם את זה צריך לעשות טוב!' היא עשתה את זה מצוין, עם המון הומור והשלמה, וזה מה שחשוב בעיניי. ברגע שאדם זוכה ללכת לעולמו שלם ושמח בחלקו, זה דבר גדול, וזה מקל מאוד גם על הקרובים והאהובים שלו".
נעמי שמר, קרדיט: יעל רוזן
אגב, איפה תמר, רעייתך, בכל הסיפור הזה? הרי היה לה מופע שמר משלה?
"לתמר יש מופע נהדר שנקרא 'בלוז לנעמי'. מסיבות משפחתיות אנחנו לא נוהגים להופיע יחד. כשאחד יוצא והשני נשאר מאחור, יותר קל לנו להתנהל. יוצא מן הכלל יחיד היה בתחילת המלחמה, כשיצאנו יחד כמה פעמים להופיע למפונים. זאת הייתה חוויה טובה ובטח נחזור על זה מתישהו, אבל לא בסיבוב עמוס וארוך כמו במקרה של 'כשאימא באה הנה'".
מה אתה מוכן להגיד על ה"מצב", ומה אימא הייתה אומרת עליו?
"אני לא אוהב לענות בשם אימא שלי. יכול להגיד בשמי שמאוד דיבר אליי הביטוי שטבעה ללי דרעי בהלוויית בנה סעדיה ז"ל. היא דרשה מהפוליטיקאים: 'תעלו לעם!' זה גם מה שאני מרגיש: האחדות המופלאה שפגשתי במוצבים חייבת להתבטא גם בהנהגה. חייבים לעמוד מול האתגר הזה יחד: שמאל, ימין, דתיים וחילונים. היצירה של אימא היא חלק מהסיפור המשותף לכולנו וגם הרצון לאחדות הוא חלק מהצורך שלי להנגיש עכשיו את יצירתה לכמה שיותר אנשים, מכל הגוונים והגילאים בחברה הישראלית".
ומה לגבי יצירה חדשה שלך?
"מאז האלבום 'כשבאנו הביתה' ב-2019, הוצאתי גם את הרומן 'סיבוב ההופעות של הגולם מפראג', שמספר את סיפורו של כוכב להקת רוק שמתאהב בדתל"שית מתקוע, ומלווה אותו גם אלבום משירי להקת 'הגולם מפראג' שקיימת רק בין דפי הספר. הרומן יצא בהוצאת 'ידיעות ספרים' וזכה לביקורות מצוינות בדרך כלל ולמכירות נאות, ואז הגיעה המלחמה. בהופעות במוצבים ראיתי שמילואימניקים מעבירים אותו מיד ליד ואני מאוד שמח בסוג החדש הזה של קשר עם קהל. ספרות אומנם פחות מיידית וישירה ממוזיקה, אבל יש בה עומק אחר. העידן הדיגיטלי לא מאיים עליי. כל זמן שהצורך ליצור יבער בי, אמצא את הדרך. אם וכאשר הוא יחדל לבעור, אני מאמין ומקווה שיהיה לי את היושר האמנותי להפסיק".
רשימת שירי המופע
החייל שלי חזר, חורשת האקליפטוס, היי טיריליי, שירת העשבים, המכתב של רבקה, אני גיטרה, ספירת מלאי, מה שלומך אחות, שיר סיום, לו יהי, ואלס להגנת הצומח, העיר הלבנה, יפעת, בארץ להד"ם, שיר נולד, שלום כיתה אלף, בהיאחזות הנח"ל בסיני, רקפות בין הסלעים, מחר, יש לי חג.
4.9 ק. מוצקין – היכל התרבות אורחת: מיקי קם
12.9 קיבוץ יפעת – אולם המופעים אורחת: נורית גלרון
13.9 מוזיאון תל אביב אורחת: לאה שבת (הופעת שישי צהריים)
18.9 מודיעין – היכל התרבות אורחת: לאה שבת
19.9 קיבוץ כינרת – אולם המופעים אורחת: מיקי קם
26.9 תיאטרון חולון אורחת: נורית גלרון
