אורי הרפז, ששמו נכרך בתודעה כחלק מצמד הפרברים עד שנפרד מיוסי חורי, השתלב בהרכבים שונים בחמש השנים האחרונות, אך את דרכו כאמן עצמאי האיצו דווקא ימי קורונה. בריאיון כן הוא מספר על אהבותיו המוזיקליות ועל דרכו החדשה על סף העשור השביעי של חייו, ומספק הצצה למשפחתו | עמוס אורן

אחרי יותר מארבעים שנים על הבמה, כשהוא שר ומנגן בלא מעט הרכבים מוזיקליים – הידוע והמוכר ביותר שביניהם הוא צמד הפרברים – החליט נגן הגיטרה וזמר הליווי אורי הרפז שגם הוא יכול להיות זמר סולן. התוצאה היא "אהבה של אתמול ומחר", אלבום ובו 16 שירים (ועוד קטע אחד אינסטרומנטלי) שאסף הרפז לאורך השנים, ועכשיו הוא מעניק להם חיים חדשים, לטעמו, בקולו ובסגנונו.

הגשמת חלום מבחינתך, אני אומר למי שניגן ושר לצדו של יוסי חורי בפרברים במשך יותר מ-37 שנים (מ-1977 ועד שלהי 2015). "כן", הוא משיב מניה וביה. "חלומון קטן. לקח הרבה זמן. הרבה הכנות. בפרברים נתתי לשירה רק ביטוי קטן, כי הייתה חלוקה בינינו - יוסי שר ואני מנגן בגיטרה. אולי זה לא מצא בחן בעיניי, אבל ידעתי שזו העסקה כשנכנסתי לצמד".

אם רצית קודם, מה מנע זאת ממך?

"המחויבויות. אי-אפשר לעשות חצי עבודה. חלק מהמחלוקות ביני לבין יוסי, בשנים שלפני הפרדה המתוקשרת בינינו, היו אי-הסכמות בעניין הזה של השירה. זה היה די קשוח מבחינתו. כך היה גם עם נסים מנחם, לפניי, אפילו שבראשית הדרך של הפרברים הם חלקו את השירה. האמת היא שליוסי יש קול מדהים, וכמתחיל לא היו לי דרישות. גם למדתי המון ממנו, איך לשיר וטכניקות שירה".

ולא היו לך חששות?

"לא חששות. יותר חוסר ביטחון. אבל ההופעות בחמש השנים האחרונות, לבד ובהרכבים, נתנו לי פוש מאוד רציני. ב'שלושתנו', עם דורית ראובני וחנן יובל, קיבלו אותי היטב. עשינו מאתיים, אולי 250, הופעות בשנתיים. קיבלתי חיזוק וגם עידוד, בעיקר מהקהל. כי בסופו של יום זה בינך לבין הקהל".

במקצב מילונגה

לאלבום הראשון שלו כזמר סולן הקדים הרפז גישוש ב-2016, עם אלבום אינסטרומנטלי (16 שנים אחרי "חסיד הגיטרה", שבו ניגונים חסידיים בגיטרה קלאסית) בשם "גיטרה היא לפעמים געגועים". "היה בו כדי לצבור ביטחון. רק גיטרה קלאסית, ללא העלאות של כלים נוספים. ברור שהיו לי חששות. אבל די עם התירוצים האלה, כמו שאמרה לי אשתי אילנה, שלא נתנה לי מנוח. וזה אלבום שהצליח ברמות שלא ציפיתי. מכרנו 3,500 עותקים, שזה כמו שעומר אדם ימכור חמישה מיליון עותקים. והתגובות היו מדהימות, מכל הכיוונים - ביקורת, חברים, קהל".

אורי הרפז, מתוך "מגזין החיים הטובים"

ספר על בחירת השירים (ראו מסגרת). מה נכנס ומה נשאר בחוץ?

"הרבה יותר נשארו בחוץ", צוחק הרפז. "נכנסו שירים שלהרגשתי אינם לעוסים; שירים מזוהים או מוכרים מאוד, כמו 'חופים' או שירים של מתי כספי. בחרתי בשירים יפהפיים שלא זכו לחשיפה, כמו 'קשת לבנה' שאין לו כמעט ביצוע. שירים שעושים לי קווץ' בלב, עם הרמוניות ומילים שאני אוהב, שירים שהייתי שר לעצמי וגם מזיל דמעה בהם; כמו 'לחוף ירדן', שאני מתענג לשיר אותו, או 'חייכי לי בשירים' שהכנסתי בשביל אילנה, אבל גם אני אוהב אותו".

"מאיה" של שלום לא לעוס?

"הוא יוצא דופן. גם יש לי קשר מיוחד אליו. עיבדתי אותו למופע של שירים מהורים לילדים, לאחד הפסטיבלים בעין גב שניהל גלעד בן ש"ך. מסיבות שונות המופע לא התקיים. העיבוד שונה מן המקובל, ויש בו סולו גיטרה שמזוהה איתי אבל יוצא למחוזות אחרים. גם את 'חייכי לי בשירים' עיבדתי אחרת. יותר לאט, במקצב מילונגה ארגנטינאי. את 'קשת לבנה' חיברתי ל'מעבר לקשת בענן'. הם שונים לא רק בנגינה אלא גם בסגנון השירה הרך והרומנטי שלי. הפעם לא חסכתי בהעלאת קולות, כדי שמי שישים אוזניות יהיה לו נעים.

"'שוב החורף חורש את הים' הוא אחד הלחנים היפים יותר של נחצ'ה, ולא זכה לדעתי להשמעות שמגיעות לו. גם את 'שיר סיום' לא מרבים לשמוע, בקושי הוקלט ולכן אין איך להשמיע אותו. שיר קסום. ובכלל, אלה שירים של חבורות זמר, לא של זמרים".

הכנסת שיר של הפרברים מתקופתך; להראות שאתה שר טוב יותר?

"'מה שיש לי לומר' הוא היחיד של הפרברים. לא הייתה לי כוונה להראות איך אני הייתי שר אותו, אלא שר בצורה טבעית. ביצעתי אותו כבר באלבום האינסטרומנטלי, וכאן עיצבתי לו שמלה חדשה, מקצב של שבע-שמיניות, בלקני-יווני, עם סולו גיטרה מחייך".

 

תרגיל מוזיקלי

עוד באלבום שני שירים חדשים לגמרי. שיר הנושא נכתב (לפני שבע שנים!) על ידי אחאי קורן וירדן סולובס, צעירים בשנות העשרים שלהם, שחיברו, בסוג של תרגיל מוזיקלי, אלבום חדש בשביל צמד הפרברים. את "אהבה של אתמול ומחר" הם שלחו להרפז לפני כשנתיים, כשקורן התחתן, כדי שישיר אותו בטקס הנישואין. כשביקש, באוקטובר האחרון את רשותם להקליט אותו, הודיעו לו השניים שהוא לא צריך לבקש רשות, "כי השיר הזה שלך כבר הרבה מאוד שנים...".

האחר הוא "ארבע עונות ושיר" שהלחין הרפז למילים של עדית חכמוביץ' ז"ל, שנים אחרי שחיבר את המוזיקה ל"בית בקצה הקשת" שלה, לדורית ראובני, לתחרות הקדם-אירוויזיון. "המילים הנחו אותי למנגינה קצבית ושמחה, בעודי מדמיין מעגלים של רוקדים נלהבים ומחויכים", הוא מספר. "אני מאוד מקווה שהוא יתפוס בחוגים של ריקודי עם".

אפשר להבין שניצלת את תקופת הקורונה לשם הקלטת האלבום?

"האלבום היה עיסוק מקסים לתקופת הקורונה", מאשר הרפז. "לאמנים, שלא יספרו לך אחרת, יש זמן. זה מה שאני עושה כל היום. מוזיקה. הקורונה הביאה אותי לממש את הרעיון. היה יותר קל להשיג אולפן ונגנים, וגם – כמה רומנטי – קצת לסבול בשביל היצירה".

בניגוד לאחרים, הרפז לא ביטל הופעות. "רק ברכה", הוא מתרונן. "מעולם לא עבדתי כמו בקורונה. תמיד הופעתי במסגרות קטנות של שלושים עד שישים איש. כשאני בא לבית זה לא רק 'פרברים', לשיר ולנגן. אני לא מוגבל רפרטוארית. יש לי שריטה, וידע של מאות שירים בעל פה שמאוד-מאוד עזר לי. ובאינטימיות עם קהל קטן יש יתרונות אדירים. אם תשאל, אני מעדיף את ההופעות הקטנות על פני זאפות. נכון שלא ראיתי את הוריי, את ילדיי ואת נכדיי, אבל הקורונה, שתלך לעזאזל, הייתה ידידה שלי".

אז לא ידעת נזק אמנותי או כלכלי אלא רק נפשי?

"הפגיעה הנפשית היא הלא נעימה. שנה מהחיים הלכה לאיבוד. ואני מהמקפידים. סגר זה סגר, מסכה זו מסכה".

הרפז סבור שהקורונה לא עצרה את הריצה של "שלושתנו". "השלישייה התחילה 'להתפורר' עוד קודם", הוא גורס. "חנן יובל החל רומן עם הגבעטרון, שנפגע יותר". יותר מכך, הוא חושב ש"שלושתנו" לא סיימה את דרכה. "מי שירצה סופר-גרופ ישראלית - יקבל. זה מופע שילך תמיד. אך כל אחד מאיתנו עושה את תכניותיו".

איך אתה מסתדר עם ההרגשה ש"חיסלת" את הפרברים?

"אני לא אשם בכך שיוסי לא מופיע. עזבתי כי לא יכולתי יותר. אמרתי לו, 'הפרברים שלך. תעשה עם השם מה שאתה רוצה. לא אעמוד בדרכך; רק רוצה שתהיה מאושר'. אני מקווה שהכעס עבר לו. אני משוכנע שאם ניפגש ברחוב תהיה בינינו פגישה לבבית. אין לי שום דבר נגדו. אקו"ם רצו לחגוג לו 80, הייתי מוכן לבוא לברך, בכיף, אבל זה התבטל בגלל הקורונה. 37 שנים לא הולכות ברגל. כמו בכל מערכות יחסים יש רגעים לא טובים. גם עם דניאלה, אשתי הראשונה, הייתה פרדה לא טובה. היו שבועיים קשים. אבל עכשיו אנחנו הידידים הכי טובים".

 

"אני פטליסט"

מאז 2012 הרפז נשוי לאילנה ברגר, אלופת ישראל בטניס בסוף שנות ה-80 ובתחילת ה-90. אני מתעניין בחלקה של אשתו הנוכחית בפרידה של הפרברים. "הנוכחית? אל תעשה ממני סדרתי. היא רק השנייה. אני איש מאוד נאמן", הוא מחייך. "אין לה שום חלק בפרדה. להיפך - נפגשנו בזכות האהבה שלה לפרברים, האהבה בינינו התחילה כשהיא לקחה את הוריה להופעה שלנו".

אילנה הייתה מעורבת בפעלתנות הנוכחית שלך?

"לגמרי. אם אני משדר 'כל כך הרבה ביטחון, מנגן ושר בקלילות' כפי שכתבו עליי - זה בזכותה. היא טיפחה לי את הביטחון, היא מוציאה ממני את המיטב. האלבום הוא גם מתנת יום ההולדת שהענקתי לה ב-31 בדצמבר. כל הפרויקטים מן העשור האחרון הם בעידודה של אילנה. היא משווקת אותי ועושה לי את הבוקינג. ההופעות שלי הן בזכותה ובזכות הפייסבוק. בתחום שלנו, של זמר עברי, הכוכבים הגדולים הם אלה שעושים את השירה בציבור. תודה לאל יש לי פרנסה. גם אין לי עיניים גדולות. יש לי מה שאני צריך, והיא חלק בלתי נפרד מהמערכת שנקראת אורי הרפז".

אתה מצטער על כך שלא יצאת עוד קודם לדרך עצמאית?

"אני פטליסט. היו סיבות נוספות. היו לי שלושה ילדים לגדל. התקופה הקודמת נתנה לי זמן חופשי. אני גם לא יודע להוציא את המשפט הזה, 'למה לא קודם', מהפה".

אמנם הוצאת אלבום סולו, אני מקשה על הרפז, אבל אם לשפוט את מה שעשית (לא רק הפרברים ושלושתנו; גם רביעיית 4X4 עם דני ליטני, דני רובס ויואל לרנר, או הופעות עם חנן יובל ובנותיהם, עם יוריק בן דוד, עם חני לבנה ועוד, ע"א) - אתה "חיה" חברתית, לא סולן בנשמה.

"אפשר להתחיל מהתחלה, מזה שאני תאום", מנסה הרפז להסביר. "רבע שעה אחרי שנולדתי יצא אחי זוהר, מכוון פסנתרים והחצי השני שלי (אח נוסף הוא תמיר הרפז, בעלה ומלווה של עינת שרוף, ע"א). אני מופיע ושר גם לבד, אבל אני מאוד אוהב הרמוניות. בכלל, יש בתקופתנו המון שיתופי פעולה. חיבורים בין אמנים, גם בזמר המזרחי. כך שזה לא רק באשמתי. אשמתי היא שאני נורא אוהב לנגן. אולי זה מהקיבוץ (מרחביה, שבו נולד, ע"א). יכול להיות שאין בי מהמהות הסולנית, אני מעדיף את החבר'ה מהקיבוץ ואני לא יכול בלי גיטרה".

הרפז, אב לשלושה, הוא גם סב לחמישה, ובחודש יוני יהיה בן 69. "לא נראה עליך", אומרים לו, והוא מתמוגג. "יש לי אבא בן 85 שלא נראה יותר מבן 75...", הוא אומר. "עוד מעט 70? אני לא מרגיש בן 70, אבל אף אחד לא מרגיש כך. אם ארגיש, זה רק בגלל מגבלה שתוטל עליי 'באשמת' הגיל. אין לי מה להסתיר. גיל לא משחק מבחינתי. בהופעות אני אומר שאני פנסיונר. של הפרברים. 'אחרי 37 שנים יוצאים לגמלאות'... אני מקווה שאוכל, כמו סגוביה, לנגן בגיל 90. אני במצב גופני מצוין".

תן טיפים. "אני רוכב אופניים באופן קבוע. כשהקאנטרי היה פתוח הייתי הולך לשחות, הרבה, ולחדר כושר. עכשיו מרבה בהליכות לים. עם אישה כמו שלי חייבים לעשות ספורט. אני מאוד אוהב ספורט. בכלל, אני עושה מה שאני אוהב. מסוגל לשבת מול נגן גיטרה ביו-טיוב עד שמנגן אותו לעצמי. הידיעה שלמדתי משהו חדש ויפה ממלאה אותי. שרק תיגמר הצרה הזאת".

שתף אותנו בתוכניותיך לעתיד.

"לפני הקורונה התחלתי מגעים לעשות משהו עם שלמה ידוב. יש לנו הרבה משותף – עבר ארגנטינאי, שרים בעדינות, מנגנים בגיטרה. אני מפתח רעיון לסוג של הרצאה-סיפור עם חבר, טייס באל על. הבת הקטנה שלי, שני, רוצה להקליט שירים ביידיש. אני לא מאלה שיוצאות להם מנגינות. צריך שיבקשו ממני, כמו 'צרור החיים', שכתבתי לבקשת דפנה בן עמי כפסקול לסרט על תערוכת פסלים שלה, והכנסתי אותה לאלבום. אולי פה יש מקום לשיפור".

 

אהבה של אתמול ומחר

לא שיר סיום

 

לחוף ירדן (מילים ולחן שייקה פייקוב) ביצוע מקורי: דודו זכאי

קשת לבנה (ברוריה שוויצר / יוסף הדר) חני ליבנה

מה שיש לי לומר לך (יוסי גמזו / נחום היימן) הפרברים

סוכת שלום (יורם טהרלב / יאיר קלינגר) יפה ירקוני

ארבע עונות ושיר (עדית חכמוביץ' / אורי הרפז)

תרזה יפה (ח"נ ביאליק / ניסן כהן-הברון) הפרברים (1967)

מאיה (שלום חנוך) שלום חנוך

חייכי לי בשירים (שייקה פייקוב) דודו זכאי

שפה משותפת (אהוד מנור / אורי הרפז) אהוד מנור ועפרה פוקס

שוב החורף חורש את הים (נתן יונתן / נחום היימן) ריבי בן בש"ט

צלילי קסטה רחוקים (נתן יונתן / רם גורן) רונית אופיר

אהבה של אתמול ומחר (אחאי קורן / ירדן סלובס)

כמו ציפור מטורפת (איציק איינהורן / נחום היימן) יזהר כהן

בית בקצה הקשת (עדית חכמוביץ' / אורי הרפז) דורית ראובני

שיר סיום (נתן אלתרמן / סשה ארגוב) שלישיית המעפיל

צרור חיים (אורי הרפז)

הכתבה פורסמה ב"מגזין החיים הטובים".