מות אחותה התאומה ומגפת הקורונה הביאו את רונית שפירא להקים פרויקט בינלאומי. כיום עדיין וירטואלי ובזום, מחבר אנשים בעלי תחומי עניין שונים בפלטפורמות שונות, כאשר כולם ממתינים ליום שאחרי - היום שבו ייפגשו פיזית, יטיילו יחד ויאזינו להרצאות באותו אולם | הגר רם

לפני קצת יותר משנה - כשהקורונה השתלטה על העולם, הושיבה אנשים בבית ויצרה ריחוק חברתי ומשפחתי שעדיין לא הסתיים - נפתח, בכוונה טובה ובהתנדבות מלאה, "הסלון של רוני שפירא", סלון וירטואלי שמנגיש לאלפי אנשים בארץ ובעולם כולו מפגשי זום חינמיים, מגוונים ומרתקים, הרצאות בנושאים שונים (מורשת, מסורת, תרבויות, ספרות, רפואה, היסטוריה, גיאוגרפיה, מוזיקה, פסיכולוגיה חיובית, נגיעות ברגש), החלפת דעות בתחומים שונים, מפגשי תרבות, מפגשים חברתיים מרגשים, טיולים וסיורים וירטואליים בארץ ובעולם, היכרויות עם ישראלים בתפוצות ועוד.

מי שעומדת מאחוריו מלפניו ומכל צדדיו ועוטפת את ''הסלון'' שלה במעטפת ענקית של כנות, עשייה, תמיכה, כישרון, מאמץ ואהבה בלי גבולות היא רונית שפירא, המבקשת לתרום, להקל ולחבר בין אנשים בני כל הגילים, מרחבי העולם, שהקורונה כפתה עליהם שינוי מוחלט באורח החיים.

רונית שפירא, צילום: ליה יפה 

הסלון של רונית נפתח, רשמית ומעשית, ב-25 במארס 2020, כשקורונה הפכה לעובדה קיימת, גם אם עדיין בלתי נתפסת ומובנת. בישראל הסגר הראשון כבר היה בן עשרה ימים, ואיש לא ידע ולא הבין לאן אנחנו הולכים, מה יהיה ומה המשמעות של מה שקורה ומה שמצפה לכולנו.

רונית שפירא, 64 - גמלאית של בנק הפועלים אחרי 42 שנות שירות מסור, שהחלה בתפקידי כספרית זוטרה, והתקדמה לתפקידים בכירים בבנק עד לתפקיד מזכירת החברה כולה - ישבה בביתה וחשבה לעצמה איך ובמה תוכל לעזור.

את הרצון לתת, לתרום, להעניק לזולת, להיטיב עם אחרים היא ירשה מהבית. תכונות האופי שהשרישו בה הוריה, היותה אחות תאומה לתמר ז"ל, החצי השני שלה בכל המובנים והתחושות, כמו גם היכולות האישיות, ההבנה, הניסיון והידע בניהול וביחסי אנוש – כל אלה עמדו לזכות שפירא כשהחליטה, ברגע אחד, לפתוח לרווחה את "הסלון שלה".

פרדה, יוזמה, מפגשים

וכך, בבוקר יום רביעי 25.3.20, רונית העלתה לדף הפייסבוק שלה פוסט קצר ובו 27 מילים בלבד: "בימים אלה של קורונה וסגר בואו נבדוק שכולנו בסדר. נקבע פגישה וירטואלית יומית באפליקציית זום העולמית. נקבע שעה ונתחבר, נקבע סדר יום ונושאים, העיקר שלרגע נרגיש קרובים... ".

בהמשך היום רכשה חבילת זום בת מאה מקומות - שאותה המירה במהירות ל-5,000 מנויים שאפשרו לאנשים להתחבר ישירות וליהנות מכל מה שהעניקה להם, הכול כאמור בהתנדבות, ללא שכר, ללא תמורה ובחינם.

התגובות היו מיידיות, מהירות כברק ועוצמתיות במיוחד. מאות אנשים התחברו ללינק שפרסמה והצטרפו לזמן האיכות הערכי - תוכני ורגשי - שהעניקה להם.

איך נולד הרעיון למיזם?

"החיבור עם אנשים תמיד היה לי חשוב, ועוד לפני הקורונה, מיום פרישתי מהעבודה חיפשתי דרך להתנדב. במקביל, באותה תקופה, אחותי התאומה תמר חלתה בסרטן. תמיד היינו קרובות מאוד, ובחודשים האחרונים לחייה היינו צמודות זו לזו. כשהרעיון עלה תמר תמכה בי ללא סייג, ויצא שעשרה ימים לפני מותה היא צילמה עבורי סרטון, שבו היא מפצירה ומעודדת אותי לקיים את המיזם שחלמתי עליו. אז עוד לא שיערנו שכל כך בקרוב תמר תיפרד מאתנו, ובעצם הסרטון הזה הפך לצוואה רוחנית שתמר השאירה לי.

"מאותו רגע היה ברור לי שאני חייבת לעשות את מה שתכננתי, ובכך גם להגשים את חלומי וחזוני וגם לקיים את צוואתה של אחותי התאומה, האהובה, שהייתה ותישאר חלק ממני. אני חייבת לתמר את הדחיפה הזו, אני מזכירה אותה הרבה, והיא נוכחת בפעילות הסלון בוקר וערב.

"באותם ימים כל הזמן דיברו בטלוויזיה וברדיו על מחירים נפשיים, על בדידות של אנשים בעקבות הסגרים ועל הריחוק החברתי, ובמיוחד על מצוקות בני הגיל השלישי. אני ממש זוכרת את הבוקר הזה של יום רביעי, 25 במארס, שהיה בוקר מכונן בעבורי. זה היה אחרי מספר ימים שבהם הקורונה כבר 'השתוללה' בעולם וגבתה מחיר כבד בנפש. הידיעות והחדשות לא בישרו טוב. דיברו על מספר גדול של חולים מאומתים ומתים, ואולי גם על חוסר יכולת לתת מענה לכל החולים. במובן מסוים זה הרגיש כמו סוף העולם, חנק ועוד תחושות מעיקות ולא נעימות.

"שאלתי את עצמי מה אני יכולה לעשות כדי להרגיש אחרת בצל הקורונה. זה היה הרגע שבו גמלה בלבי החלטה לעשות מעשה למען הקהילה ולמעני".

מה עשית?

"העליתי את הפוסט לפייסבוק, ובאותו רגע החלום שלי להגיע לכל בית התחיל לרקום עור וגידים.

התקשרתי, רתמתי מרצים בהתנדבות, רכשתי במימון אישי שלי חבילה בזום שאפשרה לי תחילה לארח עד מאה אנשים, ובהמשך הגדלתי את החבילה לכזאת המאפשרת לי לארח 5,000 אנשים במפגש (ואמשיך להגדיל את החבילה בהתאם לצורך ולצו השעה). כבר למחרת, ב-26.3.30, ראש חודש ניסן, התקיים המפגש הראשון, שבו השתתפו 84 אנשים. בתוך ימים ספורים התחברו למפגשים 300 אנשים, ומהר מאוד חצינו את רף אלף המשתתפים. כעת, בממוצע, מגיעים לכל מפגש 1,600 אנשים וכבר קרה שהגענו ל-2,950 משתתפים במפגש. המוטו שלי, ואני מציינת אותו בכל מפגש ובכל הזדמנות, הוא 'בואו, שתפו! יש מקום לכולם. סגר/לא סגר - אנחנו בסדר'.

רונית שפירא, צילום: ליה יפה

מה מציע הסלון?

המרצים ב'סלון שלי' מגיעים מהארץ ומרחבי העולם; כולם עתירי ידע בתחומי עניין ודעת שונים ומביאים איתם ניסיון רב, נושאים מגוונים והרצאות מרתקות ומעשירים את עולמנו בשלל תחומים. בזכות השתתפותם במפגשים הם זוכים לבמה ולחשיפה נרחבת, ולא מעט מרצים מבקשים לחזור ולהרצות בפני הסלון בנושאים נוספים.

"בנוסף על כך הוכן פלייליסט עם כאלף שירים, שחלקם הוצעו על ידי החברים ב'סלון שלי'. המוזיקה מתנגנת מדי יום במשך כ-45 דקות לפני ואחרי כל מפגש, כשניתן לשמוע את המוזיקה בכל עת ומכל מקום תמיד. במיוחד ל'סלון' נכתבו והולחנו שני שירים: אחד נכתב על ידי קרן כהן רוסו, ועובד, נוגן ומושר על ידי שימי גודמן וכריס המילטון, זמר ופסנתרן מלונדון. את השיר השני כתב, הלחין, שר ומנגן בועז דוידוף, זמר וחזן עולמי, בעל תואר שני במוזיקולוגיה".

רונית שפירא ואחותה התאומה, תמר. צילום: פרטי

החיבוקים היום שאחרי

חשיפת 'הסלון' הביאה לשיתופי פעולה מבורכים עם ארגונים שונים, ביניהם אסותא מרכזים רפואיים, אשר מנגישה אחת לחודש הרצאות בנושאים רפואיים רלוונטיים לגיל השלישי, עם מומחים מהשורה הראשונה; מוסדות לדיור מוגן אחדים, שבהם דרים בני הגיל השלישי, מתחברים לשידורים דרך ערוץ טלוויזיה מקומי המאפשר למאות אנשים להצטרף בו זמנית; שיתוף פעולה אחר הביא גם להופעה של חבורת זמר היישר למשתתפי ה'סלון שלי' וגרמו להתרגשות רבה, ולדברי שפירא היד עוד נטויה להמשך פעילויות דומות בעתיד. "אנחנו מקיימים שיתוף פעולה גם עם עמותת 'מחשבה טובה' בחסות בנק הפועלים, שמנגישה נושאים מגוונים להעצמה דיגיטלית", מוסיפה שפירא, "וישנם שיתופי פעולה רבים עם ערים ועם יישובים שונים, ומתקיימים תהליכים גם לשיתופי פעולה עם גופים נוספים".

הסלון מארח תשעה מפגשים במשך השבוע, שישה ימים בשבוע, פעמיים ביום, בשעות 11:00 ו-17:00 לפי שעון ישראל, למעט ראשון ושני, שבהם מתקיימים מפגשים רק אחר הצהריים. מדי יום שישי מתקיים בשעה 11:00 מפגש שבו שומעים על התובנות מפרשת השבוע. "למפגשים מגיעים משתתפים מחמש יבשות", מספרת שפירא, "ומאז שפתחתי אותו יצאתי עם יוזמות רבות על מנת לשתף ולערב את החברים בקבוצה, וגם כדי שיכירו יותר טוב אלה את אלה, אפילו שמדובר בשלב זה בהיכרות וירטואלית בלבד".

איך נחשפים ומתחברים לסלון שלך?

"יש אתר שמכונה 'הסלון של רונית שפירא', ובאתר ניתן להירשם ולקבל בכל ערב מייל המפרט את הפעילות של יום המוחרת ופעם בשבוע תוכנית של השבוע הבא. ניתן למצוא בו לוח זמנים מפורט, כולל קישור למפגשים ואפשרות לשלב את המפגש בלוח השנה הממוחשב. יש באתר גם מידע על מספר החברים בקבוצה, כולל המדינות שמהן הם מגיעים למפגשים, גלריית תמונות, שמות המרצים וכרטיסי ביקור שלהם, קישורים לפייסבוק, לפלייליסט, חוויות החברים על המפגשים, תשובות לשאלות שהמשתתפים שואלים ואני עונה, כישרונות זעירים, טיפים קטנים וגדולים, פרק 'יוצאים לטייל יחד' שמיועד לפעול לאחר הקורונה, כשהכוונה היא לצאת לטייל עם מדריכים שהגיעו להרצות בסלון, וזאת תהיה הדרך שלנו להודות להם ולהשתתף בטיולים שאותם הם יארגנו בעתיד.

"יש לנו גם קבוצת ווטסאפ שבה אחת לשבוע נשלחת תוכנית המפרטת את פעילויות השבוע שלאחר מכן, וקבוצת פייסבוק בשם 'הסלון של רונית שפירא' שבה אני מעלה בכל יום פוסטים שונים, כולל פירוט הפעילויות, פרומו לפעילויות, סיכום המפגשים, מספר הנוכחים בכל מפגש, תגובות משתתפי המפגש, תמונות רלוונטיות ועוד".

מהו החזון שלך לעתיד?

"אמי שרה שפירא (פרקל) ז"ל - שהייתה חיילת בחיל הנשים ATS, שם שימשה כאחות, מקצוע שבו עסקה עד לפרישתה - היוותה עבורי מודל לנתינה. אבי יהודה שפירא ז"ל תמיד נהג לומר, גם בימים קשים שעברנו, 'יהיה בסדר'. הוא צדק, ונטע בנו אופטימיות לקראת כל משימה קלה כקשה.

"הוריי, אחותי, אחי אמנון שתמיד עומד לצדי וכל בני משפחתי הם המודל ועמוד התווך שלי, שעל פיו אני מיישמת ומקיימת את חלומותיי ואת חזוני. בזכות מה שהם נטעו בי אני אשמור על 'הסלון' והוא יישאר פתוח לתמיד, גם כשהקורונה תסתיים, כדי לאפשר לאוכלוסייה אשר מסיבות כלשהן לא יכולה לצאת מהבית, אך חשוב לה להמשיך ולצרוך תרבות ולטייל. המיזם החברתי הזה מאפשר לי להנציח את אחותי התאומה תמר ז"ל, שצוואתה החברתית מתקיימת ותמשיך להתקיים. אין לי ספק שהיא מאושרת לדעת שאני מזכירה אותה, וגם מקיימת הלכה למעשה את צוואתה.

"אני מקווה שאחרי הקורונה נוכל לכנס את כל 'אורחי הסלון' באולם גדול, ניפגש, נתחבק ונסתכל זה לזה בעיניים, ולא רק דרך המסך. אני מאמינה שזה יכול לקרות".

אתר הסלון של רונית שפירא: www.ronit-shapira.com

הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים" אפריל 21.