התערוכה משכית "70/30/10" (אוצר: שחר אטואן) במוזיאון מוז"א מספרת את סיפורו של מותג האופנה האיקוני שהפך לסמל בתרבות הישראלי - התפתחותה של משכית לאורך 70 שנה: מראשיתה כחברה ממשלתית לטיפוח תעסוקת בית בקרב עולים חדשים; צמיחתה לרשת חנויות ברחבי הארץ במחצית השנייה של המאה ה־20; סגירתה ב־1994 ותחייתה כמותג אופנה בבעלות פרטית ב־2014

70 שנה עברו מאז הוקמה "משכית" כחברה ממשלתית במטרה לספק תעסוקה לעולים שהביאו איתם מסורות של קראפט – צורפות מתימן, ריקמה מרוסיה ואריגה מארצות המגרב. רות דיין לקחה על עצמה את ניהול הפרויקט, והוסיפה לו מטרה נוספת: שימור טכניקות עבודה קדומות.
במהרה הפכה משכית "לפוסטר" של האופנה המקומית – מוקפדת, נטועה בשורשי המקום ומסמלת את כור ההיתוך התרבותי, שנוצר כאן. ב-1994, אחרי קשיים כלכליים, נסגר בית האופנה.

רות דיין ומלכת היופי שרה טל בחנות משכית, 14.6.1956, צלם הנס פין, אוסף לשכת העיתונות הממשלתית, ירושלים

לפני עשור בדיוק  - שרון טל, מעצבת אופנה בוגרת שנקר (ביחד עם בן זוגה ניר טל, שמנהל את המותג) ובחרדת קודש פעלה לשמר את ערכיו מחד, ולהפיח בו עכשוויות מאידך. התערוכה היפה "70/30/10" משקפת את המהלך של המותג מהקמתו ועד להתחדשותו. "התחלנו לעבוד על הפרויקט הזה עם המוזיאון לפני שנה וחצי בערך לכבוד חגיגות 70 שנה למשכית. את שחר אני מכירה מהראיון הראשון של משכית המתחדשת לפני עשר שנים וכבר מאז היה חיבור", אומרת טל.

משכית 703010 במוז"א -צילום דנה קופל 

התצוגה מעניינת דווקא בשל ההצגה לפי קבוצות תוכן, ולא כרונולוגית.

"היה לי ברור שככה נציג, לפי מקבצים נושאיים – מעילי מדבר, חולצות כינרת, קטגוריית צבע, תכשיטים, אריגים ועוד. משכית היא הסיפור הישראלי על המורכבות שלו, על החוויות חיים והערב תרבויות הרב הזה ועל הדברים שעברנו כאן במדינה בשבעים השנה האחרונות שתמיד השתקפו ביצירה של בית האופנה".

מה היה לך חשוב שהתערוכה תשקף?

"את הפריטים האייקונים, וגם את אלה הפחות מוכרים והנדירים. רציתי להעביר את המהלך רב-השנים, לשלב נשות חברה של פעם שהיו נאמנות למשכית, ועד שרה ג׳סיקה פרקר בהווה. והכי חשוב – להעמיד במרכז את רות דיין, שהיא ההשראה הגדולה שלנו".

התרגשות אוחזת את כל מי שגדל כאן בשנות השישים, והכיר את האסתטיקה של רקמות הצלבים הפשוטות, מעילי המדבר שנגזרו מיריעת צמר אחת, בדי הריפוד והמפות הצבעוניים, שיצרו תרבות אסטתית מקומית, שפה עיצובית, במדינה צעירה שהייתה קיבוץ גלויות. הבחירה האוצרותית להציג ישן לצד חדש מייצרת נרטיב היסטורי, שנובע מהכבוד שרוכשת שרון טל למותג הוותיק. עבודותיה מתכתבות עם הדגמים האיקונים ומרעננות אותם ברגישות. "ברור שהגזרות כיום שונות, היא מדגישה. "אופנה זה עולם דינאמי ומשתנה". החוט המקשר בין "משכית" המקורית למותג העכשווי נותר הרקמות, המוטיבים התרבותיים.

רות דיין  בביתה 1973 כל הזכויות שמורות ליעל רוזן 

"מה שהכי משמח אותי שאנחנו לא מספרים רק סיפור על היסטוריה אלא גם סיפור על עתיד, ואנחנו רק בהתחלה. יש לנו הרבה פרויקטים מרגשים בקנה ואחד הקרובים ביותר היא פתיחת חנות שישית בביג פאשן גלילות והפעם הראשונה בעולם שאנשים יוכלו לקבל שירותי קוטור מחנות קונספט בתוך קניון".

ומוסיף עוד על התערוכה האוצר שחר אטואן," יותר מכל משכית מזוהה עם כינון הישראליות. פעילותה המוקדמת ליוותה את הקמת המדינה ובניין האומה והחברה בישראל. מאז סגירתה בשנת 1994 הפכה לסמל תרבותי ושובצה כאבן חן יקרת ערך בדברי הימים של האופנה המקומית. התערוכה מתמקדת במורשת האופנתית של החברה הממשלתית לטיפוח תעסוקת הבית, שלימים הפכה למותג של אופנה עילית, ומציעה הווה מתמשך לסיפורה של משכית עם חידוש פעילותה בשנת 2014. התערוכה מקבצת רגעים יפים של המצאת הישראליות, שיש בהם תושייה ומעוף, אך היא אינה מעלימה עין מנקודות העיוורון שאפיינו אותה ביחס למאבקים החברתיים ולמתחים הפוליטיים שביסודה. בתוך העושר החזותי, החומרי והחושי שהיא מציעה, מקופלים נרטיבים של זהות, לאום וחברה שמוסיפים ללוות אותנו עד היום."

סוניה מרמרי

עד 14 בדצמבר 2024, מוז"א, מוזיאון ארץ־ישראל, תל־אביב. רח' חיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב

בית האופנה משכית – צלם אייל נבו; דוגמנית שביט ויזל; סטיילינג מזל חסון