כששפכיהם של בית ג'אן וחורפיש זרמו באין מפריע לערוץ נחל כזיב בשנת 2006 דומה היה שגם נחל זה עלול למצוא עצמו ברשימה הלא מחמיאה של נחלים מזוהמים, ולאבד את מעמדו הייחודי כאחרון נחלי החוף שעדיין לא נחשף לזיהום קשה. אך מעז יצא מתוק, שכן באופן פרדוקסלי, גם לאחר שפסקו המזהמים להגיע לנחל חושש משרד הבריאות לאשר שאיבה מחודשת של מימיו, והם מוזרמים באופן מלא מנקודת הקידוח של עין זיו ישירות לנחל. כעת יכולים בעלי החיים והצמחים בנחל, וכן המטיילים הרבים הפוקדים אותו, לחזור לימים שבהם עשה הנחל את דרכו באין מפריע מערבה אל הים, משוחרר מכבלי הקידוח ומצחנת המזהמים. הודות לכך היחמורים שבים ומבקרים את הנחל לעת ערב להרוות את צימאונם במימיו הצלולים.
שוב זורמים מים צלולים

נחל כזיב נחשב לנחל הגדול ביותר בגליל המערבי באורכו ובשטח שהוא מנקז. מקום נביעתו הוא בהר מירון והוא מגיע לים התיכון, בסמוך לאנדרטת יד לי"ד, המנציחה את 14 לוחמי תנועת המרי העברי שנהרגו במהלך פיצוץ גשר כזיב באסון ליל הגשרים ב-16 ביוני 1946. עד שנות ה-50 זרם הנחל באין מפריע מעין זיו ועד המוצא לים לאורך 13 קילומטר במשך כל ימות השנה. אך אז החלה מקורות לנתב את המים לצרכיה והנחל החל לגווע.

בשנות ה-70 הוחלט, בשל מצבו הגרוע של הנחל, להשיב מכמה מנקודות הקידוח לאורך הנחל מעט מים חזרה לערוץ, כדי לקיים את הנחל ואת בעלי החיים בסביבתו. שנים נחשב הנחל לנקי יחסית לנחלים אחרים בארץ, אך שנות ה-2000 לא היטיבו עמו. כתוצאה משיטפון באוקטובר 2006 החלו מימיו של מאגר חורפיש, המשמש לטיהור מי השפכים של חורפיש, לגלוש לנחל. כמו כן הוזרמו לנחל כמויות בלתי מבוקרות של עקר (שפכים המגיעים מבתי הבד במקום), והן יצרו תרכובות פנוליות שחלחולן למי התהום סיכן את מי השתייה.

פתרונות חלקיים לא מנעו כשלים חוזרים ונשנים במערכת הביוב בחורפיש ובכפר השכן בית ג'אן. לבסוף החליטה חברת מקורות שאין זה בטוח לשאוב את המים במורד הנחל לשתייה, שאיבת המים הופסקה והם הוזרמו ישירות לנחל. מאז חובר הכפר חורפיש למערכת אזורית מתקדמת של איסוף שפכים והגשמים של החורפים הבאים שטפו את המזהמים שנמצאו בנחל.

לדברי הלל גלזמן, מנהל מדור ניטור נחלים ברשות הטבע והגנים, הבדיקות האחרונות שנעשו מראות שאיכות המים בנחל מצוינת, אך בשל הדאגה מחלחול המזהמים למי התהום ובשל כשלים שקיימים עדיין במערכת הביוב של בית ג'אן קיים חשש לזיהום חוזר, ומשרד הבריאות מסרב לאשר את שאיבת מימיו של עין זיו. בשל כך, לראשונה מזה 60 שנה זורמים מים צלולים בקטע הדרך המזרחי שמעין זיו לעין טמיר. באופן אירוני, אנו חייבים תודה למזהמים שבדרך לא דרך הביאו מזור לערוץ היובשני.

כיום מנסה רשות הטבע והגנים להעביר מהלך שיאפשר הזרמה שוטפת של מי המעיין לנחל גם בעתיד, גם אם משרד הבריאות יאשר את חידוש השאיבה, שכן כיום הפך הערוץ לפינת חמד. בימים אלה מתנהל מאבק על עתידו של נחל בצת, הזורם מצפון לנחל כזיב. בעבר גם נחל בצת היה מוקד משיכה לבעלי חיים ולמטיילים שנהנו ממסלול מים יפהפה בגליל המערבי. שאיבת המים הביאה את הרדופי הנחל המפוארים ואת כל בעלי החי שבערוץ לסף קריסה. רק קריאתם של גופים ירוקים וחובבי טבע הביאה לחידוש הזרמה של כמות מצומצמת של מים לנחל.

היחמורים חופשיים, גלעד עדיין לא

לנחל כזיב אפשר להגיע בכמה דרכים. המסלול בכתבה ידידותי לתקופה זו של השנה, אך מחייב שני כלי רכב. אחד מהם יש להשאיר בנקודת הסיום, בסמוך לאתר הקידוח של מקורות בעין זיו. לשם מגיעים משכונת אלמוג במעלות דרך כביש צר ומפותל, המפלס דרכו בתוך החורש. את הרכב השני מחנים בצמוד לנקודת ההתחלה, בחניון עין זיתים.

סימון שבילים כחול מנחה לתחילת המסלול. כבר בתחילה מזמנת הדרך תצפית נהדרת דרומה ומערבה לנופי הנחל, הנבלע בין צמרותיו ירוקי העד של החורש הים תיכוני. מכאן אפשר לראות את מכלאת היחמורים, שממנה מושב כיום היחמור הפרסי חזרה, ואת בתיו של היישוב מצפה הילה, הטובלים גם הם בחורש הירוק והפראי. הידיעה שבאחד הבתים יושבת משפחה מיוסרת זה ארבע שנים, משפחה הקוראת לשחרור הבן שגדל בנופים אלה, יוצרת בי תחושת אי שקט.

הירידה לערוץ הנחל אינה קשה ומתאימה למשפחות. עם קצת מזל אפשר לצפות בשפני סלע המתחרדנים בשמש הקיצית ובחרדונים המשתפנים ונעלמים בהגיענו. פרפרי סטירית הפקוחה מביטים אלינו בעיניהם המצוירות כשהם נחים על פני סלע עירום ובין לבין מפלחת את חלל האוויר צווחתו הצומרנית של עורבני שחור כיפה בהגיחו ממעבה החורש. השפעתה של קרינת השמש ניכרת היטב על החורש. בגלל מיקומה בדרום בשעות הצהריים רמת האידוי במפנה הדרומי מוגברת ביחס למפנה צפוני, וכיסוי הצומח בשביל שבו אנו יורדים דליל יחסית לגדה הדרומית.

לאחר ירידה של כ-400 מטר מגיעים לדרך עפר. ממזרח לה (משמאל) אפשר לראות את הגדר המערבית של מכלאת היחמורים, ומכאן הם משוחררים חזרה לנחל. היעלמות אוכלי עשב כמו יחמורים ואיילי כרמל בראשית המאה ה-20 הפכה את החורש לסבוך יותר מבעבר ופגיע מאוד לשרפות. כשנדמה היה שהיחמור הפרסי נכחד מהעולם התגלו בשנות ה-50 כמה פרטים באיראן, אך רק ערב המהפכה החומניסטית הוברחו במבצע בזק ארבע נקבות יחמור בטיסת אל על. אל נקבות אלה צורפו שני זכרים מגרמניה. מ-1978 היחמורים רבים ופרים בביתם החדש בחי-בר כרמל.

ב-1996 שוחררו היחמורים הראשונים לנחל. בתחילה הם הושמו במכלאה כדי שיתאקלמו בסביבתם החדשה בלי חשש שיטרפו אותם תנים. לאחר תקופת הסתגלות נפתחה דלת המכלאה והיחמורים יצאו לראשונה בחייהם לחופש. משדר המוצמד לקולר סביב צווארם אפשר מעקב צמוד אחריהם. כיום רוב הפרטים המצויים בטבע אינם נושאים משדר, אך לפי ההערכה יש בנחל כמאה פרטים משוחררים.

לא פשוט לראות את היחמורים, שלרוב יורדים לשתות ממי הנחל בשעת בוקר מוקדמת או בשעת ערב מאוחרת, בשעה שאין מטיילים. הבחירה להשיב את היחמורים לנחל כזיב נראתה טבעית, שכן בניגוד לכרמל, ששם מוחזקים היחמורים בשבי, בנחל כזיב זורמים מים כל השנה. כיום משוחררים גם יחמורים באזור הרי יהודה, אך אקלומם שם בעייתי, בין השאר בשל טריפתם בידי כלבים משוטטים.

ליהנות ממים צוננים

 ירידה של כמה דקות תפגיש אותנו עם ערוץ הנחל ועם סימון שבילים ירוק המוביל מזרחה לעין זיו ומערבה לכיוון פארק גורן. ממשיכים דרומה עם סימון השבילים הכחול עד לנקבת עין טמיר, ולאחר מכן שבים לפיצול השבילים. עין טמיר הוא מעיין נקבה הנמצא על משטח סלע גיר לבן ובולט בגדה הצפונית של הנחל. הנקבה צרה ואורכה כ-30 מטר ובכניסה יש בריכת מים קטנה. כדי להיכנס לנקבה יש להצטייד בפנס ולהתכונן למים קרירים המגיעים עד המותניים.

הכניסה לנקבה היא חוויה נעימה לאוהבי מים ומערות, ובסופה הפתעה שמעטים מכירים: כוך קטן ואפל שפתחו טבוע בתוך המים. ייתכן שמכאן גם שם המעיין, טמיר, כלומר נסתר. אף שפעמים רבות פקדתי את הנקבה, הפעם הראשונה שאימצתי את המלצתו של אורי דביר ונכנסתי לחלל הנסתר הייתה אחרי שירותי הצבאי. כדי להגיע לחלל יש לצלול מתחת לדרגש סלע באורך של כמטר וחצי וברוחב של חצי מטר בלבד. את הדרך לחלל הפנימי עברתי ללא כל קושי, אך כדי לחזור נדרש ממני שוב לצלול, עניין מלחיץ, שכן האפלה מוחלטת. באין ברירה נשכבתי על גבי, עצרתי לרגע את האוויר בריאותי והדפתי את עצמי מחוץ לחדרון, חזרה לנקבה המוכרת.

לצד הנקבה יש בריכות רבות, שמומלץ מאוד לשכשך בהן, בעיקר בימים חמים. כיום, למרות הפרסומים בעבר, המים בנחל ראויים לטבילה ואפשר להיכנס אליהם ללא כל חשש, מסביר גלזמן. לאחר הביקור בנקבה חוזרים לסימון השבילים הירוק, שמוליך מזרחה לעין זיו או מערבה לכיוון פארק גורן והמונפור.

רבים מהמטיילים בוחרים להמשיך מערבה כשלושה קילומטרים, עד העלייה המובילה לפארק גורן בסימון השבילים הירוק, ואז לטפס לצד סימון שבילים אדום כ-25 דקות לפארק. מכאן כדאי לסייר בחלקו המזרחי של הנחל לכיוון עין זיו, מהלך של שני קילומטרים וחצי מעין טמיר. המסלול הוא חשוף ואינו אלא דרך רחבה המיועדת לאופניים, אך לאורכו יש כמה נקודות שבהן אפשר להיכנס לנחל וליהנות מהמים הצוננים. כדאי ללכת במים ולהשתכשך בתוך בריכות קרירות ומענגות שהתעוררו מתרדמה של יותר מ-60 שנה.

לאורך הערוץ קשה שלא להתרשם מצלם המפנק של דלבים עבי גזע ומסועפי שורשים, מערב רב של שפיריות כחולות שנראות כפיות מארץ לעולם לא, מדגי החפף הגולשים על גבי חלוקי הנחל, משחרורים שחורים כפחם המקפצים בעליצות על פני הקרקע, ופעמים גם משלדג לבן חזה המעלה במקורו דג.
אפשרות להארכה

למעוניינים לשלב בין המסלול המערבי למזרחי מומלץ לרדת לנחל במסלול השחור היוצא כקילומטר וחצי ממזרח לעין זיתים. במקום להחנות את הרכב בחניון עין זיתים, המרוחק מפארק גורן כשלושה קילומטרים, יש להמשיך מפארק גורן מזרחה ולאחר כקילומטר וחצי ולהחנות לצד סימון השבילים השחור. מסלול זה ארוך בקילומטר וחצי, אך מאפשר להולכים בו להתוודע לבריכות מים נוספות. קטע דרך זה הוא המטויל יותר מבין השניים, ומומלץ למי שלא ביקר בנחל מעולם. הניסיון לסיים את המסלול בנעליים יבשות הוא אפשרי, אך מיותר והרבה פחות מהנה.

נראה כי בעתיד עוד נכונים מאבקים רבים על נחל כזיב, ועד אז אתם מוזמנים להיכנס לאינטרנט ולחזק בחתימתכם עצומות הקוראות לשימור נחלים וגם לצאת ולטייל לאורכם. בזכות מאבקים אלה מימיו של נחל כזיב ימשיכו לזרום חופשי והיחמורים החיים בסביבתו ימשיכו ליהנות מהסביבה. בדומה לנחל ולדייריו, אני מקווה כי גם גלעד שליט ישוב לנופי הנחל, אל נופי ביתו, מהר ככל האפשר.

אלון מאיר - מורה ומדריך לשל"ח ולידיעת הארץ, צלם טבע, מרצה וכותב

הכותב מודה להלל גלזמן, מנהל מדור ניטור נחלים ברשות הטבע והגנים, שסייע באיסוף הנתונים
הכתבה המלאה התפרסמה במגזין מסע ישראלי, אוגוסט 2010

לקבלת גליון של מסע ישראלי במתנה לחץ כאן

ירידה של כמה דקות תפגיש אותנו עם ערוץ הנחל ועם סימון שבילים ירוק המוביל מזרחה לעין זיו ומערבה לכיוון פארק גורן. ממשיכים דרומה עם סימון השבילים הכחול עד לנקבת עין טמיר, ולאחר מכן שבים לפיצול השבילים. עין טמיר הוא מעיין נקבה הנמצא על משטח סלע גיר לבן ובולט בגדה הצפונית של הנחל. הנקבה צרה ואורכה כ-30 מטר ובכניסה יש בריכת מים קטנה. כדי להיכנס לנקבה יש להצטייד בפנס ולהתכונן למים קרירים המגיעים עד המותניים.

הכניסה לנקבה היא חוויה נעימה לאוהבי מים ומערות, ובסופה הפתעה שמעטים מכירים: כוך קטן ואפל שפתחו טבוע בתוך המים. ייתכן שמכאן גם שם המעיין, טמיר, כלומר נסתר. אף שפעמים רבות פקדתי את הנקבה, הפעם הראשונה שאימצתי את המלצתו של אורי דביר ונכנסתי לחלל הנסתר הייתה אחרי שירותי הצבאי. כדי להגיע לחלל יש לצלול מתחת לדרגש סלע באורך של כמטר וחצי וברוחב של חצי מטר בלבד. את הדרך לחלל הפנימי עברתי ללא כל קושי, אך כדי לחזור נדרש ממני שוב לצלול, עניין מלחיץ, שכן האפלה מוחלטת. באין ברירה נשכבתי על גבי, עצרתי לרגע את האוויר בריאותי והדפתי את עצמי מחוץ לחדרון, חזרה לנקבה המוכרת.

לצד הנקבה יש בריכות רבות, שמומלץ מאוד לשכשך בהן, בעיקר בימים חמים. כיום, למרות הפרסומים בעבר, המים בנחל ראויים לטבילה ואפשר להיכנס אליהם ללא כל חשש, מסביר גלזמן. לאחר הביקור בנקבה חוזרים לסימון השבילים הירוק, שמוליך מזרחה לעין זיו או מערבה לכיוון פארק גורן והמונפור.

רבים מהמטיילים בוחרים להמשיך מערבה כשלושה קילומטרים, עד העלייה המובילה לפארק גורן בסימון השבילים הירוק, ואז לטפס לצד סימון שבילים אדום כ-25 דקות לפארק. מכאן כדאי לסייר בחלקו המזרחי של הנחל לכיוון עין זיו, מהלך של שני קילומטרים וחצי מעין טמיר. המסלול הוא חשוף ואינו אלא דרך רחבה המיועדת לאופניים, אך לאורכו יש כמה נקודות שבהן אפשר להיכנס לנחל וליהנות מהמים הצוננים. כדאי ללכת במים ולהשתכשך בתוך בריכות קרירות ומענגות שהתעוררו מתרדמה של יותר מ-60 שנה.

לאורך הערוץ קשה שלא להתרשם מצלם המפנק של דלבים עבי גזע ומסועפי שורשים, מערב רב של שפיריות כחולות שנראות כפיות מארץ לעולם לא, מדגי החפף הגולשים על גבי חלוקי הנחל, משחרורים שחורים כפחם המקפצים בעליצות על פני הקרקע, ופעמים גם משלדג לבן חזה המעלה במקורו דג.

אפשרות להארכה

למעוניינים לשלב בין המסלול המערבי למזרחי מומלץ לרדת לנחל במסלול השחור היוצא כקילומטר וחצי ממזרח לעין זיתים. במקום להחנות את הרכב בחניון עין זיתים, המרוחק מפארק גורן כשלושה קילומטרים, יש להמשיך מפארק גורן מזרחה ולאחר כקילומטר וחצי ולהחנות לצד סימון השבילים השחור. מסלול זה ארוך בקילומטר וחצי, אך מאפשר להולכים בו להתוודע לבריכות מים נוספות. קטע דרך זה הוא המטויל יותר מבין השניים, ומומלץ למי שלא ביקר בנחל מעולם. הניסיון לסיים את המסלול בנעליים יבשות הוא אפשרי, אך מיותר והרבה פחות מהנה.

נראה כי בעתיד עוד נכונים מאבקים רבים על נחל כזיב, ועד אז אתם מוזמנים להיכנס לאינטרנט ולחזק בחתימתכם עצומות הקוראות לשימור נחלים וגם לצאת ולטייל לאורכם. בזכות מאבקים אלה מימיו של נחל כזיב ימשיכו לזרום חופשי והיחמורים החיים בסביבתו ימשיכו ליהנות מהסביבה. בדומה לנחל ולדייריו, אני מקווה כי גם גלעד שליט ישוב לנופי הנחל, אל נופי ביתו, מהר ככל האפשר.

אלון מאיר - מורה ומדריך לשל"ח ולידיעת הארץ, צלם טבע, מרצה וכותב

הכותב מודה להלל גלזמן, מנהל מדור ניטור נחלים ברשות הטבע והגנים, שסייע באיסוף הנתונים

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין מסע ישראלי, אוגוסט 2010לקבלת גליון של מסע ישראלי במתנה לחץ כאן