"אני בחיים לא אצא לפנסיה"

מסתובבת שמועה בעיר, תל אביב בינתיים, שמופע הבידור הכי לוהט על הבמה היום הוא "הלובי של קובי". עדיין לא שמעתם? עדיין לא קראתם? היום זה עובד אחרת. היכנסו ליו-טיוב ותמצאו אינספור שירים סאטיריים של החבורה, שמונה זמרים ונגנים, שמציעים ניקוי ראש בימתי לכל כותרות החדשות ולכל הקורות אותנו ביום יום.

האיש שמאחורי הלובי, ואולי במרכזו, הוא קובי לוריא, 67, כותב מתמיד, שמעביר את הקיטורים בשיחות הסלון אל הבמה. ואם השם הזה נשמע לכם מוכר, תשמחו לזהות אותו עם הזמר ששר לפני ארבעים שנה כמעט את להיט הרדיו המתוק והפשוט "שיר פשוט" ("שיר פשוט, ליווי פשוט, מלים פשוטות כל כך/ ניגון פשוט, אני פשוט אוהב אותך..."). הקריירה הזמרתית שלו לא המריאה אבל לוריא נשאר תמיד בסביבה.

"אני כותב שירים בראש ובראשונה", הוא אומר. "אני לא זמר גדול אבל אני מגיש את שיריי. מזה שנים, מתוך סקרנות, אני חוקר דברים נוספים". 

"אני אוהב את הבמה", מבהיר לוריא. "אבל מעולם לא עשיתי זאת עם מופע של שירים. האמת היא שלא בדקתי את זה אף פעם. רק באחרונה נוצרה ההזדמנות ובשלו התנאים, כמו שאומרים". הוא מעיד על עצמו כ"לייט בלומר", מבשיל באיחור. "'שיר פשוט' היה ההתחלה שלי אבל הייתי בן 30 כמעט, לא ילד ומאוד היססתי אם להמשיך בשירה. אהבתי מוזיקה וכל הזמן ניגנתי. אפילו התפרנסתי מנגינה, כנגן בס של שמעון ישראלי והכל עובר חביבי. באיזה שלב נכנסה הכתיבה לחיי והכריעה את הכף. זו מחויבות מסוג אחר שלא שואלת אותך בעצם".

אביו היה חזן, אולם אחיו פנו לעיסוקים ריאליים. אחד מדען, אחד ד"ר לסטטיסטיקה ואחת מורה למתמטיקה. בבית הרבה לשמוע מיוזיקלס. "הכתיבה אותם היא שקסמה לי". לנגן התחיל בתקופת הצבא למרות שלא שירת בלהקה צבאית. "כבוגר יחידת 8200 היה לי רקע של מזרחנות. במודיעין למדתי לחקור, ברמה גבוהה של עשייה, והייתי מאושר".

כלייט בלומר, עכשיו אתה סוף-סוף סגור על עצמך? 
"המוזיקאי ארווין ברלין חי 101 שנים. ביום הולדתו ה-99 ערכו לו אירוע גדול בהשתתפות כל המי ומי. רק הוא נעדר. מפאת מצבו הבריאותי, ראה את החגיגה בטלוויזיה. אבל כשהזמינו אותו להשתתף השיב: 'מה בוער?'. כן. עכשיו אני סגור. יש מה לשפר, יש עוד אפיקי פעולה ושיתופי פעולה, אבל זה המקום שלי".

הלובי של קובי
הלובי של קובי הוא מרכז העיסוק ולב העשייה שלו בימים אלה. "זה התחיל מעבודה שלי עם שייקה לוי, שהיה לי קשר טוב איתו עוד מימי שלישיית הגשש החיוור". לו כתב לפני שנים את "שיר לא מזרחי" ועמו הקליט לא מכבר את "אין לי דרכון שני", על הנהירה הישראלית לשגרירויות זרות במטרה להשיג אזרחות נוספת. אחר כך נוצר שיתוף פעולה עם דני ליטני, שלפני ארבע שנים כתב למענו את "הפרעת קשב" שכרכה את ההתחרשות של ליטני עם המצב במדינה, שעדיף להיות חירש ולא לשמוע מה קורה בה. ולפני כשנתיים, כשדורי בן זאב הקליט את "בארץ אחת" המוכר גם בשם "הקוסם שידע לדבר מבלי לומר כלום", שחיצי הביקורת והסאטירה שבו מופנים לראש הממשלה המכהן, נולד - בסיועו ובעצתו של בן זאב - השם והרעיון של "הלובי של קובי".

להקמת הלובי הזעיק את המוזיקאית והפסנתרנית גילה חסיד, חברה ותיקה, עמה הקליט בעבר את השיר "מאז'ור מינור" שהוביל גם למופע במה משותף. היא גייסה את "קו 4" הרכב ההופעות העסוק שלה שבו חברים הזמרים בן יוסף, שרית שחף וצביקה שרף. "אני חולה על הרמוניות קוליות והם נהדרים. היא הביאה גם את הנגן מאיר ברבי שהתגלה כאישיות בימתית מרתקת וכזמר נהדר למרות עיוורונו". אחריו הצטרפו המתופף הוותיק אלון הלל ונגן הבס אלכס ספיבק. "אני מוביל את העסק. גילה שותפה בבנייה כמנהלת מוזיקלית, כמעבדת וכפסנתרנית נהדרת".

במה עוסק הלובי? 
"אני לא בגיל של לשיר על אהבה. אמנים מפחדים לשיר על החברה שלנו. אני לא. אני חרד. כואב לי הלב. אנחנו, בני דור שני למקימי המדינה, דואגים לגורלה. המסרים שלנו הם חברתיים. מסגרת הלובי נועדה להביע בסאטירה ובקברט אמירות חברתיות, סמויות וגם מפורשות וחדות". עוד בשירי המופע התייחסויות לנטייה של הדור הצעיר להתגורר בברלין (פעם היא גרה בשנקין, היום היא "גרה בברלין" ), לקשר שבין הון-שלטון ומה שקורה לכסף של כולנו ("שיר ערש לטייקון"), לגל השנאה וחוסר הסובלנות כלפי האחר ("מסרב לשנוא") וגם להשפעתה של המשפחה המלכותית שלנו על ענייני המדינה ("ראש הממשלה ובעלה").

התרשמתי שהביקורת שלכם היא בגבולות ההסכמה הלאומית? 
"אני לגמרי לא בטוח. בית ראש הממשלה למשל הוא לא כזה. אמנם לא מעט ליכודניקים אוהבים את מה שיש לנו להגיד בשיר, אבל יש שמצדיקים את כל מה שהאיש עושה. בהופעות מגיעים ימניים שמודים שהם לא מסכימים להכל, אבל אוהבים את מה שיש לנו להגיד. גם ל'מסרב לשנוא', שנועל את ההופעה, יש לא מעט מתנגדים, שכן רוצים להמשיך ולשנוא. אני מטבעי לא טיפוס בוטה. גם לא בכתיבה. המופע אינו מיועד למשוכנעים דווקא, למרות שהם  הראשונים שיגיעו".

אתה מאמין בכוחה של המלה לשנות או לפחות להשפיע? 
"יש לנו שיר חדש שנקרא 'חשבת שתשנה את העולם', כתשובה מאוחרת ל'אני ואתה נשנה את העולם', שבו אני אומר 'מתי תתעורר עאלק משורר. אתה לא בכיוון, אתה לא בתדר'. קודם כל הכתיבה היא תראפיה. אתה לא יכול שלא להגיד, אתה שבוי. אני לא מאמין בכוח המלה, אבל אני חייב לעשות את זה. זה סוג של שסתום לשחרור לחצים, ואני מרגיש טוב יותר אחרי שאומר את זה. אילנה דיין, שיש לה כוח עצום וגדול בהרבה משלנו, לך תדע אם היא יכולה לשנות. אז מה נשאר? נמשיך לשיר שירים עד שיסתמו לי את הפה. עד שנעבור לשיר ללא מלים. רק נה-נה-נה בתקווה שהקהל יבין את הכוונה".

הלובי של קובי מתגלגל ומשתפשף בדרכים כבר שנה ורק עכשיו סגר עם צוותא על הופעה חודשית קבועה, ואפרופו שודרג - מהחלל הפצפון של צוותא 2, לאולם הדגל, לולה, הגדול. "קשה להתארגן עם שמונה אנשים, שחלקם עסוקים ביותר. אבל גם להם חשוב להגיד. כלכלית זה טירוף. אי אפשר להרוויח. אבל אני מאמין בשילוב הכוחות הזה שאולי גם יישא פירות ביום מן הימים".
בין השירים, שבהם עיקר המסר שלהם, גם קטעי מעבר מדוברים-מסופרים, לא ארוכים. "כך היה הקברט של פעם. גדולים וטובים מאיתנו עשו זאת. שמעון ישראלי, יוסי בנאי, אפילו יהורם גאון. או הגשש החיוור שהיתה לפני הכל - אנשים נוטים לשכוח - להקה חברתית, גם אם בגבולות הקונצנסוס. בניגוד אליהם, שאצלם הקהל צחק במערכונים, אצלנו צוחקים בשירים, ונדמה לי שמאז רביעיית מועדון התיאטרון לא שמעת צחוקים בתוך שירים סאטיריים. אני מרגיש שהקהל רוצה לפרוק את המצוקה שלו. כשהוא צוחק זו שמחה גדולה. במיוחד שהמלים שלנו לא מוקרנות - אני לא ערב זמר. שיר מוכר זה בונוס".

אז מה, כשתהיה בן שבעים, תוציא את אלבום הבכורה שלך? 
"זו פגיעה בול בפוני שאין לי. מעולם לא כיוונתי לאלבום. השירים שלי שולבו בכל מיני אלבומים ולא בער לי שיהיה להם בית שלהם. עכשיו, כשאיבדתי את הבושה והבנתי שזה לא בסדר שלא תהיה לי אחריות עליהם, עומד לצאת אוסף ראשון שלי ב'נענע דיסק', עם השירים הישנים שלי. אחריו ייצא אוסף שני, עם שירים משלוש-ארבע השנים האחרונות. חוצמזה אני רק בן 67...".

 להזכירך ש- 67 הוא גיל היציאה לגמלאות
"זו שגיאה לעסוק בגיל. רק הדיכאון נהנה מזה. נכון שהנעורים יפים, אבל יש היום מודעות להספיק ולעשות. אני בחיים לא אצא לפנסיה. למזלי אני נשוי לגמלאית של 'ידיעות אחרונות'... אני כל הזמן עובד. לא הייתי שכיר בחיים. אני חי יפה מכתיבה. אתה צריך לראות את שולחן העבודה שלי. מקבל פניות כל הזמן. כותב שירים לסרטים, ממשיך לחקור את היידיש מכל הזוויות האפשריות. אבא שלי אגב, הוא אשכנזי שגדל במצרים, ויש קטע משעשע במופע על הערבית והיידיש ששמעתי בבית. אני מפיק עכשיו אלבום משיריו של המשורר מרק ורשבסקי עם מייק בורשטיין. עם ההופעות, ההרצאות, התמלוגים והעבודות החדשות שנוספות כל הזמן, זה בסדר. אם כי אני לא אמליץ לאף אחד ללכת בדרכי".

גם לא לבנך, שאול, סולן להקת המטאל הישראלית המצליחה "קין והבל 90210"? 
"שאול הפתיע אותי מאוד. לא ראיתי אותו אף פעם ניגש לפסנתר בבית וגם בגיטרה לא גילה עניין. פתאום, בן 14, הוא ביקש גיטרה בס, כלי שבדור שלנו לא היה כל כך מבוקש. כשהתעקש, קניתי לו. הסתגר בחדרו לחמש-שש שעות, שבוע אחר כך התחיל לבנות שירים ובהמשך להקים להקה.

אתה לא בוחר לעסוק במוזיקה, המוזיקה בוחרת בך. מטאל זה לא המוזיקה שלי, אבל הם יוצאים מן הכלל על הבמה. טריו עם קצב פנטסטי. שאול הוא פרא אדם אבל ילד טוב. בגרות הוא עשה, לא מבין איך, אבל עשה. אני אפילו נועץ בו בכל מיני היבטים של מוזיקה. אני מאוד גאה בו, וגם מאוד חרד לו, אבל הוא יודע להסתדר בחיים וגם התחיל לחשוב על עתידו".

בזכות "אף פעם לא תהיה לי דירה" שכתבת? איך בכלל הוא הסכים להקליט שיר שלך? 
"מישהו אחר היה אמור לשיר את השיר באולפן. את שאול הבאתי כדי שינגן בס בהקלטה. הוא צחק עלינו: 'מה, ככה שרים?', אז נתן כהן אתגר אותו ואמר לו: 'נראה אותך!'. וכשהוא פתח את הפה ראינו שזה בדיוק זה. נארח אותו בהופעה הבאה של הלובי, ב-11 בינואר".

החיים הטובים על פי קובי לוריא
לעשות. לקרוא. לפתח את הסקרנות. לא לוותר. להטיל ספק זה טוב. זה הכי אנטי אייג'ינג שאני מכיר. יש לי פיסת גן על הגג. לצאת לשם עם כוס תה בנענע זה החיים הטובים שלי. לראות ספורט בטלוויזיה ולא לעשות כלום, זה החיים הטובים. אני לא כל כך בנאדם של חופשות. אכלן גדול אני לא. בנהנתנות אני נותן לעצמי ציון מספיק בקושי. יש לי עוד מה ללמוד. החיים רק החלו.

קובי לוריא / תעודת זהות
כתב ללהקות צבאיות ("יא ליל", "שיר הסלנג" ו"כנפיים"), למתי כספי ("הם בזמר הזה"), ליהודית רביץ ("אמרת, אמרת"), לרבקה זוהר ("הלאה"), לדודו אלהרר ("בוא שיר עברי"). כתב קטעים מוזיקליים לתוכניות הטלוויזיה "סיבה למסיבה", "שעה טובה", פינות הומוריסטיות ל"זהו זה" ושירי ילדים ל"פרפר נחמד". תרגם וחיבר מחזות לתיאטרון ("פצצת טום", "לחיי החיים" ו"דז'יגאן ושומאכער לנצח") והסדרה הרדיופונית "השירון עשה היסטוריה" שערך והגיש לפני עשור, זיכתה אותו בפרס מפקד גלי צה"ל לשנת 2006. בשנים האחרונות הוא מסור להחייאת ושימור היידיש ומקיים הרצאות.
למרות ש"שיר פשוט" היה ה"להיט" הגדול ביותר בביצועו, לוריא לא מציב אותו בראש רשימת היצירות שלו. יותר מ'שיר פשוט', 'בוא שיר עברי' הוא סימן היכר שלו. ואתו נפתח גם המופע. עוד כדאי להזכיר את 'הם בזמר הזה' שכתב עם סשה ארגוב, 'הלאה' ו'יא ליל' מוכרים. לבידור בטלוויזיה כתב את "עם אחד שיר אחד" בביצועו רב הפנים והחיקויים של טוביה צפיר.

השראות
בין המשפיעים על יצירתו מזכיר לוריא את הביטלס ("שחוללו רעידת אדמה. אינטליגנטיים ומוכשרים, בסך הכול ריתם סקשן וזמרים, אבל היה בהם גם איזה סוד") ואת נגן הגיטרה האגדי לס פול שלו הקשיב בשקיקה בנערותו ("היה לו סאונד גאוני והוא המציא את ההקלטה הרב-ערוצית"). גם לאונרד כהן, בוב דילן ("אולי לא היה מלווה לך דולר, אבל הוא מאוד אכפתי בכתיבה שלו"), טום לרר וג'ורג' גרשווין ("איך אפשר לכתוב מוזיקה כזאת?") ברשימת השפעותיו הזרות. מבני המקום הוא מציין את חיים חפר ודן בן אמוץ ("שעשו דברים נפלאים"), ואת דן אלמגור, יהונתן גפן ויענקלה רוטבליט ("שתמיד מביאים ערך מוסף").

מועדי הופעות בצוותא הלובי של קובי

יום ג' 21.2.17  2030

יום ג' 28.3.17  2030 

הכתבה המלאה התפרסמה במגזין "החיים הטובים". למנוי לחץ כאן