עדי נס רצה ללמוד ציור בבצלאל אבל בטעות סימן X במשבצת של המחלקה לצילום.
כאן המקום לכתוב "והשאר היסטוריה", אבל העניין המצחיק הוא שכאשר התבקש להביא תיק עבודות
לריאיון האישי הוא בא עם תיק ציורים. ועכשיו השאר היסטוריה.
נס נחשב לאחד האמנים החשובים, הבולטים והמובילים בתחום הצילום בארץ.
במשך עשרים שנות פעילותו הוא מתעד בדרכו המיוחד את מורכבותה של הזהות הישראלית
על שלל רבדיה וגווניה. במהלך 25 השנים האחרונות הוא מצלם, מרצה ומציג ברחבי העולם את עבודותיו המונומנטליות לצד אלה העדינות מאוד.
סגנון הצילום של נס הוא צילום מבוים, ז'אנר שזכה לפריחה בעולם האמנות בשלושים השנים האחרונות,
ואשר הביא לשינוי במעמדו של הצילום כמדיום מוביל בחזית העשייה האמנותית בזמננו.
נס מביים את המצולמים על הסט. תצלומי הצבע גדולי הממדים שלו מצולמים תוך הקפדה גבוהה
על איכויות הצילום והתאורה, ונראים לעתים כאילו נעשו בפשטות וללא כל מאמץ.
אולם מאחורי כל דימוי ניצב מערך שלם של תחקיר ויזואלי וטקסטואלי, ובהמשך גם עבודת הפקה מורכבת,
הכוללת חודשים ארוכים של מחקר, בחירת לוקיישנים, ליהוק דמויות, בניית סט, עיצוב תאורה,
צילומי הכנה להעמדה, איפור, ושל בניית קומפוזיציה ובימוי מורכבים.
הנושא המרכזי ביצירתו של נס משקף עיסוק בסוגיות של הזהות הישראלית ובגבריות.
עבודתו מתמודדת באופן מעמיק עם שאלות חברתיות ופוליטיות כגון ג'נדר, מרכז מול פריפריה,
מזרח מול מערב, סוגיות אתניות, יהדות, מיתוסים מקומיים, מיליטריזם, אנושיות וצדק חברתי.
גיבורי סדרות הצילומים שלו - נערים מהפריפריה, חיילים, אסירים ודרי רחוב זוכים למבט של
כבוד ואמפתיה ברגעים של דרמה, של תובנה או של הזדככות, ולתפנית ההופכת אותם למייצגים
כל בן-אנוש באשר הוא.
בתערוכתו הנוכחית "מיתולוגיות ארץ ישראליות", שאותה הוא מציג במוז"א (מוזיאון ארץ ישראל)
יחד עם הצייר אלי שמיר, מתייחסים שני האמנים למיתולוגיות שונות:
המיתולוגיות היוונית והכנענית, סיפורי המקרא, הברית החדשה, ההיסטוריה היהודית והאתוס הציוני.
המיתוסים השונים מרובדים במעין חפירה ארכיאולוגית-חזותית של מרחבי הארץ ושל מצבנו התרבותי, הלאומי והפוליטי, החברתי והכלכלי. יצירתם עוסקת בנושאים משותפים - זהות אישית מול זהות לאומית.
גבולות וערכי האדם. אוצרת התערוכה נורית טל-טנא זיהתה נקודות השקה של תוכן בין השניים
והפגישה ביניהם לשם יצירת תערוכה מיוחדת ולא שגרתית.
"אני חש כי חלק מהתגובות על התערוכה נובעות מכך שהרבה אנשים מתחברים לתחושת הגעגוע
והנוסטלגיה לארץ ישראל של פעם", אומר עדי. "בשנים האחרונות אנשים התרגלו לצרוך צילומים ברשתות החברתיות, וכשהם באים לתערוכה ונפגשים עם הצילומים שלי, המודפסים בענק,
מתעוררת תשוקה לדבר האותנטי".
עדי מצלם בסדרות של צילומים, והתערוכה "מיתולוגיות ארץ ישראליות" כוללת צילומים מתוך כמה מהן:
סדרת החיילים
נוצרה בין השנים 1994 ו-2000, ומורכבת משני חלקים:
בחלק הראשון של הסדרה מוצגים דימויים המנגידים את העולם הצבאי עם עולם הקרקס.
בחלק השני של הסדרה מתמקד נס במצבי ביניים של פרטיות ואינטימיות בתוך המסגרת הצבאית הנוקשה,
ובאובדן התום שבתוך הגבריות. היופי הגברי, עושרו של המבע הגברי,
מאמציו של הגבר לעמוד במשימותיו – כל אלה נטמעים בתוך החול ואבק המדבר.
סדרה זו נחשבת לאחד מגופי העבודה החשובים ביותר בצילום הישראלי העכשווי, וצילומים מתוכה מצויים באוספים של מוזיאונים ושל אספני אמנות פרטיים מהחשובים בעולם.
סדרת הנערים
נוצרה במהלך שנת 2000 ומתמקדת בדמויות של נערים, תוך התבססות על סיפורי המיתולוגיה היוונית
אשר בוימו מחדש בנופי ילדותו של נס, בעיירת הפיתוח קריית גת.
בגוף עבודות זה עוסק נס בחלק ממרכיבי הזהות הישראלית, כשהוא יוצא מן המרכז אל
הפריפריה - עיירות הפיתוח, השכונות, השיכונים, ומתבונן באופן שבו נרקמות הזהות
והאינטימיות הגברית ברחבי החברה הישראלית.
תצלומי הצבע, המבוימים תוך הקפדה על איכויות הצילום והתאורה, מפנים את תשומת הלב
לשכבת גיל ולדילמות שהאמנות הישראלית מיעטה לעסוק בהן עד כה - נערים המתמודדים עם זהותם.
היצירות מהדהדות את זיכרונות ילדותו של נס בעיירת הפיתוח, שבה גיבש את זהותו כאדם וכאמן.
סדרת האסירים
נוצרה בשנת 2003 בשיתוף מגזין האופנה הבינלאומי Vouge Hommes International ופורסמה בגיליון ספטמבר שהוקדש למזרח התיכון, לקראת יום השנה לאסון התאומים. תצלומיו של נס נפרסו
בהיקף מרשים על פני עשרה עמודים, ובכך הוא הצטרף לשורה ארוכה של צלמים בינלאומיים,
ביניהם סינדי שרמן, פיליפ לורקה די קורסייה, אנני לייבוביץ', נאן גולדין ואחרים,
אשר יצרו עבודות בשיתוף עם מגזינים לאופנה.
הסדרה צולמה בתוך תפאורת בית סוהר ומשתמשת בהנגדה בין עולם האופנה לעולם הכלא,
כדי לייצר התייחסות למצבי כליאה ושבי ברמות השונות - אנשים הכלואים במעמדות חברתיים,
בעולם של דימויים, בתפיסות אישיות או במערכות יחסים.
נס שאב השראה לסדרה זו מחייו של הבמאי והכותב ז'אן ז'נה,
וכן משירות המילואים שלו כשומר במחנה המעצר קציעות.
סדרת סיפורי התנ"ך
נוצרה בין השנים 2004 ו-2007. הסדרה שואבת את השראתה מסיפורים שונים בתנ"ך,
מיצירות קאנוניות של גדולי הציירים הקלאסיים, בהם קרוואג'יו, רובנס ורמברנדט
ומדימויים אייקוניים מתולדות הצילום ומתצלומים בני זמננו.
המכנה המשותף לכל הדמויות התנ"כיות שנבחרו הוא אובדן הבית/המקום.
לצורך ההפקה עשה נס שימוש בדימויים של דרי רחוב, הומלסים, ושל אנשים שמצאו את מקומם
בשולי החברה, אשר מייצגים את גיבורי התנ"ך בתקופות השפל של חייהם.
על ידי החיבור בין ההומלסים חסרי הזהות לתשתית המיתית של סיפורי התנ"ך,
מעמת נס בין המציאות הישראלית העכשווית לבין ההיסטוריה והמיתוס של העם הנבחר.
התערוכה הנוכחית כוללת גם עבודות רבות מסדרת הכפר. נס, המתגורר בעמק יזרעאל,
מחזיק בסטודיו ביפו וחווה ביומיום את הניגודים שבין העיר לכפר. בעניין זה אומר נס,
"בתחקיר לצילום הסדרה חזרתי לניטשה, שכתב כי האמנות מתחילה ממפגש בין ניגודים.
בצילומים שלי אני אכן מעמת בין ניגודים כדי ליצור את המרכיב הדרמטי שכל יצירת אמנות זקוקה לו,
בין אם מדובר בניגודים של תוכן או בניגודים של צבע וצורה.
מכל סיורי הלוקיישן שערכתי התאהבתי בכפר יהושע".
הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים".
