לפני כמה חודשים עבר פה אחד בכנסת חוק, שקבע שבעתיד הקרוב כל גוף ציבורי או ממשלתי יהיה חייב להיות נגיש במייל לאזרח. זאת ועוד כעת, כל משרדי הממשלה מפעילים אפליקציות המיועדות להזמנת תור, למשל, ואפשר כמובן לעשות מהמחשב בבית שפע של פעולות במקום לבזבז זמן בהמתנה בסניפים.
דואר ישראל למשל, שולח מסרונים ובאוטובוסים אי אפשר יהיה לקנות כרטיס אלא חייבים "לתקף את הרב-קו", בקופות חולים אפילו קבלת התחייבות לבדיקה בבית חולים (מה שקרוי טופס 17) צריך להיעשות באמצעות האפליקציה.
גם בבנקים, השירותים הדיגיטליים שולטים אבל מופנים בעיקר לצעירים, כשבני ב-60, 70, 80 ו-90 נדרשים לשכוח את כל מה שאי פעם היו רגילים לו בהתנהלותם מול הבנק.
אמנם, נראה שישראל עושה צעדי ענק אל עולם טכנולוגי מתקדם, שאמור ליעל את מתן השירותים השונים, אבל מיד מתעוררת התהייה - מה יעשו בני הגיל המבוגר, שלמדו להתנהל מול הגופים השונים בדרך מסוימת והם לא חשופים לשינויים? ועוד יותר מכך כשרבים מהם מאותגרים טכנולוגית ובאחת הופכים להיות חסרי אונים?
כשאתה מגיע לסניף הבנק שבו מתנהל חשבונך כבר כמה עשורים ו"האיש" שדברת איתו תמיד, כבר אינו פנוי לענות לך, כשאין קופות יותר ואתה נדרש לבצע כל פעולה (הפקדת צ'ק, הפקדת מזומן, העברות, משיכות מזומן ועוד) באמצעות "המכונה" – התסכול יכול להיות גדול מאוד.
כששאלתי את הפקיד (שכן ענה לי) בבנק ששינה פניו – מה עושים המבוגרים? הוא ענה לי "בני שישים עד תשעים, באמת 'אכלו אותה'... (גם את המונח "אכלו אותה" צריך ללמוד).
המרוץ אחר הטכנולוגיה אולי מבורך ואפילו חיוני - אבל הוא מתאים למי שנמצא ואף מצוי ברזיה.
עבור מבוגרים או אנשים עם קשיים אחרים - מדובר בלא פחות מסיוט כי למי שאין "סמרטפון" (טלפון חכם), מי שלא יכול "לתקשר" עם מכונות או לא יודע להפעיל בקלות אפליקציות עלול להפוך במחי יד מאדם מתפקד ועצמאי למישהו מתוסכל מישהו שהוא בפניקה מוחלטת עד כדי חוסר אונים.
אני מניחה, שגם עבור מקבלי ההחלטות זו סיטואציה לא קלה – כי מצד אחד הם מנסים להשתחרר מ"הרגלים מיושנים", להתחדש ולהתאים עצמם ל"קידמה", אך מצד שני מבקרים אותם על כך שהם מזניחים את בני הגיל המבוגר ואת הקשישים ואין בהם כלל חמלה.
לא פשוט. נראה לי ששם המשחק הוא מינון. זה אתגר שדווקא אפשר להתמודד איתו.
חשוב למצוא את שביל הביניים, אפשר גם להמשיך להקשיב ברגישות לאלה שצריכים מגע אנושי.
גם כשהמכונות מחליפות בני אדם חשוב שבכל זאת, תהיה נוכחות של מישהו שימשיך לתת שרות (וכדאי מאוד שיהיה סבלני) לאנשים מבוגרים.
הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים", דבר העורכת
