האמן הישראלי איתמר גלבוע מציג את כל חלקי גופו במסגרת תערוכת יחיד "גוף עבודה" (Body of Work) במוזיאון החשוב ביותר לפיסול בהולנד, "בלדן אן זיין" (פיסול על הים). גלבוע חי כבר קרוב לעשרים שנה בהולנד, שאליה הגיע כסטודנט.
כיום, אחרי דרך חתחתים, הצליח לפצח את הדרך אל התהילה, והוא אמן שזוכה להערכה רבה בהולנד ובעולם כולו.

לפני מספר שנים החליט גלבוע לפסל את כל חלקי גופו באופן מדויק מתוך הרקמות החיות. אחרי שצפה בהרצאת TED של אמריקני שפיתח טכנולוגיה ייחודית - המשתמשת במידע שנאסף באמצעות MRI ומפתחת אותה לקובצי תלת-ממד - הבין שמצא דרך להגשים את חלומו. הוא פנה לחברת Anatomage, שמתמחה בפיתוח, קיבל לרשותו מכשיר MRI והחל לעבוד על הפרויקט הגרנדיוזי.
במסגרת התערוכה שהוא מציג עתה בהולנד, הוא יצר פורטרט עצמי של כל איברי גופו, עם הטכנולוגיות המתקדמות בעולם. אם את שעות ה-MRI עבר בהולנד, את הדפסות תלת-הממד עשה בישראל בחברת Stratasys, סמוך למכון ויצמן. במהלך הכנת התערוכה הוא אף הגיע לארץ כדי לקחת את המוח או את הכליות שלו.

התערוכה מוצגת כבר חודש וצפו בה עשרת אלפים אנשים. בחודש דצמבר יביא אותה גלבוע לארץ, לגלריית אלון שגב בתל אביב. הוא עומד להציג בישראל את הפסלים המרכיבים את גופו, כלומר את העבודות עצמן. 

מה הייתה המטרה שלך כשיזמת את הפרויקט?
"רציתי שהצופה יבקר בגוף שלי ויהפוך לחלק ממנו הודות להשתקפויות.
האיברים מסודרים כך שהם נמצאים בגוף של הצופה מבחינת הגובה. הצופה הופך לחלק חשוב בתערוכה.

"מחוץ לקובייה ניצבים ארבעה פסלים של פעילות מוחית, המתקשרים עם הווידיאו שנמצא בתוך הקובייה, וארבעה פסלים שמתקשרים עם תהליך הכנת היצירה כולה".

לא הפחיד אותך לסרוק את כל הגוף שלך?
"לא. יש סוג של התנתקות. אבל אין ספק שבהתחלה לא היה נעים כי MRI זו לא חוויה נעימה, ולצורך התערוכה עברתי שבעים שעות MRI. מובן שהיה גם הפחד שימצאו משהו. אבל שום דבר לא קפץ לעין, אפילו שאם יחפשו בטוח ימצאו כי תמיד יש משהו בגוף.
מעבר לזה יש ניתוק רגשי. אני רואה את זה כעבודת אמנות לא כאיברי הגוף שלי".

יש בזה יופי בעיניך?
"כן. אני אוהב את איברי הגוף שלי מבחינה אסתטית וויזואלית. זה חלק מהטבע ויש בזה יופי, אבל זה אינדיבידואלי כי יש אנשים שייגעלו ולא ימצאו יופי בריאות או בלב או בקיבה או בכבד".

אנשים מבקרים בהמוניהם בתערוכה. אין לך תחושה של פלישה של זרים לתוך הגוף שלך?
"בהחלט. אבל זה חלק מתהליך שעובר כל אמן. אמנם אין הרגשה פיזית של פלישה, כי אנשים לא פולשים לפרטיות שלי,
אבל יש בזה משהו מאוד חושפני. עם זאת, ברוב העבודות שלי זה חלק מהדיאלוג שאני עושה עם הקהל".

צילום: BibiVeth

יומן צריכה
איתמר גלבוע, תל אביבי במקור, הוא אחיו של איש התקשורת ניב גלבוע ובנה של הסופרת שולמית גלבוע.
הוא למד מנהל עסקים והקים עם אחיו חברות סטארט-אפ בתחום ההיי-טק.
כשהתפוצצה בועת ההיי-טק החליט להגשים את חלומו ולנסוע ללמוד אמנות בחו"ל.
הוא היה בן 28 כשעבר לגור באמסטרדם, והחל ללמוד ב"ריטפלד אקדמי", בית ספר לאמנות.
עם סיום לימודיו המציאות טפחה על פניו והוא מצא את עצמו חי את קלישאת האמן הרעב.

גלבוע עסק בפרויקטים שונים ונע על ציר ישראל-הולנד, ואז החליט לכתוב יומן אוכל.
"שמתי לב שתרבות האכילה שלי השתנתה. אכלתי רק ג'אנק-פוד. החלפתי את החומוס הישראלי בגבינות צהובות.
את יושבת בסטודיו וכל יום מסיימת בקבוק יין אדום. פתאום חשבתי שיהיה מעניין לראות איך ייראה בחלל כל מה שאדם אוכל בשנה.
החלטתי להתחיל יומן שבו אכתוב כל מה שאני אוכל ושותה - עם חוק אחד קטן: שלא אפתח ואקרא את היומן עד שעוברת השנה, כי לא רציתי לשנות את הרגלי הצריכה שלי".

בסיום תקופת השנה פתח גלבוע את המחברת והזין את הנתונים למחשב. צריכת הבשר, המתוקים והאלכוהול הפתיעה אותו.
"כמויות של ליטרים הדהימו אותי, וכך גם הבשר והג'אנק, ואמרתי לעצמי שאני חייב לעשות עם זה משהו מעבר לסתם להציג את זה. החלטתי להקים סופרמרקט ולפסל את כל מה שאכלתי באריזות או כמוצר פרטני. מדובר ב-8,000 פריטים. רכשתי את כל המוצרים בסופרמרקט, ניקיתי אותם מהמותגים. כשראיתי את התוצאות הייתי במקום קשה ובתקופה לא קלה - לא היה לי כסף, הייתי כמעט בן 40 וחשבתי לחזור לארץ. הבנתי שאני חייב לעשות עם זה משהו, והחלטתי שאני נותן צ'אנס לפרויקט".

הפרויקט זכה להצלחה אמנותית אדירה.
"מבחינתי, הדבר הכי טוב שקרה הוא ששיניתי את הרגלי הצריכה שלי בזכות הפרויקט". 

ויזואליות וקונספטואליות
הפקת פרויקט ה-Food Chain (שרשרת המזון) ארכה בפעם הראשונה שבע שנים. לפני כשנה חזר על הפרויקט כולו, כל 8,000 הפריטים, בתוך ארבע שנים - לטובת מוזיאון חדש ופרטי, LAM, שנבנה בהולנד והזמין את התערוכה במלואה. 

הפרויקט הבא של גלבוע הוא הרחבת הפרויקט הנוכחי "גוף העבודה", תוך מיקוד ספציפי. "אני ממשיך, יחד עם מדעני מוח, להתעסק בפעילות המוחית. אני עומד להשתמש ב-MRI משוכלל של סימנס ולעשות עם מדעני מוח לא רק יצירתיות אלא פעילויות מוחיות שאפשר מאוחר יותר לבודד אותן ולפסל אותן, לא ביחסי אחד לאחד אלא בממדים גדולים הרבה יותר".

למה אתה מתמקד בפעילות המוחית?
"זה עולם ומלואו שהוא מאוד בתולי ומעניין אותי. זה לא נעשה בעבר בשום מקום אחר. התוצאה הוויזואלית והקונספטואלית מעניינת מאוד. בסוף היום, כל מה שראו בתערוכה זה פסל של סנטימטר וחצי על סנטימטר וחצי של מי שהגה את התערוכה, ואת הרעיון המחשבתי הזה אני מאוד אוהב. מסקרן אותי להמשיך לעשות את זה עוד ולהרחיב את זה לממדים אחרים, גדולים יותר".

יש לכך משמעות מבחינה אסתטית?
"התאים מחוברים ולא רואים נוירון מופרד מנוירון. מה שאת רואה זה את כל האזורים במוח שנגעו זה בזה והופעלו בזמן הפעילות. זה נראה כמו קורל ימי".

הכתבה פורסמה במגזין "החיים הטובים".