שמוליק קלוסקי הוא איש של מילים. הוא אוהב אותן, נוגע בהן, כותב אותן ושר אותן.
הוא מתפרנס מהן, ומאושר על הזכות שניתנה לו לאסוף עוד ועוד מילים וליצור מהן את שאהבה נפשו.
למעלה ממאתיים שירים כתב קלוסקי במהלך חייו, רבים מהם בוצעו בפיהם של טובי הזמרים בישראל והפכו במשך
השנים ללהיטי ענק. המוכר מבין שיריו הוא "נשבע", בביצועו המקורי והחד-פעמי של חיים משה. נשבע, שהלחין יאיר קלינגר,
נחשב לשיר הישראלי המבוצע ביותר במוזיקה הישראלית. הוא זכה ליותר מ-600 ביצועים שונים בהקלטות ובהופעות של זמרים וזמרות,
להקות והרכבים שונים. "אני מודה שכאשר כתבתי אותו לא שיערתי שיהפוך ללהיט כל כך גדול.
לעומתי, יאיר קלינגר זיהה מיד את הפוטנציאל שלו'', אומר קלוסקי בחיוך צנוע.
הצניעות הזו, בשילוב כישרון, אמונה והרבה אהבה לשפה, למוזיקה ולכתיבה, הובילו אותו לכתוב, ליצור ולייצר עוד
עשרות להיטים, ביניהם "שיר בכיף" בביצוע קורין אלאל, "כמו האמונה" ששרה מירי אלוני, "לא כל אחד יכול" של מיקיאגי,
ורבים נוספים שביצעו יזהר כהן, אבי טולדנו, הראל מויאל, בן סנוף, טל סונדק, מורן קריטי, יאיר קלינגר, עירית בולקא,
נתן כהן, רוני דואני, לאה לופטין, אילן וירצברג ואחרים. הצניעות היא גם זו ששמרה אותו רוב השנים מאחורי הקלעים.
"לא היה לי דחוף להתפרסם", הוא אומר. ''השירים הם אלו שחשובים, לא אני''.
הישגיו מרובים, ומלבד כתיבת שירים, עשייתו מגוונת ועשירה. בעבר עבד כתקציבאי וכקופירייטר במשרדי פרסום מובילים,
ניהל קמפיינים פרסומיים גדולים, וכיום הוא מתפרנס כקופירייטר עצמאי. במהלך השנים המציא סלוגנים שהפכו
למטבעות לשון בשפה העברית ("הולכים על ארץ נקייה", "אני נהג מדליק אורות בגשם" ועוד); הוא כותב ועורך מגזינים וספרים;
שימש כדירקטור באקו"ם, שייצג את הפזמונאים בישראל, וכסגן יו"ר אקו"ם הצליח להניע מהלכים משמעותיים לטובת היוצרים בישראל;
ביצע פרויקטים אמנותיים ייחודיים עבור רשת ב' ועבור הטלוויזיה הישראלית; הוא שר, מקליט ומופיע בעצמו עם שיריו בהרכבים שונים.
בשנת 2002 יצא אלבומו הראשון "למקום רחוק" כזמר וכיוצר, בהפקתו המוזיקלית של אילן וירצברג, ולאחרונה יצא
לאור אלבומו השני "מצאתי קול".
במשך כל השנים הוא פועל בשקט, מאחורי הקלעים, יוצר באהבה ושמח בחלקו. אבל לאחרונה הוציא לאור ספר
חדש, ייחודי - "שירים הם פתגמים" - ועכשיו הוא רוצה לדבר, לספר, לשתף.
חיים בתקופה של הפרעת קשב
הספר, שעליו עמל קלוסקי בשנתיים האחרונות, מכיל שישים פתגמים מרחבי העולם, עתיקים וחדשים, מהמקורות,
ומפי אישים כמו וודי אלן וצ'רלי צ'פלין, כולם מוכרים מאוד, כאלה שכולנו משתמשים בהם בחיי היומיום - ואפילו איננו יודעים את מקורם.
קלוסקי, שאסף, חקר ובדק אלפי משפטים ופתגמים, בדק, ברר, זיקק ובחר בשישים הטובים ביותר לטעמו, ולכל אחד
מהם כתב והצמיד שיר קצר וקריקטורה פרי כישרונו של המאייר אוריאל פלד.
איך נולד הספר?
"כקופירייטר כתבתי לא מעט סלוגנים. אני אוהב פתגמים ותמיד שומר אמירות מפתח, משפטים עם מסר.
כיום, כשאנחנו חיים בתקופה של הפרעת קשב, הרגשתי שיש לי הזדמנות להנגיש את הפתגמים בצורה קלה וכיפית באמצעות ספר.
"לפני כשלוש שנים החלטתי לחקור את עולם הפתגמים, וכך נאספו אצלי מאות רבות מהם. כדי לבחור את המיוחדים
והטובים שבהם הייתי חייב לנפות, לנקות, לזקק ולדייק עד שהגעתי לשישים הפתגמים הכי משמעותיים בעיניי,
כאלה שלטעמי לא מיצו את עצמם לאורך השנים. למשל משפט שטבע צ'רלי צ'פלין, 'יום ללא חיוך הוא יום מבוזבז',
או משפטים כמו 'ההר הוליד עכבר', 'יש אנשים שצומחים לגובה ויש כאלה שצומחים לעומק', 'לכל סיר יש מכסה',
'כל הנחלים הולכים לים והים איננו מלא' מקהלת, 'אין שלם מלב שבור' של מנחם מנדל מקוצק ואחרים; כולם
בעלי משמעות, מסר ותובנות. לכל אחד מהם חיברתי שיר קטן, כאשר חלק מהשירים מפרשים את הפתגמים, אחרים
מתווכחים איתם, אבל כל אחד מהם מעניק לפתגם ערך נוסף".
אֵין שָׁלֵם מִלֵּב שָׁבוּר
אֶת הַלֵּב נְחַבֵּק, נַעֲטֹף,
הוּא יָקָר וּבוֹחֵר בְּכָל טוֹב.
לִפְעָמִים הוּא מוֹעֵד וְנִפְצָע,
לִפְעָמִים אֵין עֵצָה אוֹ מוֹצָא.
כְּשֶׁהַלֵּב בְּעַצְמוֹ מְסֻגָּר
וּבְרֶגַע אֶחָד הוּא נִשְׁבָּר,
כְּשֶׁהַסֶּדֶק הַדַּק, אַט נִפְעָר –
נְאַמְּצוֹ עַד יוּאַר וְיִזְהַר.
כָּל הַיֹּפִי יָקוּם מִשְּׁבָרָיו
וְיַרְהִיב בְּקֶשֶׁת צְבָעָיו,
צַוָּארוֹ אַט יִזְקֹף כְּבַרְבּוּר
כִּי אֵין שָׁלֵם מִלֵּב שָׁבוּר.
למי מיועד הספר?
"לכל אחד ואחת, מגיל 6 עד 120. זה יכול להיות ספר מתנה לילד, לבן, לנכד, לאבא, לסבא, לחבר, למורה,
לשכן - לכולם ולכולן. יש בו פתגמים חכמים, איורים מקסימים, שירים חמודים ומסרים יפים שכל אחד ואחת, בכל גיל, ייהנה ממנו".
הָהָר הוֹלִיד עַכְבָּר
אִם לָאֹפֶק נוֹשְׂאִים עֵינַיִם,
שָׁמַיִם נוֹשְׁקִים אֶת פְּנֵי הַמַּיִם.
הַשֶּׁמֶשׁ כְּתֻמָּה, חֶצְיָהּ עֲדַיִן –
נָח עַל קַו רָחוֹק.
יֵשׁ רַכָּבוֹת שֶׁנּוֹסְעוֹת אָחוֹר
בְּמִשְׂחֲקֵי תְּנוּעָה וָאוֹר.
נָד הָעֵץ בְּלַיְלָה שָׁחוֹר,
כְּמוֹ הָיָה שִׁכּוֹר.
אִם תְּטַפֵּס אֶל הֹר הָהָר,
תִּמְצָא שֶׁהַנּוֹף הַמְּפֹאָר
הוּא רַק תַּעֲתוּעַ בַּמִּדְבָּר:
הָהָר הוֹלִיד עַכְבָּר
כתבת מאות שירים בחייך, רבים מהם הפכו ללהיטים. העבודה על השירים שבספר הייתה שונה?
"היא נמשכה כשנתיים, מתוכן למעלה משנה עבדנו רק על האיורים. עבודה רבה הושקעה גם בבחירת הפתגמים,
אבל השירים עצמם נכתבו בחודשיים. ברגע שהבנתי שהמשפט הוא התחלה של שיר - זה זרם כמו צונאמי".
כל הלהיטים שלך נכתבו בקלות?
"בדרך כלל כן. הכתיבה קלה לי. ברגע שיש לי רעיון השיר 'יוצא ממני'. יש רגע שבו מגיע הרעיון - ואז, באבחה
אחת - דקה או שתיים - השיר נכתב. אלה רגעים של נס. מדובר בשילוב של מיומנות ואהבה למילה, וזה פשוט זורם ממני.
אני מאוהב בעבודה הזאת ומפנה לה הרבה מקום בתוכי".
חשוף לתרבות מגוונת
קלוסקי, בן למשפחה דתית ציונית, נולד בתל אביב. כשהיה בן 8 עברה משפחתו לבני ברק. אמו גרה בה עד היום.
החינוך בבית היה דתי, לימודים בישיבה עם פנימייה, תפילות ושמירת מצוות. גם כיום הוא שומר שבת וכשרות, אך אינו חובש כיפה.
קלוסקי החל לכתוב שירים בגיל צעיר, הכיר משוררים ישראליים, הקשיב לשירים ישראליים.
הדת לא היוותה מכשול?
"הוריי היו ניצולי שואה, דתיים, אבל פתוחים. הבית היה ציוני דתי עם הרבה פתיחות לסביבה. אבא ז"ל שירת בגולני.
אמנם גרנו בבני ברק בסביבה דתית, אבל לא היינו חרדים מנותקים. זכיתי לחינוך פלורליסטי ומגוון מאוד, ובבית
אפשרו לי לעשות כל מה שאהבתי: לקרוא, לכתוב, לשמוע מוזיקה. בגיל 9 התחלתי ללמוד לנגן באקורדיון בקונסרבטוריון של בני ברק.
מאוחר יותר למדתי לנגן גם בגיטרה. קראתי המון, מאוד אהבתי את רחל ואת לאה גולדברג. גם בישיבה נחשפנו לעולם שמחוץ לעולם החרדי.
אני זוכר שקראנו ולמדנו את אנטיגונה. הייתי חשוף לתרבות מגוונת - לספרות, לשירה, למוזיקה".
מתי התחלת לכתוב?
"בגיל צעיר, 12 או 13. הייתי ילד ביישן ומופנם, בלי יותר מדי כישורי חיים, אבל אהבתי לכתוב. את החיבורים שלי היו מקריאים בכיתה.
כשגרתי בפנימייה בכיתה י' כתבתי שירים שנשמעו לאחרים כמו שירים של רחל המשוררת. אני זוכר שפעם לא
האמינו לי כשאמרתי שכתבתי שיר מסוים. טענו שזה של רחל. קיבלתי את זה כמחמאה משום שכבר כנער רחל ולאה
גולדברג הקסימו אותי".
בצבא שירת קלוסקי בחיל הקשר. אחרי שהשתחרר למד באוניברסיטה מדעי המדינה ופסיכולוגיה. את התואר העדיף
לאפסן במגירה והחל לעבוד במשרדי פרסום כקופירייטר וכתקציבאי. ''לא רציתי להיות פסיכולוג'', הוא צוחק.
איך התפרסם השיר הראשון שלך?
דרך חברים משותפים הגיע אליי לחן שכתבה קורין אלאל, ואני חיברתי לו את המילים של מה שהפך להיות 'שיר בכיף'.
בהמשך כתבתי לקורין עוד כמה שירים, וממנה זה זרם אל זמרים נוספים".
במקום פסיכולוג נהיית פזמונאי. איך הגיבו ההורים?
"הם שמחו, אבל לא עשו מזה סיפור גדול. העניין השתנה בעקבות השיר 'נשבע' שממדי ההצלחה שלו חרגו ממה שהכרנו עד אז.
כתבתי את המילים והצעתי אותן ליאיר קלינגר, שמיד זיהה את הפוטנציאל. אני לא זיהיתי שזה הולך להיות להיט כל כך גדול.
ואז חיים משה עשה שירות נפלא לשיר, שהפך ללהיט ענק, שהה שמונה שבועות בראש מצעדי הפזמונים וזכה למאות גרסאות.
אבי ז"ל נפטר לפני הרבה שנים, אבל אמי, תיבדל לחיים ארוכים, מאוד גאה ושמחה בי".
ההצלחה לא שינתה אותך...
"יש בי סוג של ביישנות, ואני חי איתה בשלום. חשוב לי ליהנות מהעשייה ופחות מ'מה שמסביב'. אני כל כך מאוהב בכתיבה,
עד שלפעמים אני לא מאמין שמשלמים לי על העבודה שלי. בכלל, יש בי משהו קצת 'ילדותי' - אני מתלהב מהר ומתרגש בקלות.
שיר חדש הכי מרגש אותי, וכשאני מסיים לכתוב שיר - אני עף. גם כשאני שומע שיר שלי מבוצע לראשונה - אני חווה
התרגשות גדולה. אני מאוד אוהב לשמח אנשים בשיר, בפזמון, ואני מקווה שאוכל להתרגש ולרגש עוד הרבה שנים".
