האלבום הראשון של מאיר בנאי / עמוס אורן
לא מכבר ראתה אור מהדורת ויניל מחודשת של "גשם", תקליטו השני של מאיר בנאי משנת 1987, מהאלבומים המשובחים של הזמר והיוצר.
מה שאפשר להגיד על כל אחד ואחד מאלבומי האולפן שלו, כולל "הצבעים משתנים" (90), "וביניהם" (92'), "מנגינת הנדודים" (96'), "לב סדוק" (01'), "אקוסטי" (שצורף במקור לאוסף "כמה אהבה" 02') ו"שמע קולי" (07'), אלבומו האחרון, עשור לפני הסתלקותו ללא עת.
כך שאם אתם מחזיקים בהם, באלבומי ההופעה שלו או באוסף המיטב (שראה אור במלאות שנה למותו), אתם בני מזל לחלוק את הריגוש שהציע הטרובדור הראשון בבני הדור השני של משפחת בנאי (שהקדים את יובל ו"משינה" וגם את אהוד ואופרת הרוק "מאמי"), בקריירה המופתית והקצרה שלו (33 שנים בלבד!).
אולם כדי להשלים את התמונה אתם חייבים, לטעמי, גם את "מאיר בנאי", אלבום הבכורה שלו משנת 1984, שנתכנה לימים "האלבום הראשון".
לכאורה, האלבום הפחות מוכר, גם הפחות מכיר, אבל בו בעצם חבויים הפוטנציאל וההבטחה, ובו טמונים זרעי ההצלחה לעתיד לבוא. נוטים בדרך כלל לזהות בוסר ביצירות בכורה.
"מאיר בנאי" אינו חף ממנו, אבל ככישרון שזוהה והופק על ידי המוזיקאי נחום היימן, חתן פרס ישראל לזמר עברי, בעבור הלייבל "מאי מיוזיק" שלו, מעלותיו עולות על חסרונותיו.
ועובדה היא שמחצית ויותר מעשרת רצועותיו להטו והפכו לעמודי תווך בקריירת ההופעות שלו.
תמונה: מאיר בנאי - צילום: Adiel lo, ויקיפדיה
ה"אשמה" לדעתי, נעוצה בסאונד הלא מתאים שהציע המעבד והמפיק אריק רודיך, חלוץ המוזיקה האלקטרונית בישראל, שהיה יותר בעניין הקלידים והמחשבים שלו, מאשר בפיתוח החזון של מאיר בנאי, הליריקן הרגיש. ועל אף שניגנו כאן אבות מזון כחיים רומנו, מיקי שביב ומאיר ישראל, וגם גרי אקשטיין ז"ל ושמוליק בודגוב, נדמה שמקצבי הפאנקי ואפלוליות האייטיז כפי שנסיח רודיך, לא שירתו באופן המיטבי את זמר הנשמה שמאיר בנאי היה.
קשה לבדוק זאת אבל להערכתי עיבודים אחרים היו מזקקים ומבליטים את יפי השירים כבר אז.
ועדיין אי אפשר שלא להתענג על "מאיר בנאי" ולהיזכר בסלחנות ובאהבה בימים בהם חיפש את עצמו עם שירים מלאי חיוניות ועתירי עירוניות, שכמהו אל הטבע אבל התבוננו אל תוך נפש פנימה.
למן הלהיט המוקדם "כשהיום עולה" הפותח (עם הפיסוק הנהדר של "איך היום עולה/ מתמלא/ חיים") ועד "שוב מלבלב" הנועל, שיר אהבה קצרצר, יפהפה ורך, היחיד שהוא גם מנגן בו (בגיטרות אקוסטיות), כסקיצה שלום חנוכ'ית, שהשפעותיה התגלגלו לשירים מאוחרים יותר.
תמצאו כאן את שירי הנשמה הראשונים: מבשר השושלת "אביתר" ("...מתגלגל בדשאים/ ...נושם ת'צבעים/ אביתר/ אחי הקטן") ושליח האהבה והנאמנות "אל המנוחה" ("...כבר שנים אני/ רץ בלי מטרה// אל המנוחה/ אל הנחלה"); את ההשפעות המובהקות של ג'ואן ארמטריידינג ב"לילות" הקודר והמתכתי ושל פיטר גבריאל (ו"ג'נסיס"!) ב"בתוך הכלוב" המנוכר משהו.
את "זה חלום" (שהלחין רודיך) ואת בלדת הפסנתר "כמו ציפור מעל הים", ש"סובלת" ממצלול דרמטי, אבל מציעה מפתח להבנה: "אין מקום אליו אני שייך/ יש בי קול שמצווה – תברח... אין לך ממה לברוח/ החלומות לאט כיסו אותך/ עד מתי יהיה בך כוח/ בלי למצוא פינה קטנה שלך".
וכמובן "מחפש את הכיוון", השיר שראוי היה לשאת את שם האלבום, שמזוהה על ידי הבלחי הפאלצטו של מאיר בנאי.
אז הוא קבל על המסע שהתארך. מאז מצא את הכיוון ואת הדרך. ההמשך בעקבותיו, עם מתי כספי, משה לוי, יאיר מיכאל וגיל סמטנה, נעשה נהיר, בהיר ומאיר יותר.
הכתבה פורסמה בגיליון נובמבר 22 של מגזין החיים הטובים. למנוי למגזין החיים הטובים לחצו כאן
אולי יעניין אתכם לקרוא גם:
