אומנם עברו 25 שנים מאז אלבום האולפן האחרון שלו, אבל אבנר גדסי, יוצר מקורי ופורץ דרך במוזיקה הים-תיכונית, ממשיך "לתת בראש", להופיע וגם להקליט, באותם תשוקה ולהט, מחויבות והתמסרות. אם כי בקצב שלו. "אני כבר לא נלחם על הדברים"
הזמר אבנר גדסי הוא אחד האמנים המרתקים במוזיקה הישראלית. כבר באלבום הבכורה טעון הלהיטים "נפרדנו כך", "לוליטה" ו"מישהו חיכה לך בחוץ", שראה אור ב-1972, בדיוק לפני 50 שנה, היה קשה לקטלג ולסווג אותו. לכאורה זמר ים-תיכוני, למעשה רוקר מקומי שהמיר את הסלסול התימני בשירת בלוז עוצמתית. תרגום יצירתי אישי ונועז לשילוב בין שורשים מבית להשפעות מן המערב, אפיון שהפך לסימן היכר של גדסי.
כך ניסחתי לפני ארבע שנים, כחבר הוועדה לבחירת הזוכה בפרס מפעל חיים במוזיקה הישראלית הים-תיכונית מטעם משרד התרבות, את נימוקי חבר השופטים שבחר בו: "מראשית פעילותו האמנותית, בשלהי שנות ה-60, הסתמן גדסי כפורץ דרך בשילוב מקצבים מערביים, כרוק'נרול ובלוז, ביצירתו האישית. בהמשך הטמיע השפעות מוזיקליות מגוונות – נשמה, ריתם אנד בלוז וסן רמו – בשורשיו התימניים-מזרחיים מבית, בדרך ליצירת מוזיקה ים-תיכונית מרובדת ועזת ביטוי, מרגשת וסוחפת. בכ-50 שנות פעילות אמנותית היה גדסי אחד הגורמים לשינוי הגדול בגישה למוזיקה ישראלית בכלל ולזמר הים-תיכוני בפרט. מצד אחד ינק כוח והשראה מסצינת המועדונים ברמלה ובתל אביב של שנות ה-60 וה-70, מצד שני – בהיותו יוצר מקורי, נחשב גדסי למוזיקאי של מוזיקאים, יוצר שזוכה להערכה רבה בקרב עמיתיו, ויעידו על כך שיתופי הפעולה הרבים שלו עם מיטב האמנים, מזהר ארגוב ועד חמי רודנר".
במאי האחרון מלאו לו 70, והוא עדיין שר ובועט. אומנם עברו כבר 25 שנים מאז אלבום האולפן האחרון שלו ("אתה לי ילד"), אולם גדסי ממשיך לתת בראש, להופיע וגם להקליט, באותם תשוקה ולהט, מחויבות והתמסרות, אם כי בקצב שלו. "אני לא מתנהל כמו שהייתי בן 40 או 50", הוא מבהיר. "יותר על מי מנוחות. לא ממהר. לא רץ על אותה דרך. עושה זאת לאט-לאט, למרות ששעון החול אוזל, כמו שאומרים. אבל הגיל יותר מתאים עכשיו לגוף. מטיילים. עושים דברים. מופיעים כמה שאפשר. אני לא נלחם על הדברים".
הספקת כל מה שרצית?
"אני מהאנשים הצנועים. מה שהשם נותן – בבריאות, בהצלחה בכסף – תודה לאל. מה שהשגתי, מספיק לי. בשביל יותר – צריך להיוולד מחדש".
ואיך הבריאות?
"מרגיש סבבה. החיים בריאים. מאוזנים. שוחה כמעט כל יום, אולי כבר 40 שנה, ב'ימית 2000', וזה מפני שבאזור, מקום מגוריי, לא היתה בריכה מתאימה. כשהייתי יותר צעיר שיחקתי עם משקולות. עכשיו כבר לא. יום יוצא לצעידה, יום הולך לשחות. איך שמסתדר. מקדיש לזה 45-40 דקות. בדרך כלל אני לא מהמתמידים, אבל לזה אני מכור. לא מסוגל לעשות כלום אם לא עושה ספורט, גם בימים של הופעה. עד חמש שעות לפני העלייה לבמה".
מאחר בנשף, משכים בצהריים
גדסי ידוע כאחד שמנהל חיים הפוכים. מאחר בנשף, משכים בצהריים. "אני הולך לישון מאוחר בלילה. שלוש, שלוש וחצי לפנות בוקר. להירדם לא בא לי בקלות. מדליק טלוויזיה על ערוץ 44. רואה היסטוריה, טבע, נשיונל ג'יאוגרפיק. מתעורר בשבע-שמונה בבוקר. מחליף צד, וחוזר לישון. חייב שבע וחצי, שמונה שעות שינה. כל החיים שלי מתנהל כך.
"כצעיר, כשעבדתי כמכונאי במוסך, לא שלטתי בלו"ז שלי. הייתי צריך לקום בארבע בבוקר, ולא היה סיכוי שתמצא אותי במיטה בשמונה. אז התאים לי יותר להיות זמר", הוא אומר בחיוך. "צפיתי את העניינים. אבל מרגע שאני קם, אני בתנועה. אין אצלי לשבת ככה".
רגע, והאשה צריכה להסתובב על קצות האצבעות, שלא להפריע?
"אני עם אשתי לבד בבית. הילדים גדולים. כולם התחתנו. כבר לא בבית. הבית ריק. הבן שלי, שהתחתן לפני חודשיים, גר מעליי. והבנות לא רחוק. וגם אם הם נכנסים הביתה, אני לא שומע. חוץ מזה, האישה עובדת ואין מי שיפריע לי לישון. השעות הבעייתיות הן כשהאישה מתעוררת ומסתובבת בבית".
לא דוגמה הכי מומלצת להתנהלות של אבא.
"רוב הזמרים ככה. חוזרים מאוחר מאוד מהופעות. נכון שאף פעם לא לקחתי את הילדים לבית הספר, אבל השתדלתי להחזיר. גם את הנכדים שלי, יש לי תשעה, אני מביא מהגן, דבר שאף פעם לא עשיתי עם הילדים שלי. לא שתכננתי את זה. כשהתחתנתי, בגיל 31, אמרתי לעצמי: 'יו הו, עד שיהיו לי ילדים. ומי בכלל יודע אם אהיה סבא'. זכיתי גם להיות אבא, גם סבא, ומי יודע – אולי עוד. אבל לא מבקשים. מה שהשם נותן ברוך הבא".
אגב, מבין שלוש בנותיו רק אחת, מור, שקיבלה הזדמנות ב"כוכב נולד", ממשיכה בעקבותיו. "היא שרה פה ושם, מקליטה. עדיין לא ויתרה על החלום". גם בנו, בן, שהתגלה ב"דה וויס" ועשה בה דרך נאה, נחוש להמשיך את אביו. "הוא שירת בלהקת משמר הגבול והמשיך גם לקבע. כל כולו בתוך המוזיקה. מקליט, מוציא. אני מחכה לפריצה שלו, שישימו עליו יד".
אתה עצמך לא דוחף או מסייע?
"אני עברתי דרך לא קצרה, כולה בכוחות עצמי. את הבן שלי שלחתי ללמוד נגינה, אבל מעבר לזה אני לא רוצה להתערב להם".
הפרפקציוניזם תמיד מלווה אותי
גדסי חתום גם על להיטים כ"אודליה", "מי ידע שכך יהיה", "רוזיטה", "עיניה קראו לי", "בן בלי בית" (גרסה עברית של אבי קורן ל"ג'וני גיטר"), "שרונה", "מנגן ושר", "אלה הם שיריי", "איומה בהר המור" (מקום שני ב"פסטיבל דרור למנצח שיר מזמור", אחרי "הפרח בגני" עם זהר ארגוב) ו"נערה מספרד", השיר היחיד מאלבומו "דף חדש" (84') שלא הוא הלחין. עוד באותו אלבום נכללו "חלפו ימיי", "אבנר", "יום רודף יום" (שגם כתב בעצמו) ו"בין קשת לענן" (שכתב עוזי חיטמן). דווקא את אחד הגדולים והחשובים בלהיטיו, "הגברים בוכים בלילה", הלחין לו עמיתו, הזמר מני קוממי, ומנגד גדסי מלחין להיטים מכוננים לקולגות כמו זהר ארגוב ("מנגן ושר"), אני סינואני ("אשה בונה אשה הורסת") ונתי לוי ("הקבצן"). יצירה נאה, מגוונת ומקיפה, שמביאה לו תמלוגים וגם מזינה את הופעותיו. "ביטוח לאומי התחלתי לקבל רק עכשיו", הוא מצחקק. "הכנסה יש ברוך השם. אני חי בעיקר מהופעות".
כמה הופעות?
"הופעה בשבוע מספיקה לי. סבבה לי ואני לא צריך יותר".
באילו פורמטים?
"אני לא מופיע עם פלייבקים. רק עם הרכב. בדרך כלל עם קלידן, בפסנתר, ואיתו נגני גיטרה והקשה. הרכב צעיר, חי ובועט. רוקיסטי. בשנים האחרונות הרבה מההופעות הן התארחות בכל מיני פסטיבלים, עם 'תזמורת מזרח-מערב', עם 'הפרויקט של רביבו' או בפסטיבל העוד. אצל מי שאוהב אותי ומזמין. מי שמעריך את גדסי, ויש כאלה, ברוך השם, מארח אותי. זה עובר מפה לאוזן ואנשים פונים אליי. בגלל הקורונה, היקף הפעילות הצטמצם ורק עכשיו מתחיל להתאושש. בדיוק עכשיו מדברים על לעשות מופע חדש. אני לא רוצה לתפוס את עצמי במילה, אבל יש לנו כבר מופע מוכן".
בשנים האחרונות, בעצם משלהי שנות ה-90, הוא מרבה להשתתף במחוות, הצדעות ואוספים, שבהם הוא מקליט גרסאות שלו לשירים ידועים. בין היתר "יד ענוגה", "מקום לדאגה", "ניגונה של השכונה", "פתאום כשלא באת" או "רק החיים" (של לאה שבת).
מה קרה שחדלת להקליט אלבומים משלך?
"כבר לא עושים אלבומים. לא מעניין אותי הפורמט. אני גם רואה איך השוק מתנהל עכשיו. אני מעדיף שירים בודדים. הקלטתי כמה בשנה האחרונה. 'עכשיו להתאהב' של פיטר רוט ומאור כהן או 'אחרי כל פרידה יש ראשית' של לאה לופנפלד ויאיר קלינגר. סבבה לי להוציא כל פעם שיר. כל שיר הוא חתיכת יצירה".
איך הולך תהליך היצירה אצלך?
"אי אפשר לקחת את היצירתיות מאדם שנולד יצירתי. אני לא צריך להתאמץ בשביל להביא את המוזה. זה פורץ ממני. במיוחד כשאני עושה ספורט, בעיקר בזמן הצעדות. המנגינות נשפכות לי כמים. היצירה חיה איתי כל דקה, כל שעה, גם אם לא אופיע. למזלי, לא הגבלתי את עצמי רק לשירים שלי. פתחתי את הראש גם ליצירות של אחרים. הנה, יש לי בקנה שיר של יושי שדה מ'תיסלם'. אני לא מבקש שירים. אנשים פונים אליי, מציעים לי, ואני בוחר מה שעובד עליי".
התרשמתי שהרדיפה אחרי שלמות היא שמונעת ממך להקליט יותר.
"פרפקציוניזם תמיד ליווה אותי, ותמיד מעכב אותי. בעיקר בחיפוש אחרי המילים הנכונות, כי אני כמעט לא כותב בעצמי. להתראיין ברדיו, בטלוויזיה, או כמו שאני עושה איתך עכשיו, זה אמנות. בשביל מה אני צריך את זה? אני לא טוב בזה, בלחפש את המילים".
ומה גורם לך הנאה גדולה יותר, להלחין לעצמך או למסור לאחרים?
"אין דבר שישווה לזה כשאני עושה את הדברים. הכי הכי כיף זה שאתה עושה לבד. אבל יש שירים שלא הוצאתי. גם כיף לתת לאחרים. היום אני שואל את עצמי למה לא נתתי או שחררתי יותר. עצלנות? יכול להיות. ואולי הייתי קנאי לדברים שלי".
אנחנו חוזרים לשוחח על הגיל ומתפעלים במשותף ממיק ג'אגר, סולן הרולינג סטונס, עוד שנה בן 80, שממשיך להופיע עם אנרגיות של נער. "הוא באמת מקרה מעניין", מאבחן גדסי. "אולי הוא לוקח משהו? הוא גם רזה כזה".
ואתה? מרגיש בנסיגה ביכולות שלך?
"בחיים זה לא יכול להיות כמו שהיה. אבל אם יש לך כישרון ועוצמה, אתה משתדל לשמר אותם. זמר צריך להיות אשכרה ספורטאי כדי להוציא את עצמו במיטבו, בעזרת השם. זה לא כמו בגיל 30, אבל אני מצליח לעמוד על הבמה, שעה, שעה וחצי, בקלות".
לא מרגיש שהחמצת משהו בכך שלא למדת מוזיקה?
"לי זה לא מוסיף ולא גורע. ברור שיש בלימודים ערך מוסף. חשוב מאוד שאמן ידע מוזיקה, לקרוא תווים, וכל הדברים האלה, כדי שהוא יגיע לאולפן והכל כתוב לו. את זה אני לא יודע. אבל למזלי בשנות הפריצה שלי היה לצידי המלחין והמעבד אלדד שרים, גאון מוזיקלי. אני הייתי שר והוא היה כותב את המנגינה. גם פיתוח קול לא למדתי באופן רשמי. אני עושה אותו לעצמי. את התרגילים שלי, בצעדה ובשחייה, מתוך ניסיון".
התבטאת בעבר שלא מיצית את עצמך. שיכולת להגיע רחוק יותר.
"הציטוט לא מדויק. זה לא שלא מיציתי את הפוטנציאל שלי. יכולתי, ואני עדיין יכול, לתת גז. אלא שאני מכוון את גובה הלהבות של הקריירה שלי. דבר אחד אני יכול להגיד על בטוח: שאני מסוג האמנים שכל הופעה היא כמו ההופעה הראשונה בחייו. בסיומה, חלק גדול ממני נשאר על הבמה. וכמה חלקים ממך יכולים לרדת? לא מתאים לי להעמיס על עצמי. לא רוצה לעמוד בניסיון התובעני הזה של לחץ".
כשאני מבקש ממנו לציין את ההישג הגדול של חייו, גדסי מתקשה. "אני לא יכול לנקוב במשהו אחד. לא יכול להבדיל בין הביזנס, המשפחתיות והמוזיקה שלי. אני יכול רק לחשוב על זה שהיצירה שלי, שבאה בעיתוי הנכון, התוותה איזה כיוון של מוזיקה לאלה שבאו אחריי. אני מודע למה שהיה לפניי, ולמה שקרה אחריי. למקום שממנו באתי, גם מבחינת זמן, גם מבחינת בית, איך נכנסתי לזה, ואיך התגלגלו הדברים".
כלומר, אם לא היה אבנר גדסי, יכול להיות שלא היה דודו טסה?
"לא צריך להגזים. אבל הייתי ראשון. הוא דור אחר. יש הרבה קווי דמיון בינינו. שנינו מהשכונה. מן הסתם אבותינו מכירים אחד את השני".
אלבום איתו, חלום רטוב שלי, היה סוגר מעגל עבורך?
"יש לנו הרבה כבוד אחד אל השני, אבל עוד חזון למועד. לך תדע. אני מרגיש רק בן 20".
תמיד מסתכל קדימה
היוצרים שליוו ויצקו את דמותו של אבנר גדסי הולכים ומתמעטים. משה בן שאול, יגאל חרד, יורם טהרלב, אבי קורן, עוזי חיטמן, אהוד מנור.
מה זה עושה לך?
"כל שם שקראת צובט לי בלב. מזכיר לי את השירים שעשינו ביחד. תודה לאל וברוך השם שזכיתי לכתוב איתם, לעבוד איתם, להקליט שירים שלהם. בגדול אני לא טיפוס שמתרפק אל העבר. תמיד מסתכל קדימה. לא בוכה על מה שהיה, הולך קדימה. זו דרכו של עולם".
המוות במחשבות שלך?
"אני לא חושב על המוות. אתה מגיע לגיל הזה, אתה חי אותו. נכון, יש הבזקים בראש, אבל אני לא נכנס לזה. חושב על איך אני קם בבוקר שלמחרת. גם אין לי תוכניות לעתיד, רק לזמן הקרוב".
הגעת לגיל גמלאות. פרישה באה בחשבון?
"כל עוד אני יכול, אני לא פורש. כל עוד אפשר לשמח אנשים או את העולם – העולם משמח אותך בחזרה. כשאפסיק לשמח אנשים, אתעצב. אבל אני מרגיש שיש לי עוד הרבה מה לעשות".
אז לא אשאל אותך על תוכניות ל-70 השנה הבאות, אבל אשמח לדעת מה החלום שלך.
"החלום הגדול שלי הוא שהבן שלי יתפוס את הכיוון. אותי כבר לא מעניין שום דבר. הוא כל כך יצירתי ומוזיקלי ברמות, שרק יעלה על דרך המלך ויצליח".
תן לי את הנוסחה לחיים הטובים על פי אבנר גדסי.
"לקום מאוחר, ככל האפשר. להתחבר אל היום לאט-לאט, אפילו במשך שעתיים. להניע בקצב שלי. לצאת לצעדה או לשחייה. להכין בניחותא את הגעת ללעיסה בערב. שיהיה איזה יין אדום טוב. מכין מראש שהכל יהיה מסודר. לצאת להופעה או לפאב עם חברים. לשתות בירה טובה. דברים פשוטים וצנועים. אני לא איש של תכשיטים, שעונים מהודרים, טבעות יהלומים. השרתי מעליי את כל השטויות של כוכב לפני שנים".
הכתבה פורסמה בגיליון אוגוסט 22 של מגזין החיים הטובים. למנוי למגזין החיים הטובים לחצו כאן
אולי יעניין אתכם לקרוא גם:
