בגיל 72 אלון אולארצ'יק לא מאט את הקצב וממשיך לכבוש את הקהל הישראלי | דניאל דותן
תמונה: אלון אולארצ'יק, צילום- אילן בשור
המעבר של חבר בלהקת רוק מצליחה לקריירת סולו הוא סוג של הימור. כאן נבחנת ההצלחה של אמן בפני עצמו, נטו, וכשמדובר בחבר להקת הרוק הישראלית הגדולה בכל הזמנים, זה עוד יותר מאתגר.
אלון אולארצ'יק צולח את האתגר בחן, וממשיך למלא אולמות בהופעות הסולו עם הלהקה הפרטית שלו, ובכל זאת השיוך הקלאסי נשמר: אתה יכול להוציא את אלון מ"כוורת", אתה לא יכול להוציא את "כוורת" מאלון.
"כשאני עולה על הבמה עם הופעת הסולו שלי, הקהל מצפה שאני אשיר לפחות שיר או שניים מ'כוורת', זה מתבקש", אומר אולארצ'יק, שאכן משלב במופע שלו כמה מהשירים שכתב עוד אז, כשהיה חבר בלהקה.
אלון אולארצ'יק, זמר, מלחין, פזמונאי, בסיסט, חברת להקת "כוורת" וזוכה פרס אקו"ם למפעל חיים, חתום על כמה מהשירים היפים ביותר במוזיקה הישראלית. מיצירות ללהקת "כוורת", דרך פרויקטים שהפיק לאמנים כגון להקת "טיפקס", ועד השירים המצליחים מאלבומי הסולו שלו, "בא לשכונה בחור חדש", "היא הולכת בדרכים" ואחרים – המוזיקה שלו משלבת בין רוק לג'אז, והאיכות מחלחלת ב-DNA שלו, מהבית.
אולארצ'יק נולד בפולין בשם אלכסי אולארצ'יק בשנת 1950, ושבע שנים לאחר מכן עלה עם משפחתו לישראל, בתחילה למעברת נוף ים בהרצליה, ואז עברה המשפחה להתגורר בבת ים. אביו, המוזיקאי אדוארד אולארצ'יק, היה מנצח תזמורת, מוזיקאי ומלחין נודע, שכתב שירים, אופרטות ויצירות לתזמורת בפולין וזכה בפרסים ובעיטורים. בארץ המשיך בפועלו וחיבר שירים לגדולי הזמרים, בהם אריק איינשטיין ואילנה רובינא.
העלייה לישראל שינתה להוריך את החיים?
"העלייה שינתה להם את החיים לחלוטין, ניתקה אותם מהתרבות המקורית שלהם, אבל העניקה להם אנרגיות חדשות. אימא שלי התחילה לעבוד בארץ כטכנאית רנטגן.
אבי התברג לתיאטרון הקאמרי ולתיאטרון העממי. כילד הייתי מתלווה אליו לחזרות של ההצגות 'עוץ לי גוץ לי', 'שלמה המלך ושלמי הסנדלר' עם אילי גורליצקי ויונה עטרי, 'פונדק הרוחות' עם חנה מרון, יוסי ידין, ועוד".
איך התחילה המשיכה שלך למוזיקה?
"לימודי מוזיקה היו עובדה מוגמרת בבית. ילדים צריכים ללמוד פסנתר. נשלחתי ללמוד פסנתר אצל גברת פורטנוי בתל אביב. למדתי אצלה במשך שבע שנים וגיליתי שאני מאוד אוהב מוזיקה, למרות שהשיעורים היו סוג של הכרח. בגיל 14 הלכתי ללמוד בפנימייה צבאית בחיפה. הרגשתי שאני כבר 'גבר' ורציתי לעזוב את הבית.
בפנימייה למדתי גיטרה ממישהו שניגן שם, ואז גם נחשפתי לראשונה לג'אז. הוריי הגיעו לבקר אותי בפנימייה באחד הימים והביאו לי במתנה פטיפון לחדר עם תקליט אחד, של אלה פיצג'רלד, מגדולות זמרות הג'אז. שמעתי את התקליט הזה כל הזמן והתאהבתי בז'אנר.
"כשסיימתי את הלימודים בפנימייה, ניגנתי בגיטרה בס בלהקת 'פרחי הבלוז' ובלהקת 'הצבר הדוקרני' עם הסולן אלדד זיו. שרנו בעיקר שירים של 'החלונות הגבוהים' וגם שיר אחד שאבא שלי הלחין".
מלהקת הנח"ל ל"כוורת"
בשנת 1968 התגייס אולארצ'יק ללהקת הנח"ל, שם הכיר את דני סנדרסון, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר וגידי גוב. "בלהקת הנח"ל כתבתי את השירים הראשונים שלי", אולארצ'יק אומר. עם אפרים שמיר הקים את הצמד המוזיקלי 'נו אז מה?', והם הוציאו תקליטון שכלל שני שירים.
אולארצ'יק חבר בהמשך ללהקת 'השניצלים' של דני סנדרסון. לאחר שהשתחרר מהצבא, ניגן אולארצ'יק בלהקת הג'אז של אהרל'ה קמינסקי ובהמשך נסע ללונדון, שם ניגן בלהקות מקומיות.
"חצי שנה לאחר מכן חזרתי לישראל, ושנתיים אחרי כן הקמנו את להקת 'כוורת'".
"כוורת" הוקמה בשנת 1973 והורכבה מדני סנדרסון, גידי גוב, יצחק קלפטר, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין, אפרים שמיר ויוני רכטר. מהר מאוד זכתה הלהקה להצלחה מסחררת, ובשלוש שנות פעילותה הוציאה שלושה אלבומי אולפן: "סיפורי פוגי", "פוגי בפיתה" ו"צפוף באוזן".
דני סנדרסון כתב את מרבית השירים, ואולארצ'יק השתתף בכתיבת השירים 'המגפיים של ברוך', 'נתתי לה חיי', 'יו יה', 'גוליית', 'ילד מזדקן' ושירים נוספים.
תמונה: כוורת 1973, צילום- אלבום פרטי
למה השם "כוורת"?
"זה התאים. היינו מקבץ של זמרים שמזמזמים כמו דבורים בכוורת".
מי היו המלחינים העיקריים ב"כוורת"?
"דני סנדרסון, אפרים שמיר, יוני רכטר ויצחק קלפטר".
היו חילוקי דעות? מריבות על סולואים?
"לא היו מריבות בכלל. זה מדהים. דני (סנדרסון) היה מנהיג טוב, חכם וישר. הוא ידע לבטל גם רעיונות שהוא עצמו העלה אם חשב בדיעבד שהם לא היו ח
זקים מספיק. המטרה שלנו הייתה שהלהקה תצליח. החומרים שהבאנו לקהל היו הדבר המעניין והעיקרי שהניע אותנו, ולא מי ישיר סולו וכמה כל אחד מאיתנו יהיה בפרונט.
אני יודע שבלהקות אחרות זה לא היה ככה. בלהקת הנח"ל, למשל, היה הרבה עניין סביב מי שמקבל סולו, זה היה מאוד עקרוני שם".
מתי הייתה פריצת הדרך הראשונה של "כוורת"?
"להקה פורצת דרך כשהיא נכנסת לתודעה של אנשים. באותם ימים זה היה קורה כששיר שנכנס לרדיו הצליח לתפוס תשומת לב. בשנות ה-70 כמות האינפורמציה הייתה מוגבלת.
היו שתיים-שלוש תחנות רדיו בישראל ותחנת טלוויזיה אחת. לא הייתה כמות אדירה של סינגלים שיצאו, ואם עשית משהו שמשך תשומת לב, מהר מאוד כל המדינה ידעה עליך.
השיר השני של הלהקה שנכנס לרדיו תפס תאוצה, זה היה 'המגפיים של ברוך', ואז התחלנו סבב הופעות".
הצלחה פנומנלית
ההופעה הראשונה של להקת "כוורת" התקיימה בקולנוע "שביט" המיתולוגי בחיפה, ביוני 1973. להופעה הגיעו כ-100 אנשים, וכשליש מהם יצאו בהפסקה. "היינו משהו חדש שהיה צריך להתרגל אליו", אולארצ'יק אומר. "שלושה שבועות לאחר מכן הכל כבר השתנה. הופענו ב'שביט' שוב, והפעם האולם היה מפוצץ. בחוץ חיכו יותר ממאה איש נוספים שרצו להיכנס ולא היה מקום".
במקביל ללהקת "כוורת", השתתף אולארצ'יק באותן שנים בהקלטת האלבומים של אריק איינשטיין ויוני רכטר, ובהקלטת האלבום "ארבע-עשרה אוקטבות" של אבנר קנר ויוני רכטר.
איך הייתה ההרגשה להפוך פתאום למפורסם? מתי הבנת שאתה לא יכול ללכת ברחוב בלי שיקפצו עליך?
"זה לא היה ככה, אף אחד לא קפץ עליי ברחוב. אנשים העריצו אותנו, אבל בעדינות. בישראל זה לא כמו בחו"ל, זו לא החשיפה של רוקנרול באמריקה, שאנשים מפורסמים צריכים לחשוב על כל דבר שהם לובשים. ישראל הכתיבה 'שלוכיות צבעונית' באותן שנים, כך שיכולנו להסתובב ברחוב איך שמתחשק לנו, גם בטי שירט וסנדלים".
מוטיב ההומור היה הקו המנחה של הלהקה. בחרתם אותו במכוון?
"זה היה הקטע של הלהקה. לכולם בלהקה יש חוש הומור, לקהל הישראלי יש חוש הומור. נפלנו למשבצת הנכונה כי הקהל הישראלי מעריך ואוהב שמצחיקים אותו ומשחררים אותו".
איך נולדו שירים כמו "המגפיים של ברוך". מהיכן שאבתם את הסיפור?
"'המגפיים של ברוך' ו'שיר המכולת' אלו שירים שדני סנדרסון המציא וכתב. המצאה של מישהו שהתאהב במגפיים שלו. יש בשיר גם כמה שורות שאני כתבתי".
היו מסרים שביקשתם להעביר בשירים של הלהקה?
"בחלקם. בשיר 'נתתי לה חיי', לדוגמה, המשפט בבית השלישי, 'שיש מספיק אוויר למדינה או שניים', היה מסר לפתרון של שתי מדינות לשני עמים".
תמונה: להקת כוורת צילום - ניקול דה קאסטרו
לפרוש בשיא
לאחר שהתפרקה הלהקה יצא כל אחד מחברי הלהקה לדרך עצמאית והוציא אלבומי סולו משלו. דני סנדרסון וגידי גוב המשיכו יחד בלהקות "גזוז" ו"דודה". אולארצ'יק השתתף כנגן בס בהקלטות האלבומים "האהבה פנים רבות לה" ו"ארץ ישראל הישנה והטובה", חלק ב', של אריק איינשטיין, ובהקלטות שירים לאלבום הבכורה של גלי עטרי.
למה הלהקה התפרקה? הייתם בשיא ההופעות.
"בדיוק בגלל זה. רצינו לפרוש בשיא. הרגשנו שהגענו לשיא ומיצינו את השירים. הלהקה התעייפה ורצינו להימנע ממצב שבו נהיה 'לעוסים'".
קצת לפני שהלהקה התפרקה הם ערכו סבב הופעות בארצות הברית, בין היתר בניו יורק, שם הכיר אולארצ'יק את אשתו לעתיד, דיאנה. "כחלק מהסיבוב הזה הופענו במשך חמישה שבועות במועדון וילג' גייט במנהטן. דיאנה למדה בקולג' ועבדה כמלצרית במועדון בסופי שבוע. שם הכרנו ומאז אנחנו יחד".
לאחר פירוק "כוורת" טס אולארצ'יק לבוסטון, מסצ'וסטס, להגשים את חלומו ללמוד ג'אז באופן מקצועי. הוא נרשם ללימודי ג'אז בברקלי קולג' אוף מיוזיק, ומשסיים חזר לניו יורק, שם יצר וניגן מוזיקת ג'אז וסגנונות מוזיקליים נוספים כמו גל חדש בלהקת The Hooks וג'אז-רוק בלהקת ZINC של אדי ג'ובסון. הוא יצר מוזיקה לתערוכות עם אלדד זיו ועבד כמנהל המוזיקלי של מועדון "הפיקוק" בניו יורק, שאותו פקדו באופן קבוע כוכבי מוזיקה מזרחית ישראלים. בהשפעתם כתב אולארציק את השיר "בא לשכונה בחור חדש" והקליט אותו בשנת 1985.
איך היה המעבר לארה"ב?
"אהבתי את זה מאוד. זה עשה לי טוב להרגיש את עצמי מחדש, לא כחלק מלהקת 'כוורת' המפורסמת. להיות אדם פרטי בעולם, מוזיקאי שלומד ועושה מוזיקה. האנונימיות שחררה אותי.
הפרסום מתעתע כי בסופו של דבר אתה לא יודע למה אתה מפורסם. כשאתה חלק מלהקה, אנשים מעריצים אותך כי הם מעריצים את הלהקה ולא בהכרח אותך עצמך. באמריקה יכולתי לפתח את הקריירה המוזיקלית העצמאית שלי".
תמונה: להקת כוורת, צילום - ניקול דה קאסטרו
מופע האיחוד
בשנת 1984 חזר אולארצ'יק לישראל לעבוד על מופע האיחוד של להקת "כוורת". לכבוד המופע הוא כתב והלחין את השיר 'מאיר ואלון', על שובם שלו ושל מתופף הלהקה, מאיר פניגשטיין, מארצות הברית.
איך היה לחזור ללהקה?
"היה כיף גדול. המטרה הייתה לעשות איחוד מחדש של להקת 'כוורת' שהייתה מפורקת כבר שמונה שנים, ומהר מאוד היה ברור שלשמונה השנים הללו יש משמעות. כל אחד מאיתנו כבר היה בעיצומה של קריירה מוזיקלית, חלק הוציאו תקליטים, והבנו שאי אפשר להופיע רק עם השירים של 'כוורת'. היינו צריכים לתת במה גם לשירים של כל אחד מהיוצרים. למאיר פניגשטיין ולי לא היו שירים כאלו, אז כתבתי לנו את השיר 'זהו מאיר וזה אלון'. דני סנדרסון עזר עם המילים, ומאיר ואני ביצענו אותו עם הלהקה".
בשנת 1985 יצא אלבום הסולו הראשון של אולארצ'יק, ובו שירים שהפכו ללהיטים כמו "מאיר ואלון", "היא הולכת בדרכים", "בא לשכונה בחור חדש", "גלים גלים" וחידוש לשיר "ילד מזדקן" של "כוורת". לאחר האלבום יצא אולארצ'יק לסיבוב הופעות עם להקת "טנגו", ולכבודו נכתב ובוצע השיר "או שאתה שר או שלוקחים אותך מפה". במצעד הפזמונים השנתי של רשת ג' זכה אולארצ'יק בתואר זמר השנה.
איך היה המעבר לסולו ללא להקה או צמד? אתה מרגיש שהצלחת לשדר לקהל זהות עצמית?
"זה היה נהדר לצאת לדרך עצמאית. חזרתי לארץ עם דיאנה אשתי וטסה בתי הבכורה שהייתה אז תינוקת, כדי לעשות את הסיבוב עם 'כוורת'. הבאתי איתי הקלטות של סקיצות שכתבתי בארצות הברית ונתתי אותן ליאיר ניצני שעבד באותה התקופה ב'הד ארצי'. ביקשתי ממנו להעביר את ההקלטות למישהו בחברה, לזמר שיבצע אותם. יאיר התקשר אליי למחרת ואמר לי, 'למה שלא תשיר אותם אתה? אתה שר בסדר גמור'. וכך עשיתי. כך יצא האלבום".
קריירת סולו
בשנת 1986 השתתף אולארצ'יק בפסטיגל וכמו כן בהצגה 'על הפנים' יחד עם יהונתן גפן, ובשנת 1989 הופיע כשחקן בסרט 'רסיסים' של יוסי זומר, לצידה של אתי אנקרי.
לא רבים יודעים שאתה גם שחקן. איך היה לעבור למשחק?
"שיחקתי גם בסדרה ובכמה דברים נוספים. כיף לעבוד במשחק. אתה מוכיח שאתה יכול לעסוק גם בתחום אחר מלבד המוזיקה. אני מעריך שחקנים כי יש להם את היכולת להשתנות כשמבקשים מהם. אני פחות טוב בזה".
בשנת 1990 אוחדה להקת "כוורת" פעם נוספת להופעה בפארק הירקון. החזרות וההופעות תועדו בסרט הדוקומנטרי "כוורת בפארק". באותה השנה אולארצ'יק הפיק מוזיקלית את אלבומה הראשון של אתי אנקרי "רואה לך בעיניים" שבו גם ניגן ושר, ולגידי גוב הפיק את האלבום "אין עוד יום" שבו הלחין כמה מהשירים, ניגן ושר קולות רקע. בשנת 1991 זכה אולארצ'יק בפרס אקו"ם.
שנה לאחר מכן הפיק את אלבום הבכורה של להקת "טיפקס", "שביל קליפות הגרעינים".
בשנת 1993 יצא אלבומו השלישי של אולארצ'יק, "תגיד לי מה אתה מרגיש", בהפקתו המוזיקלית של יזהר אשדות. בהקלטת האלבום השתתפו אתי אנקרי, להקת "שפתיים" ואשדות עצמו.
באותה שנה הפיק אולארצ'יק לאתי אנקרי את אלבומה השני, "קראת לי אסתר", ובו עיבד את רוב השירים. ב-1994 כתב יצירה קלאסית לפסטיבל ישראל והשתתף בנגינתה, ובאותה שנה גם הפיק את אלבומה השני של להקת "טיפקס". בהמשך הפיק אולארצ'יק מוזיקלית זמרים נוספים, ממובילי הזמר הישראלי.
ב-1996 יצא אלבומו הרביעי, "בואי נגיד שאני שלך". דיאנה, אשתו, ביימה קליפ לשיר וזכתה על כך בציון לשבח בתחרות הקליפים השנתית בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בחיפה. באותה שנה הופיע אולארצ'יק שוב בפסטיבל ישראל, עם איריס ועופר פורטוגלי, ובעקבות הצלחת המופע יצאו השלושה לסיבוב הופעות.
ב-1998 הוציא אולארצ'יק את אלבומו החמישי, "בשקט", ביחד עם הגיטריסט ברק חנוך, ושיחק בדרמת הטלוויזיה של אברהם הפנר "ארץ קטנה איש גדול". ב-1999 הוציא את האלבום "אולארצ'יק ג'אז".
ב-2007, יותר מעשור מאז צאת אלבומו המקורי האחרון, הוציא את האלבום הכפול "רוק & רוך". ב-2011 יצא אלבומו "אולארצ'יק סטייל", שכלל גרסאות מחודשות לשיריו המוכרים בעיבודי ג'אז. ב-2014 הוציא את האלבום "יום אחד" במשותף עם אלעד אדר. ב-2015 הוציאו אולארצ'יק ואלי דג'יברי את "תה בשניים", אלבום של סטנדרטי ג'אז, בתרגום ושירה של אולארצ'יק ובעיבודו והפקתו של דג'יברי. בין לבין, בשנת 2013, השתתף בסיבוב ההופעות הרביעי והאחרון של להקת "כוורת".
איך להקת "כוורת" השפיעה על החיים שלך?
"הלהקה שינתה לי את החיים בגדול, עד עצם היום הזה. אני לא יכול להופיע בלי 'ילד מזדקן', שזה שיר משמעותי שאי אפשר בלעדיו, ואני גם שר את 'היו-יה'. אנשים באים להופעה שלי, ולמרות שהם יודעים שהם לא מגיעים להופעה של 'כוורת', הם לא יכולים להסתכל עליי ולא להיזכר בלהקה, ואני לוקח את זה בחשבון. אם אני אלך לראות הופעה של פול מקרטני, גם אני ארצה שישיר שיר של הביטלס".
ולא תעשו איחוד נוסף?
"לא. פרשנו בשיא בשנת 2013. עשינו הופעות בבריכת הסולטן ושתי הופעות בפארק הירקון והשקענו בהן המון כדי שהן ייזכרו לתמיד".
50 שנות יצירה
בשנת 2017 זכה אלון אולארצ'יק בפעם השנייה בפרס אקו"ם, הפעם פרס למפעל חיים ע"ש אהוד מנור, אשר הוענק לו בזכות היותו אחד היוצרים המקוריים במוזיקה הישראלית. השופטים נימקו את בחירתם במילים אלה: "מלחין, מפיק מוזיקלי, בסיסט לירי המנגן גם בפסנתר ובגיטרה ומצליח לשלב בין ז'אנרים. נוכחותו של אולארצ'יק במוזיקה הישראלית נפרשת על פני 50 שנה, ותרומתו להתפתחות הזמר העברי מכרעת. מגע ידו ומקוריותו ניכרים בעבודות הסולו שלו כמו גם באלבומים שהפיק לאחרים".
כיום הוא ממשיך ליצור ולהופיע, ומבלה בקרב משפחתו, אשתו, ילדיו ונכדיו. טסה, בתו הבכורה, לומדת עבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב. בנו הצעיר, מקס, הוא חבר להקת הרוק האמריקאית המצליחה Big Thief, ונע במסע הופעות ברחבי העולם.
מי הקהל שלך היום?
"היום אני מופיע עם הלהקה שלי ברחבי הארץ, וגם מתארח בהרכבים אחרים עם השירים שלי. הקהל שלי כולל אנשים מכל הגילים שאוהבים את המוזיקה שאני יוצר".
אולארצ'יק מסכם ואומר שהתחביב שלו הוא גם העבודה שלו. "אני אוהב לעשות מוזיקה, זו האהבה הגדולה שלי, ואני מקווה להמשיך בזה כל עוד אני יכול".
תמונה: אלון אולארצ'יק, צילום- ניקול דה קאסטרו
הכתבה פורסמה בגיליון אוקטובר 22 של מגזין החיים הטובים. למנוי למגזין החיים הטובים לחצו כאן
אולי יעניין אתכם לקרוא גם:
